עוד פוסט של "דברים שאביב ראה בטלוויזיה ולא ידע כמה הם השפיעו עליו". בפעם הקודמת דברנו על איך פרק בסדרה האוס השפיע על היחס שלי לריצה והתפיסה של איך משנים את המצב הגופני (קישור בתגובות).

הפעם נדבר על הפרק "Skyfire Cycle" בעונה 4 של הסדרה ברוקלין 99. זה אחד הפרקים האהובים עלי בסדרה בגלל העלילה הראשית וגם בגלל תת־העלילה סביב "בעיית מונטי הול" עם הקטע המצחיק ביותר בסדרה. בתחילת הפרק, ג'ייק מתלוצץ על DC Parlov, הסופר "שאף אחד לא מכיר" וטרי מתפרץ לשיחה ו־geeks out לחלוטין על סדרת Skyfire. הוא אומר את הדברים הבאים (אני מקצר לדברים החשובים):

When I was a little kid, I spent hours reading those books.
I was overweight and lonely, and I wrote DC Parlov for advice, and he sent me this!
[…] And listen to the inscription he wrote:
“[…] Never forget that in this life, we write our own stories. Parlov."
And that's what happened.
Little Terry wrote his own story.
Yeah, Little Terry got buff-a!
Little Terry got emotionally healthy.
Yeah, and ja-a-acked.
You know what?
He did get jacked.
Way to go, Little Terry.

מי שלא מכיר את הסדרה, או את השחקנים המעורבים, את הדמות של טרי ג'פורדס משחק טרי קרוז ויש הקבלות רבות בין הדמות בסדרה לשחקן. הדמות, במידה מסויימת, התבססה על השחקן. בשני המקרים, מדובר בגבר גדול גוף – אבל שרירי – שהוא גם רגיש, יצירתי, וחנון. טרי קרוז הוא שחקן תפקידים (!!), הוא מצייר, הוא קורא קומיקס. קשה לי להשתמש בביטוי "מודל לחיקוי" כי מחרותיים נגלה דברים בארון של קרוז שלא היינו רוצים לדעת, אבל נכון לכתיבת שורות אלה, זה מה שהרגשתי כלפי קרוז.

לפני כמה שנים (תחילת 2022) ראיתי ראיונות איתו וסיפורי "מאחורי הקלעים" של סרטים שהוא השתתף בהם וכדומה, הרגשתי הזדהות. אבל יותר מכך, רציתי להיות כמוהו. כי לא חשבתי שאני כזה. כבר התאמנתי באותו הזמן, אבל עדיין חזק בתוך הדיסמורפיה הגופנית, ולא ראיתי בעצמי דבר מלבד "שמן".

חזרה למציאות של התוכנית, אין ספק שמה שטרי מתאר שהדמות שלו עברה דומה מאוד לחיים שלי בתור ילד. הייתי ילד שמן שעבר חוויות קשות בבית הספר בגלל המשקל (והמשקפיים). קראתי ספרי מד"ב ופנטזיה וחלמתי להיות כמו הגיבורים האלה. בוודאי שדמיינתי איך אני משנה את הגוף שלי והופך להיות רזה ו"רגיל". לא ידעתי איך לעשות את זה.

עברו הרבה, הרבה, *הרבה* שנים עד שלי היה את הטרנספורמציה *הנפשית* של טרי הקטן. החלק המשעשע בדיאלוג הזה בין ג'ייק וטרי הוא שג'ייק מתייחס קודם כל לחיצוניות של טרי – "Little Terry got buff" – בעוד טרי קודם כל מדבר על השינוי הנפשי, "Little Terry got emotionally healthy" ורק אחר כך הוא מסכים עם ג'ייק, "He did get jacked. Way to go, Little Terry!".

כי אנחנו לא יכולים לראות את השינוי הפיזי לפני שאנחנו מצליחים לעבור את השינוי המנטלי.

ראיתי את הפרק הזה שוב חודש שעבר, כי אני רואה ברוקלין 99 בלופים כל הזמן (ורואה סרטוני מקטעים ביוטיוב), והבנתי שאני נמצא בצד השני של המשוואה הזאת. אם בעבר כשראיתי את הפרק ייחלתי להיות כמו טרי, היום אני מקבל את זה שגם אני עברתי בהצלחה את אותו התהליך.

Aviv got (more) emotionally healthy.