המשחק הראשון שלי: יוניטי

רשומה קודמת בנושא המשחק הראשון שלי.

נעימה מוזיקלית לרשומה. אין לה קשר ישיר מלבד שהיא ממש טובה.

אמ;לק אם אין לכם כוח לקרוא הכל, הינה הקישור:

הסיפור מתחיל לפני שבוע כשלילה אחד נשארתי עד מאוחר ונתקלתי בשידור טוויץ של סטיבן לומפקין. למי שלא מכיר (אני מניח רובכם), לומפקין מנחה את חלק מסדרות משחק התפקידים של Roll Play, בנוסף לעבודתו בתעשיית משחקי הווידאו (עבד בין השאר על The Secret World, Warhammer 40K Eternal Crusade, וכרגע על Rollercoaster Tycoon World).

בכל מקרה, הוא התחיל לפני 4 שבועות בניסיון עם ערוץ הטוויץ שלו בשם Twitch Make Games. הרציונל מאחורי הניסוי פורסם כאן בפורום ה-Reddit שלו. אחרי השידור הראשון בו דובר בעיקר על הרציונל והוא שחק בכמה משחקים קטנים בסגנון שהוא מקווה ליצור, נפתח שרשור נוסף בפורום בו משתמשים העלו הצעות למשחק שיפתחו. מהשבוע השני לומפקין בחר את אחד הרעיונות (נערך Straw Poll עם הצופים בצ'אט באותו הזמן) ואז התחל בתכנון המשחק ובשבועו שלאחר מכן, פיתוחו בפועל.

למרות שללומפקין רקע בתעשיית המשחקים, הוא מגיע מתחום עיצוב המשחק ולא פיתוח מעולם משחק בעצמו. הוא אינו תכנת, והשתמש בעבר בשפות ויזואליות ובעורכי שלבים בלבד. לכן, מה שהופך את הניסוי הזה למעניין הוא שני היבטים: מחד, החוויה השיתופים של כמה מאות אנשים המייעצים למפתח בשעת העבודה ומאידך, אדם שמעולם לא השתמש ביוניטי ולא כתב קוד C# בימיו לומד לעשות זאת.

ביום למחרת הגילוי של התוכנית, ישבתי וצפיתי במשך כ-8 שעות בפרקים הקודמים (סטיבן משדר Twitch Make Games פעם בשבוע במשך שעתיים.) תוך כדי שאני צופה בעבודתו, התחיל לבעור בי מחדש החשק לפתח משחק בעצמי- תשוקה שבאה והולכת כל הזמן, אך מעולם לאורך השנים לא הצלחתי להביאה לידי מימוש מלא. תמיד היו לי כמה ימים, אולי שבועות, מלאי מוטיבציה בהם הייתה כותב דברים ומנסה לחקור וללמוד, ואז הייתי דועך ומפסיק.

בשלבים הראשונים של העבודה לומפקין משתמש בתוכנת Mind Mapping בהתחלה לסיעור מוחין לאפיון המשחק ולשחק מכן ליצירת תרשים זרימה של שלבי המשחק. אז הדבר הראשון שאני עשיתי אחרי שהחלטתי "הינה, אני רוצה לעבוד על משחק" היה לקחת רעיון קיים שהתבשל בי במשך כמה חודשים ולהכין לו Mind Map משלי. הינה מה שהוצאתי:

[התוכנה היא XMind]

לאחר מכן נגשתי לחשוב באיזה כלים אני רוצה להשתמש. אני תמיד בודק ומתנסה עם כלי פיתוח משחקים ומחזיק ברישיונות לכמה מהם שצברים לאורך השנים. לאחרונה, התלהבתי במיוחד מ-Stencyl, סביבת פיתוח משחקים דו-ממדיים בעלת ממשק תכנות ויזואלי, שגם מאפשרת לאחר מכן עריכה בשפת התכנות Haxe, וקיבלה שבחים רבים. ב-Humble Bundle פיתוח משחקים שהיה לפני כחצי שנה, קבלתי רישיון Indie לתוכנה, בשווי 100$, לשנה הקרובה. כך שהמחשבה הראשונה שלי היה להשתמש בה.

