ג'סיקה ג'ונס העונה השנייה

רצף מחשבות: ג'סיקה ג'ונס, עונה שנייה

"רצף מחשבות" הן רשומות בהן אני כותב מחשבות אקראיות על סדרות וסרטים שבדיוק סיימתי לראות, בלי סדר ועריכה. במקרה של Jessica Jones, סיימתי את הצפייה כבר ביום שישי אבל רק היום יצא לי לכתוב דעתי בקבוצת דיונים בפייסבוק.

מיותר לציין שרשומה זאת מכילה ספויילרים (קלקולים!) לכל העונה.

קודם כל אני יחסית אמביוולנטי עדין לגבי העונה הזאת, כפי שאני כלפי המעניש. קשה לי למקם אותה במדרוג ה"הנאה" שלי מסדרות כרוניקת נטפליקס-מארוול השונות.

אציין שבניגוד לרבים אחרים, אני אוהב את העונה השנייה של Daredevil יותר מאת הראשונה; אני אוהב את לוק קייג' עד מאד; ולמרות שאיירון פיסט אחרונה עבורי במדרוג, אני עדין חושב שהיא סדרה טובה שכיף לראות.

לטובה:

אהבתי את כל הקשת העלילתית של טריש. מבחינתי היא הייתה הדבר הכי טובה בעונה הזאת. המעקב אחרי ההיסטוריה של עם סמים ורגשות הנחיתות שלה מול אנשים עם "כוחות" – שלא קיימים רק כלפי אנשים בעלי כוחות אמיתיים, אלא גם כלפי גריפין, שזורק את עצמו לאזורי מלחמה בטבעיות והיא נוטרת לו טינה על כך. אני ממש מקווה שהטיזר שעשו לנו בסוף הפרק האחרון באמת אומר שהיא תהפוך לגיבורת־על.

(מי שלא מכירה, בקומיקס המקורי של JJ החברה הכי טובה שלי הייתה קרול דנברס – קפטן מארוול. אבל מארוול רצו לשמור את קרול לסרט שלה, אז החליפו את החברה של ג'סיקה לדמות אחרת).

אהבתי את הקשת העלילתית של ג'רי למרות שהיא הייתה לחלוטין לא קשורה לעונה הזאת. סתם כמה דמויות טובות בסיטואציה דרמטית עשויה היטב. סבבה.

ל… פחות טובה

התפתחות העלילה הייתה איטית להחריג ובשום שלב לא הרגשתי שיש באמת השלכות או סיכונים למה שקורה. חלק מהעוצמה של העונה הראשונה הייתה שקילגרייב היווה סכנה ברורה ומיידית כל הזמן, לכולם.ג'סיקה בסופו של דבר התמודדה איתו כי לא הייתה לה ברירה. היא היחידה שהייתה יכולה לעשות את זה ולא היה אפשר להשאיר את קילגרייב בלי פתרון. זה היה דוחק.

לוק קייג' משחקת על הסכמה הזאת מהכיוון השני: בלוק קייג' גם יש סיכונים ברורים והשלכות מידיות, אבל בניגוד לג'סיקה ללוק יש את האפשרות לקום וללכת בכל נקודה שהוא רוצה – הוא בלתי מנוצח! שום דבר לא מסוגל לגעת בו. הוא לא חייב לסכן את עצמו. הוא עושה בחירה מודעת להישאר ולעזור לאנשים האלה, תוך כדי הסלמה שבסופו של דבר שוברת את המחסום הבלתי פגיע שלו.

מה היה לנו בעונה הזאת? כמה אנשים שנהרגו ובפועל לא היה לאף אחד אכפת מהם. בשום שלב לא קבלתי את הרושם שאליס היא איזשהי מפלצת בלתי ניתנת לעצירה שמאיימת על הציבור. בתכלס, אם מישהו היה ממש רוצה היה אפשר להיפטר ממנה הרבה לפני סוף העונה. כל העניין הרגיש ממש מלאכותי.

מה גם שהסדרה כל הזמן זרקה לנו red herrings. הסיפור קשור לסמפסון וליחידה הצבאית שלו! אה, בעצם לא. לאף אחד לא אכפת. רגע, גריפין זומם מזימות בלילה… אה, זאת רק הצעת נישואין קריפית ולא קשורה. החוקר הפרטי האסייתי שולח אנשים לשדוד את הדירה של ג'סיקה… כן אבל זה רק משחקי אגו. בשום שלב בעונה לא נתנו לנו איזשהו הקשר רחב יותר. איזשהו מסתורין אמיתי, משהו גדול יותר להתעסק בו. כל קווי העלילה היו קצרים, ישירים ובלי בשר.

בסופו של דבר לא רק שהעונה הזאת סובלת מסינדרום "העונה האמצעית", ההרגשה שקבלתי ממנה היא "התחלנו סאגה חדשה פוסט-דפנדרס ועכשיו אנחנו בונים את מצב העולם, עליו נפתח בעונות הקרובות של דרדוויל ולוק קייג'."

כן הרגשתי, אבל זאת אולי רק משאלת לב שלי, שההצגה של מערכת היחסים של ג'סיקה מובילה אותה לשלב שבו היא תחזור ללוק. (כי ג'סיקה ולוק הם זוג בקומיקס).

ופינת אי-הדיוק המדעי: כשאתה רוצה לראות טוב יותר בחושך, האישונים מתרחבים, לא מצטמצמים.

רצף מחשבות: Rogue One

כשאני חוזר בלילה מסרטי קולנוע חדשים אני מפרסם בפייסבוק רצף מחשבות אקראיות על הסרט שראיתי עכשיו. הפעם: Rogue One: A Star Wars Story

Theatrical release posterבגדול, נהנתי מהסרט ואני חושב שהוא מוצלח.

