ג'סיקה ג'ונס העונה השנייה

רצף מחשבות: ג'סיקה ג'ונס, עונה שנייה

"רצף מחשבות" הן רשומות בהן אני כותב מחשבות אקראיות על סדרות וסרטים שבדיוק סיימתי לראות, בלי סדר ועריכה. במקרה של Jessica Jones, סיימתי את הצפייה כבר ביום שישי אבל רק היום יצא לי לכתוב דעתי בקבוצת דיונים בפייסבוק.

מיותר לציין שרשומה זאת מכילה ספויילרים (קלקולים!) לכל העונה.

קודם כל אני יחסית אמביוולנטי עדין לגבי העונה הזאת, כפי שאני כלפי המעניש. קשה לי למקם אותה במדרוג ה"הנאה" שלי מסדרות כרוניקת נטפליקס-מארוול השונות.

אציין שבניגוד לרבים אחרים, אני אוהב את העונה השנייה של Daredevil יותר מאת הראשונה; אני אוהב את לוק קייג' עד מאד; ולמרות שאיירון פיסט אחרונה עבורי במדרוג, אני עדין חושב שהיא סדרה טובה שכיף לראות.

לטובה:

אהבתי את כל הקשת העלילתית של טריש. מבחינתי היא הייתה הדבר הכי טובה בעונה הזאת. המעקב אחרי ההיסטוריה של עם סמים ורגשות הנחיתות שלה מול אנשים עם "כוחות" – שלא קיימים רק כלפי אנשים בעלי כוחות אמיתיים, אלא גם כלפי גריפין, שזורק את עצמו לאזורי מלחמה בטבעיות והיא נוטרת לו טינה על כך. אני ממש מקווה שהטיזר שעשו לנו בסוף הפרק האחרון באמת אומר שהיא תהפוך לגיבורת־על.

(מי שלא מכירה, בקומיקס המקורי של JJ החברה הכי טובה שלי הייתה קרול דנברס – קפטן מארוול. אבל מארוול רצו לשמור את קרול לסרט שלה, אז החליפו את החברה של ג'סיקה לדמות אחרת).

אהבתי את הקשת העלילתית של ג'רי למרות שהיא הייתה לחלוטין לא קשורה לעונה הזאת. סתם כמה דמויות טובות בסיטואציה דרמטית עשויה היטב. סבבה.

ל… פחות טובה

התפתחות העלילה הייתה איטית להחריג ובשום שלב לא הרגשתי שיש באמת השלכות או סיכונים למה שקורה. חלק מהעוצמה של העונה הראשונה הייתה שקילגרייב היווה סכנה ברורה ומיידית כל הזמן, לכולם.ג'סיקה בסופו של דבר התמודדה איתו כי לא הייתה לה ברירה. היא היחידה שהייתה יכולה לעשות את זה ולא היה אפשר להשאיר את קילגרייב בלי פתרון. זה היה דוחק.

לוק קייג' משחקת על הסכמה הזאת מהכיוון השני: בלוק קייג' גם יש סיכונים ברורים והשלכות מידיות, אבל בניגוד לג'סיקה ללוק יש את האפשרות לקום וללכת בכל נקודה שהוא רוצה – הוא בלתי מנוצח! שום דבר לא מסוגל לגעת בו. הוא לא חייב לסכן את עצמו. הוא עושה בחירה מודעת להישאר ולעזור לאנשים האלה, תוך כדי הסלמה שבסופו של דבר שוברת את המחסום הבלתי פגיע שלו.

מה היה לנו בעונה הזאת? כמה אנשים שנהרגו ובפועל לא היה לאף אחד אכפת מהם. בשום שלב לא קבלתי את הרושם שאליס היא איזשהי מפלצת בלתי ניתנת לעצירה שמאיימת על הציבור. בתכלס, אם מישהו היה ממש רוצה היה אפשר להיפטר ממנה הרבה לפני סוף העונה. כל העניין הרגיש ממש מלאכותי.

מה גם שהסדרה כל הזמן זרקה לנו red herrings. הסיפור קשור לסמפסון וליחידה הצבאית שלו! אה, בעצם לא. לאף אחד לא אכפת. רגע, גריפין זומם מזימות בלילה… אה, זאת רק הצעת נישואין קריפית ולא קשורה. החוקר הפרטי האסייתי שולח אנשים לשדוד את הדירה של ג'סיקה… כן אבל זה רק משחקי אגו. בשום שלב בעונה לא נתנו לנו איזשהו הקשר רחב יותר. איזשהו מסתורין אמיתי, משהו גדול יותר להתעסק בו. כל קווי העלילה היו קצרים, ישירים ובלי בשר.