האפשרות השנייה תמיד הייתה Unity.
יוניטי הפכה בשנים האחרונות לסוג של סטנדרט בתחום האינדי ואפילו בכמה חברות AAA (לדוגמה, Hearthstone של בליזארד פותח ביוניטי), יש לה תמיכה נרחבת ברשת, המון הרחבות ומשאבים. המכשול או קושי העיקריים ביוניטי הם עקומת הלמידה והצורך בכתיבת קוד-של-ממש, ב-C# (או JS, אבל רוב המדריכים ברשת הם עבור C#).

אז פניתי לפייסבוק ופרטתי בפני חברי את הסוגיה, שיעזור לי להחליט. התשובה לא הייתה חד משמעית ולא החלטתי סופית. מה שכן, החבר אורן הציג בפני את הקורס The Complete Unity Developer באתר Udemy. זהו קורס (שעבר מימון מוצלח מאד ב-Kickstarter) שבבסיסי מיועד ללמד פיתוח בשפת C#, כשהמדיום דרכו הוא עושה זאת הוא פיתוח משחקים ביוניטי.

ניסיון העבר שלי עם קורסים ביודמי לא היה היסטרי, אז לא קפצתי מאושר במיוחד, מה גם שבאתר הרשמי של הקורס אפשר היה לרכוש אותו במחיר 30 ומשהו דולרים, יקר מידי לטעמי. רק שאז אורן מצא לי קוד קופון שהוריד את מחיר של הקורס ל-10$ בלבד – אז קניתי לעצמי את הקורס, בלי שידעתי אם אני באמת מתכוון להיכנס אליו.

צירוף מקרים מעניין הוביל לקח שכמה ימים אחר כך, חבר אחר פרסם שאתר מדריכי התכנות Ray Wenderlich עורך אירוע בשם Unity Feast. במהלך שבוע האתר יפרסם מדריכי יוניטי ובסופ"ש יערך Game Jam עם פרסים. הפרסום שכנע אותי להצטרף לחבר ונסות להשתתף באירוע.

שלשום עלה המדריך הראשון באתר, שסקר באופן כללי את סביבת העבודה ביוניטי ואיך מתחילים לגשת לפרויקט, חומר שכבר הכרתי מניסיונות קודמים. המדריכים שלהם מוגשים בפורמט כתוב, והם די ארוכים ומפורטים. אבל לא היה לי כוח לקרוא את הכל כשהוא פורסם בערב, וחשבתי לעצמי שאשאיר לי את זה לבוקר המחרת.

רק מה? היה לי את הקורס ב-Udemy מחכה. אמרתי לעצמי שאשים את הקורס לרוץ בחדר העבודה, בזמן שאני שוכב על הספה, שירוץ ככה ברקע. התחלתי, שני בחורים בריטיים עם מבטא מרהיב התחילו לדבר איתי על יוניטי. הגענו לחלק הראשון שממש צריך לעבוד, ובלי ששמתי לב איך זה קרה, קמתי מהספה, עברתי למחשב והתחלתי לעקוב אחרי ההוראות. שעתיים לאחר מכן סיימתי את החלק הראשון של הקורס. אתמול בערב, אחרי שדחיתי את ההמשך רוב היום, התיישבתי שוב. רצתי על החלק השני ברעב. מצאתי את עצמי כמה צעדים לפני המדריך בקורס, ועד שהם סיימו את המטלה אני כבר העליתי את המשחק שלי ושתפתי אותו (הלינק בתחילת הרשומה, במידה ופספסתם).

זהו. כל הסיפור הארוך הזה לתאר עד כמה אני פתאום חדור מוטיבציה ורוצה להמשיך את המטלות בקורס וללמוד עוד. בשעות שבהן לא ישבתי לעבוד על הקורס, מצאתי את עצמי צופה בסרטוני הדרכה של C3 כדי להבין טוב יותר את השפה. זה לא סוד שאני נמשך לתכנות, אם כי מעולם לא עסקתי בזה באופן מקצועי.

זה הכל, עדכונים נוספים בהמשך.

וידאו

המשחק הראשון שלי

מצטער, אם הגעתם לכאן אחרי מרץ 2017, המשחק כבר לא זמין.