הסרט ממשיך את המגמה שהתחילה בפרק 7 לגרום למלחמת הכוכבים להיראות אמיתי. חיילי סער עם מדים מלוכלכים, מקומות שנראים כאילו אנשים באמת חיים בהם. חיילי מורדים שמתנהגים כמו בני אדם ויכולים להיות מניאקים ולא הכל טוב-ורע מוחלט.  פרטתי קצת יותר ברצף המשבות שלי מפרק 7.

יתרה מזאת, הבמאי בפירוש ניסה ליצור סרט מלחמה מעורב עם סרט מלחמת הכוכבים. אין ספק שההתקפות של כוכב המוות עוצבו כפיצוצי פפצות גרעניות, וחלקים מסצנות הלחימה עוצבו כמו סצנות דומות בסרטים על מלחמת העולם השנייה, ובמיוחד הקרב האחרון בפלנטת הארכיון.

וכדי להדגיש שמדובר בדרמת מלחמה, לאורך כל המערכה השלישית של הסרט כל דמות שחשבתם שאהבתם והתחברתם אליה, מתה. זה כמובן נעשה כדי לסגור קצוות שעלולים להישאר פתוחים, אבל זה גם משתלב יפה במוטיב הכללי.

קיי, דמות ההפוגה הקומית, הייתה מוצלחת מאד עד כדי שהייתי עצוב כשהוא מת.

צ'ירוט הוא עכשיו הג'די השני הכי אהוב עלי בכל הסרטים, אחרי קווי-גון ג'ין.

ואין ספק שחיברו הכל יפה ישר לתוך פרק 4.

עכשיו לדברים שפחות אהבתי:

CGI. ה-CG של טורקין וליאה היה מכוער. יופי שרציתם להביא דמויות ישר מהסרט המקורי, לא יודע להגיד לכם איך לעשות את זה אחרת. אבל ככה זה מגעיל. את ליאה יכולתם פשוט לא להראות – להשאיר את הגב של הבחורה בחלוק.

קו הזמן של הסרט לא ברור לי. בת כמה הייתה ג'ין בהתחלה?
בין פרקים 3 ו-4 עוברות 16 שנה. כמה מהר האימפריה מתארגנת עם היררכיה צבאית, מדים ומתקנים חדשים משלה, שלא ירשה מצבאות המשובטים?

הסרט, למרות שנהנתי ממנו, מרגיש קצת מיותר. צפיתי שהוא יכניס הרבה יותר תוספות לעלילה. בסופו של דבר הפרט העקרוני היחיד שלמדנו הוא שהם עשו retcon לבדיחה הידועה על הפגם בתכנון של כוכב המוות – אהאה לכם! זה היה מתוכנן מראש, כי המדען הראשי בעצם היה מורד. וגם היא לא הפריעה לי יותר מידי אף פעם.

כמו ב-A Day in a Life של בנות גילמור, היו כאן Cameos קצרים ומיותרים, "קריצות" לסרט המקורי. הייתי יכול להסתדר בלעדיהן (נגיד, החייזר שג'ין נתקלת בו בג'ודה, שאחר כך אובי-וואן חותך לו את היד במוס אייזלי). לפחות ג'יימס ארל ג'ונס חזר לדובב את וויידר – והסצנה שבה הוא נמצא במיכל הבקתה בלי החליפה, מגניבה ממש. למדנו גם שלוויידר יש חוש הומור!

ייצוג נשי. הוא לא קיים. זה חתיכת כתם שחור על הסרט הזה.
"הינה כל חיילי המורדים האלה שרוצים להצטרף למשימה שלנו, הם כולם גברים!"
פיכס.

סיכום תרגיל: ארבעה שחקנים ומנחה

אתמול נערך Up to Four Players and a DM – Extra Life, מרתון משחק תפקידים בשידור חי שנמשך שש שעות שהיה חלק מסופ"ש הערכה למשחקים שולחניים שאגרנו Extra Life אופרציה שמגייסת כספים עבור Children's Miracle Network Hospitals באמצעות משחקים. האירועים מתקיימים במהלך כל השנה, אבל יש מועדים ספציפיים בהם מתארגנים מאות או אלפי משתתפים מרחבי העולם לימי משחק מרוכזים. האירוע הבא יהיה ב-5 בנובמבר.

זהו המרתון השלישי שאני משתתף בארגונו, יחד עם ערן אבירם ואורי ליפשיץ כחלק מעל כתפי גמדים. המרתון הראשון שלנו, בדצמבר 2014 – צריח הברקת – אורגן כחלק ממערכת מימון ההמונים שהרמו לתמיכה בעל כתפי גמדים. המרתון השני – ציידי המפלצות – נערך בינואר השנה וגייס תרומות עבור עמותת תפוח | Appleseeds Academy.

המרתון הפעם אורגן כחלק מ-Up to Four Players, הוובקומיקס (ופודקאסט, ואופרציות נוספות) של ערן ואביב אור, שהתחלת הפעילות שלו מומנה גם במרתון הראשון. כשערן לפני שבועיים ערב אחד אמר "תקשיבו, אני רוצה להרים מרתון, באנגלית- אבל רק שש שעות הפעם!" אורי ואני הסכמנו בערך מיד, למרות שזה רבע מהזמן שלקח לארגן את ציידי המפלצות, ואפילו פחות מכמה שעבדנו על צריח הברקת.

אני כותב סיכומים כאלה אחרי כל מרתון. גם כדי לחשוף אנשים שלא מכירים למה שאנחנו עושים- כי זה כיף, וראוי, גם בלי קשר לגיוס הכסף למטרה טובה. אני משוכנע שגם אם היינו ממציאים איזשהו מנגנון כספי וירטואלי היינו ממשיכים הלאה.
ואני תמיד מספר כמה זה לא קל לשבת מאחורי הקלעים, ולשמור על כל האופרציה הזאת עובדת. אתמול היה קשה במיוחד, עם כמה תקלות טכניות ייחודיות שזאת הייתה הפעם הראשונה אי פעם- לא רק במרתון, אלא בכל הקריירה שלי בעבודה טכנית באינטרנט- נתקלתי בהן.

