עריכת דין, רפואה ואומנות דיגיטלית (חלק ב')

כי הרשומה הייתה כל כך ארוכה שפיצלתי אותה לשתיים באמצע הדרך. מקווה שלא נשארתם יותר מידי במתח.

בתחילת 2012 דברים החלו להשתנות. אופי ועומס העבודה שחקו אותי ונהייתי יותר ויותר מפוכח בקשר לעולם הפרסום התאגידי שעבדתי בו (זה היה גם אחרי המחאה החברתית, שגרמה לצניחה בכל תקציבי הפרסום של התאגידים הגדולים שעבדו עם מקאן ולהתערערות הסדר הטבעי בשוק הפרסום). כתבתי על הנושא בעבר.

שינוי התפיסה הזאת לא כלל רק את העבודה שלי, אלא את כל הנתיב שחזיתי לעתיד. כל השאיפות שהיו לי, מלבד פיתוח משחקים, נמחקו באותה התקופה. לא עוד התקדמות בקריירה והצלחה בעולם העסקי. ברוב הדברים להם שאפתי קודם לכן, לא ראיתי יותר טעם. אני נוהג לדבר פעמים רבות על היכולת "לראות את העתיד", במובן של להבין כיצד ה"אתה" של ההווה יכול להגיע אל ה"אתה" שאתה רוצה להיות בעתיד. בתקופות מוקדמות יותר הייתי נתקל בחומות אחריהן לא הצלחתי "לראות את העתיד", מה שבדרך כלל היה מלווה בדכדוך רב.

לאחר אותו שינוי שעברתי ב-2012, לא היו יותר קירות. יכולתי לראות את העתיד בבירור רב. מידת האושר שלי עלתה בצורה ניכרת.

כמה חודשים לאחר מכן הפסקתי לעבוד במקאן ועברתי לחברה קטנה ולתפקיד שונה-אך-דומה (באופן אירוני הרווחתי יותר כסף מבעבר והוצאתי פחות). שינוי נוסף הוא שלא רציתי יותר ללמוד מנהל עסקים. לא שהנושא לא עניין אותי, אלא שידעתי שלא אצלח את הלימודים. מנהל עסקים דורש קורסי בסיס בכלכלה ומתמטיקה שידעתי שאצטרך להשקיע הרבה יותר ממה שאני מוכן כדי לעבור, ולמדתי מניסיון שאת אותם הקורסים שאני מצליח ללמוד הם בנושאים שקרובים לליבי.

רציתי להמשיך ללמוד כי עדין חשבתי שצריך להוציא תואר ראשון פשוט משום שהוא פותח בפניך דלתות. להיות אקדמאי הפך להיות סוג של דרישת סף בעולם המערבי בכלל ובישראל בפרט. החלטתי להמשיך את לימודי בתחום בו נחלתי את ההצלחה הרבה ביותר בעבר ושהיה בפועל הכי קרוב לעיסוקים שלי- תקשורת. אז כבר הפעלתי את Icel.me הן בתור מגזין כתוב והן בתור ערוצי יוטיוב, מאד נכנסתי לקטע של ניו-מדיה וחשבתי שזאת הדרך הנכונה להתקדם בה.

העובדה שהייתי צריך לעבוד במשרה מלאה ולכלכל את עצמי לא השתנתה, אז הדרישות מהלימודים היו לוח זמנים גמיש (מה שנקרא בדרך כלל "מסלול לימודים לעובדים") ושכר לימוד אוניברסיטאי (כלומר, כ-9,000 ₪ לשנה במקום 36,000 שחלק מהמכללות הפרטיות מבקשות).

מצאתי שלושה מסלולים רלוונטיים כאלו, במכללה הטכנולוגית בחולון, מכללת עמק יזרעאל ומכללת עמק הירדן, אבל אף אחד מהם לא התאים בדיוק לצרכים שלי, בתור אדם שחי בחדרה ועובד בנתניה. הכי קרובה הייתה מכללת עמק יזרעאל אבל בגלל המצב הזוועתי של התחבורה הציבורית בארץ היה לוקח לי יותר זמן להגיע אליה מאשר לחולון והבעיה בחולון הייתה שהייתי צריך לרדת לחצי-משרה כי גם המסלול הגמיש שלהם דורש יותר מידי זמן. התואר שהם מציעים בטכנולוגיות למידה הוא עדין מסלול החלומות שלי.

אז שמנו את תוכנית א' על המדף. עבר קצת זמן, והתחלתי לחפש במקום תוכנית לתואר ראשון, קורסים מקצועיים. באותה התקופה אבא עבד במכללת מעוף בחדרה, ולמכללה הייתה תוכנית לעיצוב גרפי בשיתוף עם שנקר. קורס של שנה, הנחת עובדים, תאורת סיום של שנקר. קפצתי על ההזדמנות.

