טרום טיסה
למה אנשים שאמורים לטוס בחמישה לחמש מגיעים לשדה התעופה רק שעה וחצי קודם? כנראה כי הם יודעים שיתנו להם לעקוף כל תור כדי שיספיקו לטיסה שלהם.
לי היה 3.5 שעות לשרוף עד הטיסה, ולא באמת הפריע לי לחכות בתורים.
עברתי בדיקות אבטחה וביקורת דרכונים עם שעתיים לחכות עד הטיסה, אז נכנסתי לטרקלין דן. שווה כל גרוש (150 ₪) ולו רק בשביל המיזוג, כי בנקודה הזאת כבר נטפתי זיעה. מגיע לשער. מסתבר שיש ל-EasyJet אפשר לשלם על עלייה מואצת למטוס, מה שלא עשיתי. זה לא באמת משנה כי תוך 15 דקות כולם היו בפנים. לא רואה את היתרון הגדול.
טיסה: המקום שבחרתי היה אחלה (שורה אחרונה בגב המטוס, מושב במעבר), אבל התחילו לי כאבי גב מציקים מאד שעה לתוך הטיסה. כנראה בגלל הצורה בה החזקתי את הלפטופ בשעה שצפיתי בפרקים של StarGate SG1. בטיסה חזור אולי לא אשתמש בו. מצד שני זאת טיסה של פאקינג 7 שעות…
היו מלא משפחות עם תינוקות בטיסה אבל הם היו רחוקים ממני, לא הרגשתי. מה שכן הרגשתי היה דתי אחד שלא הסכים לשבת בשורה עם שתי נשים. לצוות המטוס לא היה אכפת ושלח אותו לחפש (מי ינענע אותו) מקום פנוי (היו איזה 3 בכל המטוס) או מישהו להתחלף איתו. בסוף מצא. חבל. אבל לפחות אף אחד לא היה צריך להתקפל בפני הדגנרט הזה.
הממלכה המאוחדת!
נחתנו 15 דקות לפני הזמן. זה לא עזר ללו"ז שלי ממש כי מסתבר שקוי האוטובוס שאמרו לי לקחת לא פועלים באותן השעות. פניתי לדלפק תח"צ שפעל, הוא מצא לי תוך חצי שניה בערך אוטובוס אחר שמביא אותי לאותו המקום (בדיעבד מסתבר שהאוטובוס שהייתי צריך היה פעיל ושרשום בתחנה שלו בפירוש שהתשלום הוא דרך הנהג, אבל מראש התכוננתי לשלם לפני העלייה, אז לא חשוב. אולי עלה לי 3-4 פאונד יותר מידי).
תחנת העלייה סגורה ברצועה. הנהג מגיע, יורד מהאוטובוס, פותח את הרצועה, בודקת כרטיסים ומכניס בעצמו את המטען של כל הנוסעים!
האוטובוס מאד Fancy עם מושבים מרופדים בדמוי-עור, אבל תכלס די דומה לדגמים החדשים יותר של אגד או קווים בארץ בנסיעות בין עירוניות.
רק שהוא הדליק חימום, מה שגרם לי לרצות להתאבד.
תקשיבו, נחתתי לאוויר של 5 מעלות, והיה לי כל כך נעים! אני נוצרתי בשביל המדינה הזאת. מי צריך חימום?
נסיעה של שעה בערך עד התחנה שאמרו לי לרדת בה. איך שהגעתי ניגשתי למכונה האוטומטית והוצאתי כרטיס Oyster. כיף!
התקדמתי לכיוון קו האוטובוס השני שאמרו לי לקחת, והפעם הוא באמת כבר לא נוסע בשעות האלו. אבל שוב, האיש בתחנה תוך שנייה וחצי אמר לי בדיוק איזה קו כן נוסע, ומאיפה לקחת אותו.
המתנה של 20 דקות בתחנה על הכביש, בינתיים מנסה להבין מהאינפורמציה מתי אני אמור לרדת. המידע שנמצא בתחנות יוצא מהכלל.
עולה לאוטובוס, משלם עם האוייסטר החדש שלי. יש קריינית ממוחשבת שמקריאה כל תחנה. אבל ממש כל תחנה. נוח מאד.
אחרי שעברנו את המקום המשוער שידעתי "אחרי התחנה הזאת, כנראה שצריך לרדת", אני מסתכל החוצה ובדיוק חולפים על פני Aldgate East, ציון הדרך שחפשתי. מצלצל לרדת, יורד מהאוטובוס, מסתובב- והינה המלון!
חושים של נמר! ותח"צ עילאית.
כל האדריכלות כאן מאד בריטית לאורך הנסיעה בעיקר בהיתי בנופים הליליים של לונדון. התברר לי ששנה שעברה שטסתי לברלין לא באמת היו לי צפיות ממנה. אבל לונדון כל כך אייקונים בתרבות הפופולארית שהמוח שלי פשוט מתפוצץ. הקו עבר ליד תחנת קינגס קרוס! איזה יפה היא בלילה. חשבתי ללכת לצלם באחד הימים הקרוב.
זהו. הייתי בחדר המלון ב-2 בלילה (מקומי. 4 בבוקר בישראל). הצלחתי לישון כמעט 5 וחצי שעות, ואז ירדתי לארוחת בוקר כי הבטן שלי קרקרה כבר 3 שעות לפני המלון.