אבל מכל מכשול לומדים להבא. הזכרתי לעצמי שלמרות שאני מטיף לכל המשתתפים לבדוק ששום דבר לא מפריע לחיבור האינטרנט שלהם, שכחתי שיש לי יותר ממחשב אחד שמחובר לאינטרנט, ושהייתי צריך לוודא שגם הם לא עובדים- כי כשאתה מעלה 300 גיגה של תמונות לענן, רוחב הפס שלך נחנק.
יצא לי להכיר את אחד מאנשי התמיכה של טוויץ, שהגיע אלינו לצ'אט וניסה לעזור לי לפתור את הבעיה. הוא הפנה אותי לאתר Inspector שלהם– גם משהו חדש שלא הכרתי לפני זה- שעוזר לנתח את החיבור.

סקייפ היא עדין קקי של תוכנה. יש לה המון תקלות והיא בלתי צפויה. באמצע השידור היה לי "ניתוק רפאים" – הייתי מנותק מסקייפ, אבל היא הציגה לי כאילו אני מחובר. ושנסיתי לסגור אותה ולפתוח מחדש, היא טענה שאני עדין מחובר. בשלב הזה עברנו ל-Google Hangout ונאלצנו לשדר בלי מצלמות. אם יש דבר אחד שהייתי משפר לכל המרתונים בעתיד, זה למצוא תוכנה אמינה שתאפשר לנו להציג את הוידאו ממצלמות הרשת של כל המשתתפים בנפרד.

הפורמט הפעם היה קשה. ערן הריץ שלוש הרפתקאות נפרדות לחלוטין, כל אחת שעתיים. ובכל הרפתקה שלושה שחקנים מתחלפים. זה היה קשה לערן, שהיה צריך להתאים את ההרפתקאות האלה לפורמט, ועוד יותר מסובך להתאים אותן on the fly במגבלות הזמן שנתקלנו בהן. מה שהוביל לכך שההרפתקה הראשונה לא הייתה מספקת ולקח את רוב השנייה ואת השלישית בשביל באמת "לחמם" את העניינים. הפורמט של ציידי המפלצות, של מערכה אחת המחולקת לפרקים, עבד טוב יותר.

גם מבחינתי זה היה קשה, כי במקום להחליף שחקן אחד בכל הפסקה- כפי שהיה בפעמים הקודמות- הייתי צריך להחליף את רוב הצוות. זה דרש דיאלוג עם שלושה אנשים חדשים בכל סבב, ותפעול חיבורי הרשת שלהם. זה גם אמר שאם מישהו לא מצליח להתחבר- תופעה נפוצה- אנחנו נתקעים עם פחות יכולת להמשיך הלאה. בעוד שבפעמים הקודמות, אם האורח לא יכול להתחבר, אפשר להמשיך עם צוות הליבה ולתפעל את התקלה תוך כדי המשחק.

למרות הכל, המרתון היה מאד מוצלח! היו איתנו אנשים כפיים בצ'אט ובשידור. גייסנו 240$ במהלך השידור (+145$ שאביב אור וערן מוסיפים מהפטרונים של עד ארבעה שחקנים), סכום שעומד בקנה מידה אחד עם מידת הפעילות שהייתה במרתון, משך הזמן בו הוא שודר, ומידת השיווק המקדים שביצענו בשבוע שלפני. תכפילו את משך הזמן של השידור ותנו עוד 3 שבועות עבודה, והיינו מגייסים פי 2 או 3 – וזה בהחלט יקרה, בפעם הבאה.

אז עד הפעם הבאה!

מפיקים: ערן אבירם, אביב אור, אורי ליפשיץ, אביב מנוח.
שחקנים: אופיר דותן, ג'וני עומר, לוקאס פייפר, דימה ונגר, עופר מתוקי, ערן ארבל, יובל ספיר, יונתן שטורכן.
וקהל הצופים!

המפרסם האלמוני

ראיתי היום שצץ מחדש "מכתב השרשרת" המטומטם בפייסבוק, בו אתם מעתיקים קטע שלכאורה "מגן" אליכם משפטית כנגד שימוש בתוכן שאתם מעלים לרשת החברתית. אפשר לראות שהשטות הזאת כבר רצה ב-2014 ואפילו ב-2012. הרשו לי לצטט את חנן כהן שכתב:

משתמשי פייסבוק כפופים לתנאים והמדיניות של פייסבוק. חברת פייסבוק קובעת לנו את התנאים ולא ההפך.

ואכן, ברגע שפתחתם חשבון פייסבוק הסכמתם לתנאי השימוש של השירות. זולת להפסיק להשתמש בו או לקרוא על התנאים תיגר בבית המשפט (בארה"ב, כנראה) על מנת ליצור תקדים משפטי, שום הודעה שתפרסמו בפייסבוק עצמו (זה לא נשמע לכם מגוכך מראש?) לא תעזור בעניין.

אבל רציתי לגעת בעניין רחב יותר ולתת הסבר טיפה רחב יותר על שיטת הפרסום של פייסבוק (וגם גוגל), כי חוסר ההבנה מה בעצם החברות הללו עושים עם המידע שלנו תורם להפצה של השטויות האלה- אם כי זה די מטומטם שהם חושבים שהדבר הזה מגן עליהם וממשיכים לעשות שימוש בשירות בלי לתת מחשבה שנייה על מה שהם מפרסמים.

