מוזיקה לרשומה זאת. כמו כן אין קשר בין שם הרשומה לפוליטיקה.

אחרי פרסום הרשומה הקודמת התחלתי לחשוב על הבאה ולאט לאט נבנו להם קווי מחשבה שרשומה בודדת לא יכולה להכיל. אז במקום לדבר בנקודות כלליות על הסיבות בגללן אני מחפש מדינה אחרת למגורים, אעסוק בהרחבה בכל אחת מהנקודות שדורשות זאת.

אפתח בכלכלה, ולא בגלל שזאת הסיבה העיקרית. די להיפך – המצב הכלכלי שלי הולך ומשתפר מאז השחרור מהצבא ולהוציא נקודות יוצאות דופן, לא היו לי בעיות כלכליות כלל. בטח שלא מינוס קבוע וגדל בבנק. ברשומה זאת אספר על קורותיי משנת 2008 ועד היום בעיקר בתחום הכלכלי.

באוגוסט 2008 השתחררתי מהצבא. בגלל דברים שהתרחשו שנה קודם לכן, התא המשפחתי שלי התפרק ולא היה מקום לו באמת קראתי בית. עברתי לגור לתקופה קצרה אצל הסבים שלי בבאר-שבע, ועם תחילת שנת הלימודים באוניברסיטת בן-גוריון, עברתי לגור עם שותף, חבר מהצבא.

אותן התרחשויות קודמות הובילו גם לכך שלהוציא מקרים נדירים, לא היה לי גב כלכלי. כן היו גורמים שהקלו באופן משמעותי על החיים שלי באותה התקופה, אבל רוב הזמן הייתי צריך לכלכל את עצמי. יצאתי מהצבא עם חסכון של כ-7,000 ₪ (שאריות חסכון שקבלתי בגיל 19 מהסבים) ומענק שחרור של כ-6,000 ₪ מהצבא.

13,000 השקלים הללו החזיקו אותי מאוגוסט 2008 ועד מרץ 2009. הייתי סטודנט לתואר ראשון בבן-גוריון (שכר הלימוד הגיע מהקרן לחיילים משוחררים. השתמשתי בה רק לצרכי לימודים עד שלפני כמה חודשים הגיע המועד בו יכולתי לפרוע אותה. נשארו בה 1,900 ₪), ניסיתי לחפש עבודה טרם תחילת הלימודים אבל חשבתי שאני לא יכול להתחייב מבלי שיש לי מערכת. לאחר מכן, חשבתי שאוכל למצוא עבודה במהלך חופשת הסמסטר. העבודות העיקריות שהוצעו לסטודנטים בבאר-שבע היו במוקדי השירות של חברות התקשורת, כל אחת מהן דרשה לא רק יום מיונים אלא קורס של חודש, במסגרת משרה מלאה, לאחר מכן.

בדצמבר 2008 החל מבצע עופרת יצוקה. לראשונה, באר-שבע נכנסה לטווח הירי מעזה (וזאת לאחר שב-2006 גרתי בנשר, שנכנסה לטווח הירי מלבנון). הלימודים באוניברסיטה הופסקה לתקופה של 3 שבועות. כתוצאה מכך, החופש הסימסטריאלי התקצר גם הוא וכבר לא היה לי חודש לבזבז על קורס לעבודה במוקדי השירות.

בחוסר ברירה, פניתי לקחת הלוואות כדי להמשיך לכלכל את עצמי למשך שארית תקופת הלימודים. לקחתי 19,000 ₪, החלק הארי שבהן בזכות ערבון שקבלתי מסבא שלי. בשנתיים שלאחר מכן אוסיף מפעם לפעם לקחת הלוואות, שבסופו של דבר יסתכמו ב-39,000 ₪. מלבד הפעם הראשונה, לא הייתי צריך ערבונות יותר. תמיד לקחתי את ההלוואות מהבנק שלי ולא משום גורם אחר. ועד כה, לא פספסתי אף תשלום.

כשסיימתי את שנה א' באוניברסיטה פניתי שוב לחפש עבודה. הייתי במיונים של שתי חברות סלולאר, סלקום ופלאפון. בשתיהן לא התקבלתי. בסלקום עפתי יחסית מהר, כי לא עמדתי בסימולציית המכירה (עד היום מכירה יזומה היא לא משהו שאני טוב בו, ולא אכפת לי. זה אחד הכישורים הבזויים ביותר מבחינתי, ויסלחו לי חברי שזאת העבודה שלהם.) מהמיון של פלאפון עפתי בסוף היום, ממש בשלב האחרון. זאת הייתה מכה קשה.

מכה קשה נוספת הייתה שהורי השותף שלי התקשרו להודיע לי שלא נוכל להמשיך לגור ביחד. מבלי שידעתי העול הכלכלי שלו היה רב יותר משלי, באופן לא פרופורציונאלי לשותפים שגרים יחד. הניסיונות לתקן את המצב עלו בתוהו.

אז הייתי ללא עבודה, ללא שותף, אוטוטו בלי כסף.

התקבלה ההחלטה להפסיק את הלימודים לתואר ולעבור לעבוד במשרה מלאה. זה דווקא היה החלק הקל. תוך יום אחד מצאתי משרה רלוונטית בחברת לייבסיטי שישבה באזור התעשייה בעומר, הראיון נקבע לצהריים היום שלמחרת ועל המקום התקבלתי לעבודה בתמיכה הטכנית שלה.

שבוע לאחר מכן גם מצאתי מקום חדש לגור בו, קרוון של חדר אחד רחוב הצמוד להדירה הקודמת שלי.