בסופו של דבר לא רק שהעונה הזאת סובלת מסינדרום "העונה האמצעית", ההרגשה שקבלתי ממנה היא "התחלנו סאגה חדשה פוסט-דפנדרס ועכשיו אנחנו בונים את מצב העולם, עליו נפתח בעונות הקרובות של דרדוויל ולוק קייג'."

כן הרגשתי, אבל זאת אולי רק משאלת לב שלי, שההצגה של מערכת היחסים של ג'סיקה מובילה אותה לשלב שבו היא תחזור ללוק. (כי ג'סיקה ולוק הם זוג בקומיקס).

ופינת אי-הדיוק המדעי: כשאתה רוצה לראות טוב יותר בחושך, האישונים מתרחבים, לא מצטמצמים.

רצף מחשבות: Rogue One

כשאני חוזר בלילה מסרטי קולנוע חדשים אני מפרסם בפייסבוק רצף מחשבות אקראיות על הסרט שראיתי עכשיו. הפעם: Rogue One: A Star Wars Story

Theatrical release posterבגדול, נהנתי מהסרט ואני חושב שהוא מוצלח.

הסרט ממשיך את המגמה שהתחילה בפרק 7 לגרום למלחמת הכוכבים להיראות אמיתי. חיילי סער עם מדים מלוכלכים, מקומות שנראים כאילו אנשים באמת חיים בהם. חיילי מורדים שמתנהגים כמו בני אדם ויכולים להיות מניאקים ולא הכל טוב-ורע מוחלט.  פרטתי קצת יותר ברצף המשבות שלי מפרק 7.

יתרה מזאת, הבמאי בפירוש ניסה ליצור סרט מלחמה מעורב עם סרט מלחמת הכוכבים. אין ספק שההתקפות של כוכב המוות עוצבו כפיצוצי פפצות גרעניות, וחלקים מסצנות הלחימה עוצבו כמו סצנות דומות בסרטים על מלחמת העולם השנייה, ובמיוחד הקרב האחרון בפלנטת הארכיון.

וכדי להדגיש שמדובר בדרמת מלחמה, לאורך כל המערכה השלישית של הסרט כל דמות שחשבתם שאהבתם והתחברתם אליה, מתה. זה כמובן נעשה כדי לסגור קצוות שעלולים להישאר פתוחים, אבל זה גם משתלב יפה במוטיב הכללי.

קיי, דמות ההפוגה הקומית, הייתה מוצלחת מאד עד כדי שהייתי עצוב כשהוא מת.

צ'ירוט הוא עכשיו הג'די השני הכי אהוב עלי בכל הסרטים, אחרי קווי-גון ג'ין.

ואין ספק שחיברו הכל יפה ישר לתוך פרק 4.

עכשיו לדברים שפחות אהבתי:

CGI. ה-CG של טורקין וליאה היה מכוער. יופי שרציתם להביא דמויות ישר מהסרט המקורי, לא יודע להגיד לכם איך לעשות את זה אחרת. אבל ככה זה מגעיל. את ליאה יכולתם פשוט לא להראות – להשאיר את הגב של הבחורה בחלוק.

קו הזמן של הסרט לא ברור לי. בת כמה הייתה ג'ין בהתחלה?
בין פרקים 3 ו-4 עוברות 16 שנה. כמה מהר האימפריה מתארגנת עם היררכיה צבאית, מדים ומתקנים חדשים משלה, שלא ירשה מצבאות המשובטים?

הסרט, למרות שנהנתי ממנו, מרגיש קצת מיותר. צפיתי שהוא יכניס הרבה יותר תוספות לעלילה. בסופו של דבר הפרט העקרוני היחיד שלמדנו הוא שהם עשו retcon לבדיחה הידועה על הפגם בתכנון של כוכב המוות – אהאה לכם! זה היה מתוכנן מראש, כי המדען הראשי בעצם היה מורד. וגם היא לא הפריעה לי יותר מידי אף פעם.

כמו ב-A Day in a Life של בנות גילמור, היו כאן Cameos קצרים ומיותרים, "קריצות" לסרט המקורי. הייתי יכול להסתדר בלעדיהן (נגיד, החייזר שג'ין נתקלת בו בג'ודה, שאחר כך אובי-וואן חותך לו את היד במוס אייזלי). לפחות ג'יימס ארל ג'ונס חזר לדובב את וויידר – והסצנה שבה הוא נמצא במיכל הבקתה בלי החליפה, מגניבה ממש. למדנו גם שלוויידר יש חוש הומור!

ייצוג נשי. הוא לא קיים. זה חתיכת כתם שחור על הסרט הזה.
"הינה כל חיילי המורדים האלה שרוצים להצטרף למשימה שלנו, הם כולם גברים!"
פיכס.

רצף מחשבה: X-Men: Apocalypse

כשאני חוזר בלילה מסרטי קולנוע חדשים אני מפרסם בפייסבוק רצף מחשבות אקראיות על הסרט שראיתי עכשיו. הפעם: X-Men: Apocalypse.