לרשומה זאת שתי הנחות יסוד:

  1. אין איזשהי קונספירציה אפלה בין תאגידים שמנסים לשלוט בחייכם. כלומר, אולי יש, אני לא מתכוון להתווכח איתכם, אבל הרשומה הזאת תעסוק במידע הריאלי, הפומבי, הנמצא בשוק.
  2. אין בדברים שאעסוק בהם כדי לבטל את הבעיתיות הרבה שבשימוש לא אחראי, ואף רשלני, בשירותים אינטרנטיים הכוללים חשבונות עם פרטים אישיים. לרוב האנשים אין את הידע והתובנה לעשות שימוש משכיל בכלים האלה והם משאירים את עצמם חשופים ללא כוונה.

אז איך עובד בפרסום בפייסבוק, ובגוגל?

ובכן, מערכות הפרסום של שתי החברות מציבות בפני המפרסם (שיכול להיות כל אחד. מלבד כרטיס אשראי וכתובת אין תנאי כניסה לניהול פרסום בשירותים האלה) מגוון מאפיינים המאפשרים להם לפלח את האוכלוסייה, ובכך להציג פרסום ממוקד. למה אנחנו רוצים להציג פרסום ממוקד? משום שההחזר על ההשקעה (ROI) יהיה גבוה יותר. אם אני מחפש בית מלון ברומא, וגוגל יציגו לי מודעה לבית מלון בניו-יורק, אני לא אלחץ על המודעה והחשיפה התבזבזה סתם. בגוגל אומנם לא משלמים על חשיפות, אבל ביצועים רעים למודעה יכולים להוביל להשפעה שלילית על קמפיין הפרסום כולו שיעלה את המחיר שנשלם בסופו של דבר. בפייסבוק, גם על חשיפת הסטטוס הממומן משלמים, ולכן המיקוד חשוב עוד יותר.

והינה מה שחשוב להבין לגבי שתי מערכות הפרסום האלה (ואני מניח שאחרות, שלא יצא לי לעבוד איתן):
הן מבוססות מידע אנונימי, סמוי.

מה זאת אומרת? שלאף מפרסם אין אפשרות להגיד "אני רוצה להציג מודעה לאביב מנוח". הוא יכול לבחור להציג מודעה לגברים, בני 25-35, שגרים בישראל. אפילו שגרים בישראל באזור הצפון. שמתעניינים במשחקי תפקידים ועוד כל מיני חיתוכים אחרים שרלוונטים לפרופיל שלי. פייסבוק "יודעים" עלי את המידע הזה משני מקורות: הפרטים שאני מוסר באופן וולנטרי בפרופיל שלי (העמודים אחריהם אני עוקב, מקום המגורים שבחרתי לפרסם, מקום העבודה שלי, וכו'), ומפרופיל ההתנהגות שלי (לאיזה הודעות אני עושה לייק ומגיב. מהם תחומי העניין של מעגלי החברים שלי. באיזה אירועים השתתפתי).

הפרסום בגוגל עובד באותה הצורה, אך מראשיתו היה מבוסס הרבה יותר על פרופיל התנהגותי- עד השקת רשת Google+ שחלק מתפקידה היה להוסיף לפרופיל המשתמש בגוגל פרטי מידע אישיים (החלק הגדול והעיקרה שלה היה לאחד את תשתיות החברה, מהלך שהצליח בגדול). לגוגל אכפת באיזה אתרים אתם מבקרים, איפה אתם נמצאים פיזית (דרך איכון לוויני במכשיר האנדרואיד, אם לא בטלתם שמירה של היסטורית המיקום), איזה רכישות עשיתם דרך חנות Play או באמצעות Google Wallet, וכל מיני פרמטרים נוספים.

הנקודה היא שבשני המקרים, המפרסם נחשף רק לקריטריוני הבחירה האפשריים, ולא למי שעומד מאחוריהם. שתי החברות מציגות הערכה (גסה יותר או פחות) של הקהל שניתן להגיע אליו באמצעות החיתוך שביצעתם. אנשי מקצוע שמפרסמים בגוגל ובפייסבוק לומדים להכיר את הקריטריונים האפקטיביים לפרסום בכל רשת. השיטה של פייסבוק הרבה פחות אמינה משל גוגל, כי היא מתבססת בכבדות על המידע שאנשים בוחרים לשתף, והמידע הזה לעיתים קרובות לא עקבי, אם קיים בכלל.

לשתי החברות יש אפשרויות פרטיות כאלה ואחרות שמאפשרות לכם לחסום חלק מהמידע לשימוש מפרסמים- במקרה של גוגל האפשרויות נרחבות במיוחד, ומאפשרות מניעה מוחלטת של שימוש במידע ההתנהגותי שנאסף (אם כי הן מפוזרות בכל מיני מסכים שונים, ולדעתי רק אנשי מקצוע מיומנים מסוגלים לעשות זאת). גוגל גם מציעה תוספי דפדפנים שיחסמו את המעקב של המערכות שלה, כולל של Google Analytics- מערכת מדידת התנועה הנפוצה ביותר בעולם.

המסך של פייסבוק לניהול ההגדרות האלה פשוט בהרבה- לכאורה, למרות שאין לי נסיון אישי עד כמה ההגדרות האלה באמת אפקטיביות, אבל אני דואג לכבות אותן בכל מקרה. רצוי לחזור לכאן מידי כמה זמן, יש לפייסבוק נטייה להוציא ולהכניס הגדרות שונות שברירת המחדל שלהן היא "דלוק".

לסיכום הנקודה הזאת, אני רואה לעיתים קרובות תלונות של משתמשים על המודעות שפייסבוק וגוגל מציגים להם, כי הן לא רלוונטיות עבורם בכלל. קודם כל- קשה עד בלתי אפשרי להכיר את כל מאפייני פרופיל ההתנהגות שלכם, ולכן יכול להיות שנפלתם לתוך רשימת חתך שאתם לא מזדהים איתה. אבל, מה שסביר הרבה יותר, היא שנפלתם למודעה של מפרסם לא מיומן, שבחר בחתך נרחב מידי של האוכלוסייה. כן, המטרה של פייסבוק וגוגל היא להציג לכם מודעות רלוונטיות כדי שתלחצו עליהן והם ירוויחו כסף, אבל בסופו של יום מה שהן עושות זה לתת כלים למפרסמים, ואם המפרסם מתעקש להציג מודעה שאינה רלוונטית, הוא פשוט משלם על כך פרימיום.

