האנשים הנכונים

אחרי שיעורי ההיסטוריה, נחזור קצת לדבר על הסיבות בגללן אני מעוניין לעבור לארץ אחרת.

זה היה בתקופת הצבא כשלראשונה חילקתי אנשים ל"נכונים" ו"לא נכונים".

מאז הצבא, דרך האוניברסיטה והעבודה במקומות שונים, יצא לי כמה פעמים להסתכל אחורה לתקופות מוקדמות יותר בחיים. רק בצבא התחלתי להבין את ההבדל ביני ובין החברים שלי, לרוב האנשים שסביבנו. יתכן שבתקופות אחרות החברה שהייתי חלק ממנה הייתה מאד הומוגנית ולכן העניין פחות בלט לי.

זה התחיל בצבא, והתגבר ככל שהתקדמתי בחיים. אחרי הכול, בצבא אין לך שליטה אמיתית על החיים כי הוא נועד מלכתחילה להיות כור היתוך מכל קצוות החברה – בטח שלא בעבודות הג'ובניקיות בקריה בתל-אביב, שם אני שירתי. ניתן אולי לטעון שביחידות ספציפיות יש אנשים בעלי אופי דומה, אבל עבודה משרדית אינה מנתבת אנשים באותה המידה.

הדבר דומה כשמגיעים לאוניברסיטה, אם כי מתחיל להיחלש. יש הטיה שבבחירה כשמסתכלים על כל הסטודנטים שבחרו ללמוד בבן-גוריון, ואז ספציפית במחלקות ספציפיות. אני גרתי עם שותף שלמד הנדסת ביו-טכנולוגיה בעוד אני למדתי מדעי החברה, כך שהיה ייצוג במעגלים החברתיים שלי לשתי הקבוצות, אך ההבדלים לא היו גדולים.

את אותו השותף (רום) פגשתי בצבא, בתפקיד הראשון שקבלתי אחרי הטירונות. הוא היה הראשון לקבל את פנאי, ובזמן שחיכיתי לראיון אצל ראש המדור ישבתי איתו בחדר כשהגיע חבר נוסף והם התחילו לשוחח על World of Warcraft. אנחנו חברים מאז ועד היום, אוטוטו סוגרים 9 שנים.

זה היה בזכותו שהתחלתי להבין את האנשים הנכונים. לא בגלל שלו עצמו היו דעות נחרצות כלשהן לגבי אנשים אחרים, אלא פשוט בגלל הניגוד שראיתי בינינו לבין אנשים אחרים. עד היום הוא האדם היחיד בעולם שאני יודע בוודאות שמוכשר יותר ממני והוא האדם היחיד שלא אתווכח איתו על כמעט כל תחום ידע שקיים.

מה שאני מתאר כרגע נעשה בהתחלה באופן לא מודע. עברו מספר שנים עד שהגעתי לתובנות אותן אני כותב כאן ושוב אסייג ואומר שהתובנות האלו נכונות עבורי ועבור תהליכי המחשבה שלי. ישנם אלו שיקראו להן מתנשאות- למעשה בפעם הראשונה שמישהו קרה לי מתנשא הייתה באוניברסיטה, כשידידה הגיעה ללמוד איתי ותוך כדי העבודה אני ורום התווכחנו על איזה משהו והיא אמרה שאנחנו נשמעים מתנשאים.

הפעם הראשונה ובהחלט לא האחרונה.

עניין האנשים הנכונים מתבטא בהרבה פרטים קטנים ואני לא רוצה ליצור את הרושם שמדובר רק באותם אנשים שאני יכול להחשיב כחברים, אם כי בדיאגראמת וואן כנראה שתהיה חפיפה בין הקבוצות. יש בהחלט אנשים אותם אני תופס כנכונים אך תחומי העניין שלנו שונים מאד וכנראה שלא נסדר טוב ביחד.

האנשים הנכונים היא תפיסה של תרבות. היא לציית לחוקי התנועה. היא לא לזרוק זבל על המדרכה אלא בפח. היא לא לדחוף כשעולים לתחבורה הציבורית ולא להידחף לתורים- אתם יודעים כמה פעמים יצא לי בתור חייל להגן בגופי על אמהות וילדים קטנים שרצו לעלות לאוטובוס? מזלי שניחנתי בגוף איתן במיוחד, כך שרוב האנשים אינם מסוגלים לדחוף אותי הצידה. האנשים הנכונים לא שומעים מוזיקה בקולי קולות בפרהסיה. האנשים הנכונים אינם מאיימים על המוכר כשהם לא מקבלים את המחיר שרצו. ויש עוד הרבה דברים אחרים.