מי מקוראי הבלוג שמכיר אותי אולי יודע שאני עצלן. אני פועל בפרצי יצירתיות ובין הפרצים האלו יכולות לעבוד תקופות ארוכות בחוסר מעש. זאת אחת הסיבות שאני משלם על לימודי קורסים במכללות – שלמתי כסף ויש לי לו"ז קבוע שמכריח אותי להגיע וללמוד. הייתי יכול ללמוד את כל החומר בכוחות עצמי, אבל ההיסטוריה מראה שלא הייתי מתמיד בכך.

כך גם בכל מה שקשור בפיתוח משחקים, למרות שאני חוקר את הנושא כבר כמה וכמה שנים ולמרות שאני מכיר כלים שיאפשרו לי לעסוק בדבר בכוחות עצמי, לא יצא לי לעשות זאת.

עד עכשיו. אחרי שיעור ממש משעמם במידול תלת-מימדי במהלכו בעיקר דברתי עם חבר שעובד בחברה המפתחת משחקי דפדפן, החלטתי סוף כל סוף להתקין Construct 2 ועבוד איתה. מי שמעניין אותו, הינה המדריך איתו עבדתי וכאן למטה תמצאו את התוצאה הסופית שלי.

קדימה, אני עובד למדריך על יצירת משחק פלטפורמה.

וריאציות על נושא

רשומה זו היא ספין-אוף לנושא האנשים הנכונים,  אך אינה קשורה להגירה.  היא עוסקת בעניין חוצה גבולות שכנראה לא ישתנה בקרוב ברמה העולמית.

עריכה: 13 פברואר 2017.

בגרסה המקורית של רשומה זאת, הייתה כאן פסקה שהתנערה מההגדרה "פמיניסט". כשכתבתי אותה נחשפתי בעיקר לסוג פמיניזם שהיה לי לא נעים. לא רציתי להשתייך אליו. לכן כתבתי את מה שכתבתי, תוך שאני מסייג את עצמי מההגדרה פמיניסט. זה לא המצב יותר – וזה לא המצב מזה זמן מה. מספר פעמים ששתפתי את הרשומה הזאת עם אנשים, הייתי צריך להגיד להם להתעלם מהפסקה הזאת, כי בטח שאני פמיניסט. אז הינה – אני מתקן את המצב.


לפני שנתיים או יותר קראתי דיון די ארוך בפורומי RPG.net שעסק בתלונות של אנשים על ספרי משחק. חלק נכבד ממנו הוקדש להתייחסות המגדרית בשפה של ספרי המשחק, שכן מסורתית ספרי המשחק האלו נכתבו בלשון זכר בלבד (מסתבר שמצב משחקי התפקידים בתחום המגדרי היה בכי-רע בשני העשורים הראשונים לחייהם, קראו עוד כאן). בשנות התשעים היו חברות (ובראשון White Wolf) שהפכו את העניין וכתבו ספרים בלשון נקבה בלבד. כמובן שגם על הניסיון הזה היה לחברי הפורום מה להגיד, וההרגשה שיצאה ממנה בדיון הייתה שצריך למצוא נקודת אמצע כלשהי.

זמן מה לאחר מכן כשניגשנו לכתוב את ואנור, העליתי את הנושא לראשונה בקבוצה של צוות הביקורת לעבודה על הספר. לא הגענו למסקנה באותה הנקודה, והנושא ננטש. המשכנו לתרגם את הספר בצורה המקורית בה הוא נכתב, בגוף שני, שבאנגלית היוותה הרבה פחות בעיה אבל בעברית השאירה את הבעיה בדיוק כמו שהיא. כתבתי על ההתלבטויות האלו גם ביומן העבודה.

עברו חודשים רבים, גייסנו בהצלחה את המימון הדרוש להוצאת הספר לאור ונפתחה קבוצת התומכים שקיבלה את הטקסט המוקדם של הספר. אז העלנו שוב את העניין, ובעצה אחת עם חגי הכותב השותף שלי וערן, עורך הספר, החלטנו על פתרון: החלקים בספר שפונים אל השחקנים יכתבו בלשון זכר, ואילו החלקים הפונים על המנחה יכתבו בלשון נקבה.