הנקודה האחרונה שאעסוק בה היא על שיטת שיווק-עוקב: remarketing. זאת שיטת בה ביקור באתר אינטרנט מסוים "מסמן" את המשתמש (באמצעות cookie); מערכות הפרסום של פייסבוק וגוגל מזהות את הסימון הזה, ומציגות מודעות ממוקדות רק לאנשים האלה. למה זה טוב? במקרה של פרסום בגוגל, למשל, יתכן שמישהו ביקר באתר שלכם והתעניין במוצר או השירות, אך לא ביצע רכישה (או פנייה, או פעולה אחרת) באותו הרגע. אבל אתם רוצים להזכיר לו שאתם קיימים; הוא יבקר באתר אחר, אולי קשור לתחום הפעילות שלכם, ואולי לא (תלוי בהחלטת המפרסם), ותופיע לו מודעה המזכירה לו שהוא התעניין בכם, ואולי הוא רוצה לחזור ולבדוק את המוצר שוב?

זאת נשמעת כמו שיטת פרסום מאד חודרנית. כאילו המפרסם באמת עוקב אחרי- והיא סיפרתי לכם קודם לכן שהמפרסם לא יודע "מי אני", אלא פונה לחיתוך מסוים של הקהל. ובכן- זה נכון גם במקרה הזה, אם כי בצורה שונה לפייסבוק ולגוגל.

בגוגל, לפני שאפשר להפעיל קמפיין רימרקטינג, למפרסם צריכה להיות רשימה של לפחות 1,000 משתמשים מתוייגים. כלומר, המפרסם מציב באתר שלו את הקוד המתייג, ואז מחכה עד שיצבור מספיק משתמשים. לאחר שהרשימה הגיעה למספר המינימאלי, הפרסומות יכלו לפעול. למה זה משנה? כי זה מוריד את הסיכוי שאפשר יהיה לקשר בין המפרסם לכל משתמש בודד כמעט לאפס.

פייסבוק… משחקת קצת מלוכלך בקטע הזה. אפשר ליצור בפייסבוק רשימת רימרקטינג מבוססת תיוג באתר האינטרנט, כמו בגוגל, ועד כאן הכל בסדר. אבל פייסבוק גם מאפשרת למפרסם להזין רשימת לקוחות- ולפונים וכתובות דוא"ל- שהיא תשייך למשתמשים ברשת החברתית.

לא עשיתי את זה אף פעם, אז אני לא יודע אם מערכת הפרסום מציגה את המשתמשים האלה וכל הפרטים שלהם לחברה המפרסמת, או שלאחר ההזנה פשוט נוצר מאגר אליו המפרסם יכול להציג פרסומות, בלי להיות חשוף לפרופיל האישי שלהם- מצב טיפה יותר טוב. בכל מקרה, לדעתי השיוך הזה בין טלפון/דוא"ל ובין החשבון נעשה באותה צורה כמו חיפוש חברים- אם לא ידעתם את זה עד עכשיו, אפשר לחפש חברים לא רק לפי שם, אלא לפי כתובת דוא"ל וטלפון, במידה והמשתמש לא ביטל את האופציה הזאת. ולכן אני ממליץ לכם ללכת עכשיו להגדרות הפרטיות בפייסבוק, ולמנוע מאנשים לחפש אתכם באמצעות הפרטים האלה.

זהו. כך מערכות הפרסום של גוגל ופייסבוק עובדות, על פי פרופיל פרטים והתנהגות, שנשארים סמויים מהמפרסמים.

אם התעניינתם ברשומה הזאת, גם הרשומה אנשי העכביש יכולה לעניין אתכם.

רצף מחשבה: X-Men: Apocalypse

כשאני חוזר בלילה מסרטי קולנוע חדשים אני מפרסם בפייסבוק רצף מחשבות אקראיות על הסרט שראיתי עכשיו. הפעם: X-Men: Apocalypse.

X-Men: Apocalypseקודם כל: יופי של סרט! אין לי ממש תלונות עקרוניות עליו.

כמו מלחמת האזרחים, אם לא ראיתם את שני הסרטים הקודמים, תהיה מאד מבולבלים מהדמויות והאירועים שלא טורחים להציג. עבורי, בתור אוהב סדרות מושבע, זה מצוין. אני מרגיש שאני מכיר את האנשים האלה ועברתי איתם כברת דרך.

"הסצנה של קוויקסילבר" (אגב, פעם אחת בסרט לא אומרים את השם שלו. זה ממש מוזר) הייתה מופלאה. לא יודע אם טובה עד כדי הסצנה המקורית בעתיד שהיה, אבל באמת מופלאה.

אפוקליפס היה מגניב. לא מעניין אותי העיצוב שלו, הוא היה מגניב. הקטע שעשו לו שני קולות כל פעם שהוא מדבר, ממש שבה אותי.

סופה, פסיילוק ואנג'ל היו שם רק בשביל "עוד אנשים עם כוחות" והם לא באמת דמויות. שזה לא מפריע לי לכשעצמו. הם שם בשביל הקרבות. לכל הפחות ה-turning של סופה בגלל ההערצה שלה למיסטיק הרבה יותר הגיוני מזה שמגניטו החליט בסוף שהוא בעצם לא רוצה להשמיד את העולם.