חלקו הראשון של הקורס היה מעולה, עם מרצה יוצא מהכלל. התלוננתי על איכות התלמידים שאיתי בכיתה, על הצורך להוציא כסף על העבודות לקורס ועל החלפת המרצה בחצי השני של הקורס, במקומו הייתה מישהי ברמה ירודה בהרבה. אבל צלחתי את הקורס, הגשתי את כל הפרויקטים שלי ובסופו של דבר, שנה וחצי לאחר מכן, קבלתי את תעודת הגמר שלי עם הלוגו האדום היפה של שנקר. אני לא יודע אם התעודה עצמה תועיל במשהו בעתיד, אבל אין ספק שאני למדתי מיומנויות שימושיות שכבר הצדיקו את עצמן.

לראשונה, סיימתי את מסלול הלימודים שבחרתי בו. זה וואנור היו בערך הדברים הטובים היחידים ב-2013, שבכללי הייתה השנה הנוראית ביותר בחיי. אבל זה לא הנושא של הרשומה.

בתחילת 2014 עמדתי בפני קצת חוסר וודאות לגבי העתיד והתחלתי לתכנן תוכניות למקרה הצורך. חזרתי למגירה ובדקתי במכללת עמק הירדן לגבי הכרה בלימודים קודמים. הרעיון היה שאם לא אמשיך לעבוד בנתניה אעבור לגור בקיבוץ כינרת בו גרים אימא והמשפחה שלה, אעבוד בחצי משרה או עבודות מזדמנות ואמשיך לימודים לקראת תואר ראשון בתקשורת. המכללה אישרה לי הכרה בלימודים קודמים עבור חלק מהקורסים בבן-גוריון והאוניברסיטה הפתוחה וכל מה שנותר היה לחכות ולראות מה יקרה.

לא הזדקקתי לתוכנית החלופית. המשכתי בעבודה בנתניה. חידשתי חוזה בדירה בחדרה, הכול המשיך כרגיל.

לפני חודשיים שוב עקצץ לי הצורך לחזור ללמוד. ההוצאה לאור של ואנור הייתה מאחורי, הלימודים בעיצוב גרפי היו מאחורי. קבלתי מספיק זמן מנוחה והגיע הזמן לחזור להתקדם. שום בדקתי את כל המכללות המציעות תוכניות לתואר ראשון לאנשים עובדים, עם אותן התוצאות. כבר שקלתי באמת לרדת למשרה חלקית וללמוד ב-HIT, לא ריאלי ככל שיהיה. אבל גם בדקתי אפשרויות נוספות, קורסים שימשיכו את הקו שהתחלתי עם העיצוב הגרפי או ישלימו מיומנויות שיעזרו לי בעבודה השוטפת וכמובן בפיתוח משחקים.

בהתחלה המועמדים העיקריים היו פיתוח אפליקציות מובייל, תחום שקשור ישירות לעבודה שלי ויסייע גם בתחומי עיסוק נוספים. כשבדקתי מקומות שונים שמציעים את הקורס, הגעתי למכללת HackerU, שם עובד חבר שעבד איתי בעבר ושמרנו על קשר קרוב. הוא הציע לי קורס אחר באותה המכללה: אנימציה בתלת מימד.

לא רק שהקורס הזה ימשיך את הקו בו התחלתי עם העיצוב הגרפי, הוא עוסק בכמעט כל דבר שעניין אותי בשנתיים האחרונות: עיצוב דמויות, אפקטים חזותיים, עריכת וידאו וכמובן משחקים. יתרה מזאת, התברר לי כשהגעתי לשיחה במכללה שלאחר סיום הקורס ישנה אפשרות להשלים עבודות ולקבל תואר ראשון, כיוון שלמכללה הסכמים עם מספר מוסדות לימוד בינ"ל. נכון, זאת לא אותה מידת החשיבות שיש לתואר באוניברסיטה מוכרת בארץ, אבל תעודה היא תעודה. אני אהיה בוגר אוניברסיטה בעיצוב ואומנות ממוחשבת.

זהו, הסוף. לפני שבוע סיימתי את שלב המיון לקורס ואני ממשיך לשלב הבא. עם קצת מזל והרבה (יותר מידי, לטעמי) עבודה, עוד שנה וחצי אסיים את הקורס, ולאחר מכאן אשלים את התואר הראשון.

קשה להאמין שהייתי צריך שתי רשומות בשביל ההיסטוריה הזאת.

3 מחשבות על “עריכת דין, רפואה ואומנות דיגיטלית (חלק ב')

  1. אביב – שיהיה המון בהצלחה במסלול בו בחרת. ושתהנה. היום אני מחדש מאמינה שזה באמת הכי חשוב.
    אני מתחברת מאוד למסלול המזוגזג שאתה מספר עליו, אז תודה שחלקת 🙂

    1. הכי כיף לקבל תגובות על הרשומות בבלוג. מחזק את המוטיבציה להמשיך ולכתוב.
      אז תודה רבה.

  2. אין לי ספק ביכולות שלך, אף עלי שנראה שבסופו של דבר זה השרביט שבוחר את הקוסם 🙂 , נהנתי לקרא, בהצלחה.

סגור לתגובות.