X-Men: Apocalypseקודם כל: יופי של סרט! אין לי ממש תלונות עקרוניות עליו.

כמו מלחמת האזרחים, אם לא ראיתם את שני הסרטים הקודמים, תהיה מאד מבולבלים מהדמויות והאירועים שלא טורחים להציג. עבורי, בתור אוהב סדרות מושבע, זה מצוין. אני מרגיש שאני מכיר את האנשים האלה ועברתי איתם כברת דרך.

"הסצנה של קוויקסילבר" (אגב, פעם אחת בסרט לא אומרים את השם שלו. זה ממש מוזר) הייתה מופלאה. לא יודע אם טובה עד כדי הסצנה המקורית בעתיד שהיה, אבל באמת מופלאה.

אפוקליפס היה מגניב. לא מעניין אותי העיצוב שלו, הוא היה מגניב. הקטע שעשו לו שני קולות כל פעם שהוא מדבר, ממש שבה אותי.

סופה, פסיילוק ואנג'ל היו שם רק בשביל "עוד אנשים עם כוחות" והם לא באמת דמויות. שזה לא מפריע לי לכשעצמו. הם שם בשביל הקרבות. לכל הפחות ה-turning של סופה בגלל ההערצה שלה למיסטיק הרבה יותר הגיוני מזה שמגניטו החליט בסוף שהוא בעצם לא רוצה להשמיד את העולם.

כל הקרב הסופי לא היה היסטרי מבחינת הקוהרנטיות העלילתית שלו, מלבד הקטע שאקסיוויר התחיל להילחם בו במוח שהיה ממש מגניב. וזה היה ברור מהרגע הראשון שג'ין דיברה על הכוח האפל שבה שנראה שוב את הפניקס. כאילו, אתם לא יכולים להשתמש בדמות של ג'ין פעם אחת בלי שהיא מיד תהפוך לפניקס?

אפרופו ג'ין, יופי של הצגת הדמות! ממש אהבתי אותה.

המוות של האבוק היה קצת hand-wavy.

לא יודע אם רק אני שמתי לב לזה, אבל מאז First Class יצרו למגניטו מנגינה משלו, ממש כמו המארש האימפריאלי. וכל פעם שיש קטע כזה של "אני מגניטו ואתם בצרות" משלבים את המנגינה שלו ברקע. בכלל, ייצוג הדמות בידי פסבנדר זה אחד הדברים הטובים ביותר בסדרה הזאת.

בכלל, כל הסרט הזה הרגיש לי מאד כמו סדרת האקסמן המצויירת של שנות ה-90. הרבה יותר מהטרילוגיה המקורית. דגדג לי את הנוסטלגיה.

חלק מהתהליך שעברנו עם שלושת הסרטים האלה יצר עולם עם רקע שהרגיש לי הרבה יותר אורגני. הייתה התייחסות לאיך מוטנטים חיים בחברה עכשיו כשהם נחשפו. ראינו איך מתייחסים אליהם במקומות שונים בעולם. זה משהו שהרבה מאד סרטים על אנשים עם כוחות מיוחדים לא עושים. העולם ממש להתנהל כסדרו למרות שכולנו יודעים ששינוי כזה במציאות לא באמת יעבור בשקט.

וכמובן שזאת התמה של שנת 2016, עם בטמן נגד סופרמן (לפי מה שהבנתי, לא ראיתי אותו) ומלחמת האזרחים. אבל אני חושב שבעוד מלחמת האזרחים היה ממש "על זה" עד רמה של לדחוף לנו את הנושא לגרון, באפוקליפסה זה היה אורגני יותר. אבל אולי זה רק אני.
זהו! לילה טוב.

Captain America Civil War

רצף מחשבה: Captain America Civil War

כשאני חוזר בלילה מסרטי קולנוע חדשים אני מפרסם בפייסבוק רצף מחשבות אקראיות על הסרט שראיתי עכשיו. הפעם: Captain America: Civil War.

אדפטנציה טובה של הקונספט מאחורי קו העלילה של הקומיקס. כמובן שזאת אדפטציה בלבד ולא העברה של העלילה כמו שהיא. קודם כל כי אין מספיק דמויות ב־MCU בשביל להצליח בזה, אין מספיק היסטוריה ומלבד הוויזן וסקרלט וויטש, אין מספיק שטויות מוזרות (עוד מעט דר. סטריינג', אולי יהיה קצת יותר).

התייחסו להשלכות של פעילות גיבורי על. התייחסו למרוץ החימוש שנוצר כשמופיעים משני הצדדים על-אנושיים . הרי חצי מהיקום של מארוול חב את קיומו לניסוי הנסיוב שיצר את קפטן אמריקה ומאז כולם מנסים לחקות.