כל הקרב הסופי לא היה היסטרי מבחינת הקוהרנטיות העלילתית שלו, מלבד הקטע שאקסיוויר התחיל להילחם בו במוח שהיה ממש מגניב. וזה היה ברור מהרגע הראשון שג'ין דיברה על הכוח האפל שבה שנראה שוב את הפניקס. כאילו, אתם לא יכולים להשתמש בדמות של ג'ין פעם אחת בלי שהיא מיד תהפוך לפניקס?

אפרופו ג'ין, יופי של הצגת הדמות! ממש אהבתי אותה.

המוות של האבוק היה קצת hand-wavy.

לא יודע אם רק אני שמתי לב לזה, אבל מאז First Class יצרו למגניטו מנגינה משלו, ממש כמו המארש האימפריאלי. וכל פעם שיש קטע כזה של "אני מגניטו ואתם בצרות" משלבים את המנגינה שלו ברקע. בכלל, ייצוג הדמות בידי פסבנדר זה אחד הדברים הטובים ביותר בסדרה הזאת.

בכלל, כל הסרט הזה הרגיש לי מאד כמו סדרת האקסמן המצויירת של שנות ה-90. הרבה יותר מהטרילוגיה המקורית. דגדג לי את הנוסטלגיה.

חלק מהתהליך שעברנו עם שלושת הסרטים האלה יצר עולם עם רקע שהרגיש לי הרבה יותר אורגני. הייתה התייחסות לאיך מוטנטים חיים בחברה עכשיו כשהם נחשפו. ראינו איך מתייחסים אליהם במקומות שונים בעולם. זה משהו שהרבה מאד סרטים על אנשים עם כוחות מיוחדים לא עושים. העולם ממש להתנהל כסדרו למרות שכולנו יודעים ששינוי כזה במציאות לא באמת יעבור בשקט.

וכמובן שזאת התמה של שנת 2016, עם בטמן נגד סופרמן (לפי מה שהבנתי, לא ראיתי אותו) ומלחמת האזרחים. אבל אני חושב שבעוד מלחמת האזרחים היה ממש "על זה" עד רמה של לדחוף לנו את הנושא לגרון, באפוקליפסה זה היה אורגני יותר. אבל אולי זה רק אני.
זהו! לילה טוב.

מבחן מנוח: The Witcher 3 Wild Hunt

מבחן מנוח מתייחס לשלוש נקודות:

  1. האם הפרוטגוניסט פועל מבחירה, האם הוא קורבן הנסיבות, או שהוא האדם-הנבחר-המיוחד?
  2. האם העלילה היא בעלת השלכות מיידיות הרות גורל, במתכונת "העולם נמצא בסכנה קיומית"?
  3. האם העלילה מקומית, או חובקת עולם?

מבחנים קודמים: Pillars of Eternity, Dragon Age: Inquisition.

החל ממבחן זה, הרחבתי את שיטת הניקוד ל-30 נקודות. לפיכך יהיה "המבחן המופשט", של 3 נקודות, והמבחן המורחב. המטרה היא לאפשר ניואנס ודיוק טוב יותר בניתוח עלילת המשחק, כפי שנציג במקרה של מצוד הפרא.

witcher wild hunt logo

1. האם הפרוטגוניסט פועל מבחירה, האם הוא קורבן הנסיבות, או שהוא האדם-הנבחר-המיוחד?

גראלט פועל לחלוטין מתוך בחירה. הוא לעיתים מתומרן על ידי דמויות אחרות, אך התמרון הוא תמיד מזווית אנושית. אף כוח עליון או נבואה קדומה לא שולטים בחייו (סירי היא סיפור אחר).

2. האם העלילה היא בעלת השלכות מיידיות הרות גורל, במתכונת "העולם נמצא בסכנה קיומית"?

לא. היישויות הפוליטיות המקומיות נמצאות בסכנה, בסיטואצית הרת-גורל- מלחמה כוללת שמשפיעה באופן עמוק על חיי התושבים באזור ומעצבת את עתידם. וגם אז, רק העלילות הצדדיות של המשחק מציבות את גראלט במצב בו יש לו השפעה על המצב הזה. העלילה הראשית, עד הקטע הממש אחרון שלה, עוסקת רק בחייו האישיים של גראלט וכמה דמויות קרובות אליו.

הוא אדם שעושה את מה שהוא חושב שהוא צריך לעשות כדי להגן על אנשים שיקרים לו, כשההשלכה הצפויה היא מוות, כליאה או שיעבוד של האנשים האלה בלבד- אפשר להבין מהעלילה מה יקרה לעולם הרחב יותר, אבל העלילה עצמה לא עוסקת בזה.

3. האם העלילה מקומית, או חובקת עולם?

זאת נקודה קשה. רוב העלילה היא מקומית, מתרחשת בשתי ארצות (וולן וסקליגה), עם השלכות מסויימות לארצות אחרות קרובות. אבל סוף העלילה מביא אותנו לחרוג מכללי המבחן- סירי היא אכן האדם הנבחר, היא מוקד נבואה ומיועדת להציל לא רק את העולם הזה, אלא את כל העולמות כולם, מפני "הכפור הלבן", סוג של כוח קוסמי, כמו סרטן של הרב-יקום.

קצת לפני שאנחנו מגיעים לעניין הכפור הלבן, גם המלחמה נגד מצוד הפרא היא בעלות השלכות הרות גורל- אם מצוד הפרא ישים את ידיו על סירי ויזכה בכוח שלה, ההשלכות עלולות להיות הרסניות ליותר מעולם אחד.

לכן, אני שוקל להוריד כאן חלקי נקודה: כיוון שזה חלק שנוגעים בו ממש ממש בסוף המשחק, וכיוון שהוא עוסק לא בפרוטגוניסט גראלט, אלא בסירי. הסיפור של גראלט לא משתנה במיוחד אם סירי תאבק או שלא תאבק בכפור הלבן, אם כי הוא בהחלט יושפע אם מצוד הפרא יהרוג אותה.