בקצרה, רוב הישראלים אינם נכונים.

יוצא לי לצערי פעמים רבות שאני יורד בתחנה המרכזית והולך 10 דקות לדירה, במהלכן אני נתקל בכל כך דברים שגורמים לי לרצות לרצוח אנשים. פעם אחת הלכתי במדרכה ואיש בוגר הפשיל מכנסיו והשתין ממנה- ולא באיזה שדה נידח, במדרכה שעוברת במרכז העיר. פעם אחת, אישה עזרה לילד הקטן שלה להשתין בחנייה שתחת הבית שלי.

אני אפילו לא נכנס כן להיבטים האלימים בתרבות הישראלית, או למעורבות המוחלטת של הדת היהודית בחיי היום יום. אדבר על כך מעט ברשומה שתעסוק ברווחה ואיכות חיים.

אולי עבורכם שום דבר ממה שכתבתי כאן אינו מפריע. וזה בסדר. הבלוג הזה אינו מתיימר להעביר תזה לחיים התרבותיים במדינת ישראל. בדיוק כמו ברשומה שעסקה במצבי הכלכלי, היא נכונה לי ורק לי.

כל הפרטים הקטנים האלו, שמצטברים יחדיו, גורמים לרתיעה חזקה מהתרבות הישראלית.

כשהיינו בצבא רום ביקר בגרמניה וכשחזר סיפר לי כמה חבל לו שחזר, עם כמה אנקדוטות מתרבות היום-יום שם. באותו הזמן לא באמת הבנתי את מה שאמר לי. לאורך ארבעת השנים האחרונות נחשפתי יותר ויותר בזכות קהילות באינטרנט לתרבות בארצות אחרות, ובאפריל האחרון טסתי אחרי 15 שנה לראשונה מחוץ לארץ, לכנס בברלין.

למרות התלונות וחוסר הנוחות הפיזית שחשתי כשבקרתי בברלין, גם אני כששבתי לארץ רק רציתי לחזור לשם.

יהיו אנשים לא נכונים בכל מקום בעולם, זה ברור. יתכן שאני אעבור למדינה אחרת וכמה שנים לאחר מכן אתחיל להיתקל בהפרעות דומות. הו אז, שום דבר לא ימנע ממני לנסות את מזלי במקום אחר.

לקחו כמה שנים מהרגע שהתחלתי להבין את החוסר שביעות הרצון שהרגשתי ועד שהצלחתי להודות בפומבי במה שאני מרגיש, כפי שכתבתי כאן. במשך תקופה ארוכה חששתי מתגובתם של האנשים הקרובים לי. רוב הזמן, אנשים מאמינים שמה שקיים זה מה שיהיה. שהדרך היחידה לתקן את הסביבה שלהם היא לחנך את הדור הבא, כאילו הם ויתרו כבר על ההזדמנות שלהם (וזה עוד במקרה שהם מכירים בכך שמשהו לא בסדר. רוב המקרים אינם כאלו).

ובכן, באותה נקודת המפנה ב-2012, הפסקתי להאמין בדברים שהם הכרח המציאות. שוב דבר לא חקוק בסלע. כן, אני כנראה לא יכול לשנות את האנשים הלא נכונים שסביבי – אבל אני יכול לקחת את עצמי לסביבה אחרת.

הרשומה יצאה קצת מבולגנת. חשבתי לכתוב אותה כבר לפני שבוע, אחרי שסיימתי את הרשומה על המצב הכלכלי. אני עדיין לא יודע להסביר כמו שצריך את התחושה שלי שיש אנשים נכונים ויש אנשים לא נכונים. אבל אין ספק שאמשיך לנסות.

בפעם הבאה, כנראה, נדבר על איכות חיים ורווחה.

מחשבה אחת על “האנשים הנכונים

  1. פינגבק: מה הלאה: וריאציות על נושא | Icel.me

השאר תגובה