כשהתחלתי לעבוד הרווחתי משכורת מינימום [1].

באמצעות כמה טריקים שאפשרה לי חברת האשראי, במשך די הרבה זמן דחיתי את תשלומי האשראי שלי קדימה, כדי לא להיכנס למינוס. זמן רב לאחר מכן למדתי שעד 2012 המאזן התקציבי שלי לא התייצב. למעשה חייתי כל הזמן מעבר לאמצעים, אבל בזכות כלים פיננסים שונים לעולם לא הייתי במינוס. ב-2012 לקחתי שני סבבי הלוואות, פעם אחת כי באמת הייתי צריך אותן (5,000 ₪) ופעם שנייה כי ההלוואה הייתה זולה יותר באופן ניכר ממה ששילמתי לחברת האשראי על דחיית ההוצאות שלי (4.5% במקום 8%, או משהו כזה. הריביות ירדו מאז עוד הרבה).

מאז אותה הלוואת גישור, לא לקחתי הלוואות נוספות ולא השתמשתי באף טריק פיננסי.

ההכנסה עלתה ל-4,400 שלושה חודשים אחרי שהתחלתי את העבודה, ואז ל-5,200 בסיום שנה. אז גם התחלתי לשלם מס הכנסה. קודם לכן, הייתי בתקופת החסד של השירות הצבאי (לא משלמים מס הכנסה שנתיים אחרי השחרור. חבל שלא ידעתי את זה מראש) וגם ככה המשכורת שלי הייתה נמוכה מידי.

בשלב מסוים מאסתי בלייבסיטי וחיפשתי עבודה אחרת. יש מאחורי זה הרבה מאד על מה לדבר אבל לא שרלוונטי לרשומה הזאת. התקבלתי לעבודה בחברת מקאן-אריקסון בתל אביב, ההכנסה שלי עלתה ל-8,700 ₪.

אחרי שנה וקצת, עברתי שוב למשרה בנתניה. ההכנסה עלתה ל-9,200. שם החזקתי מעמד רק 8 חודשים, הפעם כי פיטרו אותי (צמצומים/התייעלות/אנחנו לא צריכים את התפקיד שלך יותר). מצאתי משרה חדשה, הכי טובה שהייתה לי אי פעם. אני שם כבר יותר משנה. עושה רושם שאני אחזיק בעבודה הזאת בתקופה הארוכה ביותר שהצלחתי עד כה.

ההכנסות שלי היום (מכלל עיסוקי) הן בממוצע 10,000 ₪ נטו לחודש. אני מצליח לחסוך (כשאני מנסה. בד"כ אני אוהב לבזבז ולקנות כל מה שבא לי. אחרי הכול, יש לי את כל האמצעים לעשות זאת) עד 3,000 ₪ בחודש.

מ-39,000 השקלים שלקחתי בהלוואות, נשארו נכון לעכשיו כ-4,800 ₪, אותם אני צפוי לסיים להחזיר, ללא פירעון מוקדם (מה שאני עושה בד"כ), ב-2017.

כל המספרים ברשומה הזאת אומנם עגולים, אבל מייצגים את המספרים האמתיים. הוצאתי אותם מגיליונות האקסל המפורטים שאני שומר למעקב אחרי הכספים שלי, תוך כדי הכתיבה.

בחמש השנים האחרונות, ההכנסות שלי גדלו בכמעט 150% (אני מקווה שחשבתי את זה נכון, מתמטיקה אינה הצד החזק שלי).

אני רווק, חי בדירה לבד (שני חדרים, 54 מ"ר). אני לא מחזיק רכב – הוצאות הנסיעה שלי מסתכמות בכ-300 ₪ בחודש, כך שרכב אינו כלכלי עבורי. אני מחזיק בכלבה חמודה שהחודש מלאו 4 שנים לאימוץ שלה, ואני לא מסוגל לתאר את חיי בלעדיה (ההוצאות עליה הן בערך 1,200 ₪ בשנה). יש לי כל דבר שאני רוצה (הינה אלבום עם כל הגאדג'טים שקניתי בשנתיים האחרונות).

כל זה כדי להסביר למה המצב הכלכלי הוא לא הסיבה שאני רוצה לעבור לגור בארץ אחרת. או לפחות, הוא לא הסיבה העיקרית או בראש סדרי העדיפויות.

מאפיינים כלכליים כן קשורים לסיבות האלו, ועל כך הרחיב עוד כשאדבר על רווחה (Wellbeing) כללית.

לאורך הזמן פרסמתי פעמים רבות נתונים אודות המצב הכלכלי שלי. בניגוד לרוב האנשים, אין לי שום בעיה לדבר עליו, בימים הטובים והרעים. אני שמח לנתח ולהוציא גרפים מפורטים שמראים את מגמות הצריכה שלי. אם אתם רוצים מידע נוסף שחבר ברשומה, מוזמנים לבקש. עלה בדעתי אפילו להקדיש עמוד בבלוג הזה שיפרט הוצאות ספציפיות לשם ההשוואה (למשל, כמה אני מוציא בחשבון הטלפון, האינטרנט או תשלום לקופת החולים. אלו סעיפים שמעניינים אנשים לעיתים).

בפעם הבאה כנראה נמשיך לדבר על הסיבות למעבר, אבל אולי אחשוב על משהו אחר בינתיים.

—

[1]  כל ההתייחסויות לסכומי כסף הן עבור סך ההכנסות נטו באותה התקופה, בערך. מפאת חוזי העבודה השונים, לא ציינתי את המשכורת המדויקת שהרווחתי.