לסיכום: 28 מתוך 30. ואפילו אין לי באמת טענה לכותבים שהכניסו בסופו של דבר את קו העלילה הנבואי של סירי, כי זה נעשה בטוב טעם.

Captain America Civil War

רצף מחשבה: Captain America Civil War

כשאני חוזר בלילה מסרטי קולנוע חדשים אני מפרסם בפייסבוק רצף מחשבות אקראיות על הסרט שראיתי עכשיו. הפעם: Captain America: Civil War.

אדפטנציה טובה של הקונספט מאחורי קו העלילה של הקומיקס. כמובן שזאת אדפטציה בלבד ולא העברה של העלילה כמו שהיא. קודם כל כי אין מספיק דמויות ב־MCU בשביל להצליח בזה, אין מספיק היסטוריה ומלבד הוויזן וסקרלט וויטש, אין מספיק שטויות מוזרות (עוד מעט דר. סטריינג', אולי יהיה קצת יותר).

התייחסו להשלכות של פעילות גיבורי על. התייחסו למרוץ החימוש שנוצר כשמופיעים משני הצדדים על-אנושיים . הרי חצי מהיקום של מארוול חב את קיומו לניסוי הנסיוב שיצר את קפטן אמריקה ומאז כולם מנסים לחקות.

והנקודה האחרונה באדפטציה, האירוע יצר שינוי משמעותי בעולם, בדיוק כמו בקומיקס. אני משאר שכמו בסרט הקודם (חייל החורף) עם שילד/היידרה, גם במקרה הזה השינוי הזה יטואטא מתחת לשטיח ובסופו של דבר לא נראה יותר מידי השפעה – אחרי הכל, כשתאנוס יגיע ותחיל מלחמת האינסוף, לאף אחד לא יהיה אכפת מאיזשהו הסכם בינ"ל.

אבל הסרט ביסס את הסטטוס קוו לקראת הפנתר השחור (וכנראה גם אנט-מן הבא. ואולי הסרט של ספיידרמן).

אהבתי שהמשיכו לפתח את הדמות של אנט-מן.

אהבתי שהצליחו להכניס חלק ממערכת היחסים בין טוני ופיטר. אם כי בקומיקס מדובר בפיטר בשנות ה-20 המאוחרות (30 אולי?), כבר נשואי ל־MJ וכו'. כמו שאמרתי קודם – יש הרבה היסטוריה לפני מלחמת האזרחים בקומיקס, שאין ל־MCU.

חולשות:
אף אחד לא מת. צפיתי שיתנו איזשהו מוות בקו עלילה של מלחמת האזרחים. אולי לא רוג'רס (למרות שנראה שהם כן אולי הולכים לכיוון שבאקי יחליף אותו בעתיד), אבל מישהו! בקומיקס כבר בגליון השני של מלחמת האזרח מתה דמות. אם כי אנחנו שוב חוזרים לבעיית מיעוט הדמויות.

דפקו את הדמות של זימו לחלוטין ורידדו לה את המוטיבציה לגמרי. אבל הוא חי! סופסוף נבל שלא נפטרו ממנו לחלוטין. יש פוטנציאל לראות Thunderbolts בעתיד?

באופן כללי, הקונספירציה לייצר את מלחמת האזרחים הייתה מגניבה, אבל די תלושה. גם זה קצת מעצבן שכל האנשים הכועסים הם מסוקוביה (או איך שלא קוראים לזה).

בכמעט כל החומרים האחרים של ה־MCU לא מפסיקים לדבר על הקרב בניו־יורק. מה, שם לא מתו אנשים ואף אחד לא כועס? ובכל הקרבות הבודדים של איירונמן, אף אחד לא נפגע? אפילו הזכירו בנקודה אחת בסרט את הקרב בוושינגטון עם הידרה, ועדין כל הרעים בסרט הם נפגעי אולטרון, איכשהו.

זהו. זה תכלס יותר הנוקמים 2.5 מאשר קפטן אמריקה, מלבד חצי השעה האחרונה.

נשארתי לראות רק את סצנת האמצע־קרדיטים (באקי נכנס לשינה כריוגנית, הכנה לפנתר השחור), אם יש סצנה בסוף ממש שעונה על משהו מהנקודות שלי, אראה אותה ביוטיוב/בלו ריי.

מבחן מנוח: Dragon Age: Inquisition

מבחן מנוח מתייחס לשלוש נקודות:

  1. האם הפרוטגוניסט פועל מבחירה, האם הוא קורבן הנסיבות, או שהוא האדם-הנבחר-המיוחד?
  2. האם העלילה היא בעלת השלכות מיידיות הרות גורל, במתכונת "העולם נמצא בסכנה קיומית"?
  3. האם העלילה מקומית, או חובקת עולם?

כדי לעבור את מבחן מנוח בציון מושלם, העלילה תהיה מקומית, בעלת השלכת אנושיות-ארציות על הסביבה הקרובה (אולי עם רמז להשלכות נרחבות יותר, אבל הן לא יהיה ברורות) והפרוטגוניסט פועל מתוך בחירה מודעת, מבלי שיש לו איזשהי תכונה מיוחדת שהופכת אותו לאדם הנבחר שרק הוא יכול להביס את רשע.
עמודי הנצח קיבל ציון 2.5 מתוך 3. חצי הנקודה ירדה על כך שבסופו של דבר הכניסו לעלילה השלכות של גורל העולם. הסיבה שירדה חצי נקודה בלבד היא שההשלכות מרומזות, אפשריות ולא וודאיות, והמקור המספר עליהן אינו אמין (unreliable narrator).

dragon age inquisition logo

אחד הדברים המעניינים ב-DAI הוא שהם לוקחים את הטרופים הסטנדטים של "הגיבור הוא הנבחר" ומשחקים איתם.