ערן לקח את כל הטקסט ושכתב את החלקים הדרושים. הוצאנו גרסה חדשה לתומכים.

קבלתי הודעה פרטית מתומך עצבני, שהתרעם על ההחלטה, אמר שאם ידע שזה מה שיעשה בספר לא היה נותן עבורו כסף, ושאל "מי 'הנקבה הפימיניסטית ה[הכנס קללה כלשהי כאן]' שהציעה את הרעיון הזה?"

אף אחת. אני, זה היה הרעיון שלי.

בתחילת הספר מוצבת התיבה הבאה:

פנייה בלשון זכר ונקבה

השפה העברית מחייבת אותנו לפנות לקורא במין מסוים – זכר או נקבה. עקב כך, היינו צריכים לקבל החלטה כיצד לפנות לקוראי האתר על אף שיש ביניכם גם בנים וגם בנות. החלטנו, בסופו של דבר, להפריד בין התפקידים השונים של המשחק: התוכן שמדבר אל השחקנים נכתב בלשון זכר, בעוד התוכן שמדבר אל המנחה נכתב בלשון נקבה. כמובן שיהיו שחקניות בנות ומנחים בנים והתוכן מיועד לכולם, אך אנחנו מרגישים שהפשרה טובה ומתיישבת היטב עם רוח המשחק.

אחרי צאת הספר המשכתי להשתמש בכלל הזה ולהתייחס למנחה בכתיבה בפייסבוק ובפורומים כנקבה. הרגשתי שזה יוצר את האווירה הנכונה שאני רוצה להעביר.

לפני כחודש התלבט הצוות המתרגם את משחק חרבות בכשפים באותה הנקודה, והחליט גם הוא לאמץ את הקו של ואנור. הם גם משתמשים בנוסח דומה לתיבה שלנו.

במהלך השנה שעברה מאז יצירת ואנור לאור, התעסקתי לסרוגין בכתיבת ההרחבה שאז נקראה בשם "שליטים ונבלים". הרחבה זו היא קובץ של דמויות-בלא-שחקן (דמויות אותן משחקת מנחת המשחק, ולא השחקנים. אלו דמויות משנה, הדמויות התומכות בסיפור של הגיבורים) שיועדה להכיל מיני דמויות שונות שהמצאתי שמשתלבות בעולם וכל מנחה יכולה לקחת אותן ולהשתמש במשחק שלה.

התחלתי לאסוף את כל הדב"שים (מוזר שאנחנו נותנים סיומת זכר לראשי התיבות של המונח, כאשר דמות היא נקבה) שהזכרנו בספר הראשי של ואנור ושכתבתי לאורך השנים, ומה שגיליתי היה ששלושת-רבעי מהם זכרים. עבורי זה היה קצת הלם, להבין שההטיה התרבותית שלי הייתה כל כך משמעותית שבמשך 12 שנה רוב הדמויות שהמצאתי היו זכרים. עברתי על דברים נוספים שכתבתי וגליתי את אותה התופעה.

 

זה משנה.
זה משנה.

לא קשה להבין ממה זה נובע וכמובן שזה לא נעשה בזדון. כשחשבתי על הדמויות, ראיתי אותו בצורה מסוימת ולפעמים היו דמויות מגניבות שהיו עבורי נשים ולפעמים הן היו מגניבות בתור גברים. כל עוד אני היחיד שהדמות צריכה להגניב אותו, זה גם לא ממש משנה.

אך כאשר אני בא ליצור תוכן במדיה שצריכה להגניב עשרות, מאות או אלפי אנשים, צריך לעשות דברים אחרת.

חזרתי לרשימה. בדקתי איזה מהדמויות שכבר ביססנו אפשר לשנות את מינן (יצא שאפשרי לחלק גדול מהן, כי מלבד שם וציטוט כלשהו לא התייחסנו עליהן מעבר לכך) ואז התחלתי להמציא עוד דמויות נשיות, ואף בקשתי עזרה מחברי לתחביב בטוויטר עבור כך.