והנקודה האחרונה באדפטציה, האירוע יצר שינוי משמעותי בעולם, בדיוק כמו בקומיקס. אני משאר שכמו בסרט הקודם (חייל החורף) עם שילד/היידרה, גם במקרה הזה השינוי הזה יטואטא מתחת לשטיח ובסופו של דבר לא נראה יותר מידי השפעה – אחרי הכל, כשתאנוס יגיע ותחיל מלחמת האינסוף, לאף אחד לא יהיה אכפת מאיזשהו הסכם בינ"ל.

אבל הסרט ביסס את הסטטוס קוו לקראת הפנתר השחור (וכנראה גם אנט-מן הבא. ואולי הסרט של ספיידרמן).

אהבתי שהמשיכו לפתח את הדמות של אנט-מן.

אהבתי שהצליחו להכניס חלק ממערכת היחסים בין טוני ופיטר. אם כי בקומיקס מדובר בפיטר בשנות ה-20 המאוחרות (30 אולי?), כבר נשואי ל־MJ וכו'. כמו שאמרתי קודם – יש הרבה היסטוריה לפני מלחמת האזרחים בקומיקס, שאין ל־MCU.

חולשות:
אף אחד לא מת. צפיתי שיתנו איזשהו מוות בקו עלילה של מלחמת האזרחים. אולי לא רוג'רס (למרות שנראה שהם כן אולי הולכים לכיוון שבאקי יחליף אותו בעתיד), אבל מישהו! בקומיקס כבר בגליון השני של מלחמת האזרח מתה דמות. אם כי אנחנו שוב חוזרים לבעיית מיעוט הדמויות.

דפקו את הדמות של זימו לחלוטין ורידדו לה את המוטיבציה לגמרי. אבל הוא חי! סופסוף נבל שלא נפטרו ממנו לחלוטין. יש פוטנציאל לראות Thunderbolts בעתיד?

באופן כללי, הקונספירציה לייצר את מלחמת האזרחים הייתה מגניבה, אבל די תלושה. גם זה קצת מעצבן שכל האנשים הכועסים הם מסוקוביה (או איך שלא קוראים לזה).

בכמעט כל החומרים האחרים של ה־MCU לא מפסיקים לדבר על הקרב בניו־יורק. מה, שם לא מתו אנשים ואף אחד לא כועס? ובכל הקרבות הבודדים של איירונמן, אף אחד לא נפגע? אפילו הזכירו בנקודה אחת בסרט את הקרב בוושינגטון עם הידרה, ועדין כל הרעים בסרט הם נפגעי אולטרון, איכשהו.

זהו. זה תכלס יותר הנוקמים 2.5 מאשר קפטן אמריקה, מלבד חצי השעה האחרונה.

נשארתי לראות רק את סצנת האמצע־קרדיטים (באקי נכנס לשינה כריוגנית, הכנה לפנתר השחור), אם יש סצנה בסוף ממש שעונה על משהו מהנקודות שלי, אראה אותה ביוטיוב/בלו ריי.

רצף מחשבה: Star Wars: The Force Awakens

כשאני חוזר בלילה מסרטי קולנוע חדשים אני מפרסם בפייסבוק רצף מחשבות אקראיות על הסרט שראיתי עכשיו. הפעם: Star Wars: The Force Awakens. הרשומה נכתבה במקור באנגלית וכך נשארה.

Star Wars: The Force Awakens

They just keep using that "starkiller" name, aren't they?

All the shock moments of the movie were pretty obvious, other then Ren being Han and Leia's son – although with that they're keeping with the Expended Universe plotline.
Rey finding the lightsaber, Ren killing Han – that was a mirroring to the scene on Episode 4 with Obi-Wan's death.

A lot of the move was created to mirror the first one- for the best, I think.

Wow they make Mark Hamill looks a hell of a lot better than I've seen him in public the last few years.

I like the fact the villain is conflicted and is still in training.

Daisy Ridley looks like Satele Shan, and can she please have a saber-staff in the following movies? She already fights with a staff! Thanks.

I could've done without the "force mind-rape" scene, with Ren telling Rey he "can have whatever he wants".

Who was the "old friend" from the beginning?

They made Star Wars look real, which non of the other 6 movie did. The originals look like they're using sets and puppets- which they are, and for their time was a great innovation. And the prequels looks like CGI. Must of this film looked real.

I just watch 4-6 before going to see it (like, in the 9 hours before), and I loved that 7 approached the Force like the originals. It is powerful, it is influential, it guides people. In the prequels (despite that I like them), the force is kind of a throwaway thing to explain unexplained stuff. It lacks gravitas!
That's it for now. Really waiting for 8 now…

Oh, and the First Order are literally Nazi. That made me laugh.

I'm pretty sure that Rey is Luke's daughter.