1. הפרוטגוניסט הוא קורבן הנסיבות- זה הפרמיס הבסיסי של המשחק. אין באמת אפשר לבחור שלא לפעול, אבל בכמה נקודות במהלך המשחק אפשר לבחור באפשרויות דיאלוג שיבהירו כמה כל העניין לא מוצא חן בעיניך. בנוסף, הם משחקים יפה מאד עם הקטע של "הנבחר", בכך שכמו במציאות, האם הפרוטגוניסט הוא "שליח האל" נתון לפרשנות- דמויות שונות ראות את המצב בצורה שונה, ואתה יכול להחליט האם אתה מקבל את הפרשנות שאתה באמת נבחר האל, או שלא. אתה אפילו יכול, ממש בתחילת המשחק, להחליט האם אתה מאמין באל או שלא, וההחלטה הזאת תשפיע על אפשרויות שונות לאורך המשחק.

עובר את הסעיף בגדול, ומשאיר מורשת לפיה משחקים עתידיים יתמודדו.

2. עד ממש סוף המשחק, העלילה אינה כוללת השלכות הרות-גורל השמדת-העולם. היא עוסקת באיומים מאד מיידיים- יש חור בשמיים, צריך לסגור אותו. יש כת מסוכנת של קיצוניים שרוצה להתנקש בקיסרית. יש תוהו ברחבי הממלכה בגלל מלחמת אזרחים בין אבירים למכשפים. כולם בעיות נקודתיות, אנושיות, שצריך להתמודד איתן.

ואז, ממש בשליש האחרון של המשחק, מישהו החליט שם ש"אם הרשע ינצח העולם יושמד". אפילו לא מנסים להכניס את זה תחת ספקולציה- לפחות בהתחלה, הדבר היחיד שאמרו הוא שאם הנבל יצליח, הוא יהפוך לסוג של אל. ההשלכות של המעשה נשארות פתוחות- יכול להיות שהוא יעשה הרבה נזק לעולם, ויכול להיות שלא.
אבל אז מגיעים לנקודה שפשוט אומרים לנו, "העולם יהרס". בוז!

עדין ניתן חצי נקודה, כי באמת רוב המשחק עשה את זה יופי.

3. העלילה אומנם פרוסה על פני שטח מאד גדול, אבל היא לא משפיעה על כל העולם. כמעט כל קווי העלילה הם מקומיים לאזור שלהם, והמשחק דווקא עושה עבודה מאד טובה לאורך הדרך להציג את השינויים המקומיים שמתרחשים כתוצאה מפעולות השחקן. השטח נהיה רגוע יותר, יש פחות אויבים, אנשים חוזרים לשגרה.
באמצעות מערכת שולחן המלחמה יש לנו השפעה מסוימת על התרחשויות באזורים אחרים ביבשת, אבל אף פעם לא נגיעה ישירה. אנחנו כל הזמן שומעים על דברים שמתרחשים במקומות אחרים, בין אם כתוצאה מהמעשים שלנו ובין אם הם מופרדים לחלוטין.

המשחק מציג Scope מאד רחב, אבל מצליח למקד את פעולות השחקן מאד. עובר בהצלחה.

ציון סופי: 2.5. כל מה שהיו צריכים זה לא לדחוף פנים "אוי לא הוא יהרוס את העולם אם לא נעצור אותו", והיה מקבל ציון מושלם.

רצף מחשבה: Star Wars: The Force Awakens

כשאני חוזר בלילה מסרטי קולנוע חדשים אני מפרסם בפייסבוק רצף מחשבות אקראיות על הסרט שראיתי עכשיו. הפעם: Star Wars: The Force Awakens. הרשומה נכתבה במקור באנגלית וכך נשארה.

Star Wars: The Force Awakens

They just keep using that "starkiller" name, aren't they?

All the shock moments of the movie were pretty obvious, other then Ren being Han and Leia's son – although with that they're keeping with the Expended Universe plotline.
Rey finding the lightsaber, Ren killing Han – that was a mirroring to the scene on Episode 4 with Obi-Wan's death.

A lot of the move was created to mirror the first one- for the best, I think.

Wow they make Mark Hamill looks a hell of a lot better than I've seen him in public the last few years.

I like the fact the villain is conflicted and is still in training.

Daisy Ridley looks like Satele Shan, and can she please have a saber-staff in the following movies? She already fights with a staff! Thanks.

I could've done without the "force mind-rape" scene, with Ren telling Rey he "can have whatever he wants".

Who was the "old friend" from the beginning?

They made Star Wars look real, which non of the other 6 movie did. The originals look like they're using sets and puppets- which they are, and for their time was a great innovation. And the prequels looks like CGI. Must of this film looked real.

I just watch 4-6 before going to see it (like, in the 9 hours before), and I loved that 7 approached the Force like the originals. It is powerful, it is influential, it guides people. In the prequels (despite that I like them), the force is kind of a throwaway thing to explain unexplained stuff. It lacks gravitas!
That's it for now. Really waiting for 8 now…

Oh, and the First Order are literally Nazi. That made me laugh.

I'm pretty sure that Rey is Luke's daughter.

מבחן מנוח: Pillars of Eternity

pillars of eternity logo

מקבל ציון 2.5 במבחן מנוח לעלילות משחקים:

הפרוטגוניסט אינו האדם הנבחר להציל את העולם, אלא קורבן הנסיבות.

העלילה היא מקומית, ורק בדיעבד אפשר לראות השלכות רחוקות יותר (מה שהקריינות בסוף מראה באופן מצוין).

חצי הנקודה יורדת על כך שבסופו של דבר, הכניסו אליה את "גורל העולם" שעלול להיות תלוי בכך. אם כי רק חצי נקודה, כי שוב, מדובר בהשלכות ולא בגזר דין חד וחלק. בנוסף, מקור הידע אינו-אמין לחלוטין.