הסתכלתי על שם ההרחבה. שליטים ונבלים. החלטתי לשנות גם אותו: שליטות ונבלים.

אני לא יודע שלדברים האלו יהיו השפעה. כאשר אני משחק במשחק תפקידים, לא משנה לי מי המגדר של הדמויות שמולי או הדמות אותה אני משחק. משום שזאת הדרך בה אני מרגיש כלפי העולם. למרות ההטיה התרבותית של העולם שסביבי, חינכו אותי שדת, גזע ומין אינם מבדילים בין בני אדם. אבא לקח אותי כילד לחברים דרוזים, בדואים וערבים שלו וכך מעולם לא פחדתי "מהם" ולא נפלתי להכללות כלפיהם. בכיתה י"א הייתה לי קבוצת משחק ויום אחד אחת החברות לקבוצה אומרת לי "אתה יודע שפז הומו?" לא ידעתי, וזה לא שינה כלום. הוא היה האדם הלהט"בי הראשון שהכרתי.

אבל למרות שאני לא מרגיש את ההבדלים האלו במשחק שלי, או ביחס שלי, אני רואה מול העיניים כיצד הייצוג שלהם במדיה ממש אינו עולה בקנה מידה אחד עם מה שאני מרגיש. לכן אני חייב שהמדיה אותה אני מייצג כן תעשה זאת. זה תהליך שלוקח זמן, ואני יכול להגיד לכם שיש דברים שהייתי מתקן בספר הבסיס של ואנור, כי אני מסתכל עליו אחרת היום. אבל כל מה שניתן לעשות הוא להכיר בהטיות שלנו ולהשתפר.

בשבועות האחרונות העבודה על שליטות ונבלים צברה תאוצה והתחלתי לעבוד עם אמן שמצייר עבורי את חלק מהדמויות שבספר. בקשתי ממני שמונה דמויות וכמובן שהחלטתי שהן יתחלקו שווה בין נשים לגברים.

היום קבלתי ממנו בפעם הראשונה איור שלא הייתי מרוצה ממנו; הגמדה ענבר, אשפית המכשור:

סקיצה, רינדור בעייתי והתוצאה אחרי התיקון.
סקיצה, רינדור בעייתי והתוצאה אחרי התיקון.

ישר הרגשתי שהתמונה לא בסדר. שקלתי לשלוח אותה לכמה אנשים לשאול את דעתם, אך בסוף החלטתי שלא ועברתי הלאה. יצא המקרה ובשיטוטי ברשת (בעקבות הכתבה אליה קישרתי בתחילת הרשומה, #NotAllRolePlayers) הגעתי אל בלוג בשם Go Make Me a Sandwich, ואת החוויה סכמתי לאחר מכן בטוויטר במילים "אני לא רוצה לחיות בעולם הזה יותר".

זה לא שלא הכרתי את הדברים האלו קודם לכן. אבל להיות מופגז בהם במספר כל כך גדול בפרק זמן כל כך קצר, באמת שדיכא אותי. אחרי שקראתי שתי רשומות בבלוג, חזרתי לאותו האיור ומיד שלחתי אותו למספר אנשים לשאול את דעתכם. לא כתבתי להם מה אני חושב, רק שאלתי את  דעתם.

3 מתוך 5 האנשים הסכימו שהאיור סקסיסטי. כתבתי חזרה לאמן, הסברתי לו מה הבעיה ובמהרה קבלתי את האיור המתוקן.

זה היה הטריגר שהביא אותי לכתוב את הרשומה הזאת, הקשורה רק בעקיפין לנושא הבלוג. היא רלוונטית לאנשים הנכונים, אבל בניגוד לחלק מהנקודות שציינתי ברשומה ההיא, בלתי אפשרי להתחמק מסקסיזם. אפשר להקיף את עצמך באנשים שרואים את הדברים כמוך. אפשר, בתור יוצר תוכן, להתייחס לנושא ביצירותיך. אפשר במידת האפשר לצרוך יצירות של אמנים בעל חשיבה דומה אבל כנראה שלא משנה לאן אלך, לא אראה בימי חיי עולם שכולו "נכון" בנושא הזה.

עד הפעם הבאה.