קורות אביב בממלכה המאוחדת (חלק 5)

בעוד אני כותב שורות אלו אני נאבק להוריד את הצמיד של הכנס שלא רוצה להיפתח. אין לי מושג איך הורדתי את הצמיד שלשום. (הצלחתי).

היום המלא האחרון שלי בבירת הממלכה!
קבמתי בשעה הרגילה, אכלתי את ארוחת הבוקר הרגילה. רבצתי במידה כרגיל עד שהגיע הזמן להתארגן לצאת לכנס.
הגעתי למקום, הסתרך תור של עשרות אנשים, שלמרבה הפלא הצתמצם תוך דקות בודדות. בישראל תור כזה היה לוקח שעה אם לא יותר.

Mighty Tactical Shooter הוא משחק שעבר קיקסטרטר ומפותח ע"י שני אנשים בלבד (בעל ואשתו, אני חושב). זהו משחק side scrolling shooter עם טוויסט- בכל שלב אפשר לעצור את האקשן ולתכנן את המסלול והיריות של הספינה שלך בצורה טקטיקת. הרעיון עצמו מושך אותי כיוון שאני לא ממש אוהב משחקים שדורשים ממך להיות פשוט מהיר בתגובות שלך.

עמדתי ודיברתי עם המפתח איזה רבע שעה, והיה מאד נחמד. הוא סיפר לי על החוויה שלהם בתור פרויקט אינדי קטן ופרויקט מימון ההמוני שעברו, ואני חלקתי איתו סיפור דומה מהעבודה על ואנור– מסתבר ששניהם שחקני תפקידים.
פרט מעניין נוסף שעלה הוא שבגלל שכל המשחק נשלט באמצעות כפתור אחד, הוא מאד זמין לבעלי נכויות. דבר שלא חשבו עליו מההתחלה כמובן אלא עלה מפידבק שקיבלו לאורך התהליך. גם שאלתי אותם אם, בעקבות הגילוי, יכניסו Colorblind Mode והתשובה היא שכן! הם לא רוצים שמישהו לא יוכל לשחק במשחק שלהם בגלל מגבלה גופנית!

ממש כשסיימתי עם הבחור הזה, נתקלתי באחד האנשים שמאחורי Pro Puzzle Wrestling. תכלס זה משחק דומה לכל ש-Puzzle Quest למיניהם, רק עם דמויות שנלחמות בהאבקות במקום. הבחור שדברתי איתו אינו מצוות הפיתוח אלא מישהו שהתנדב לעזור, כי מסתבר שכל החבר'ה האלו שייכים למועדון של מפתחי משחקים בעיר בה הם גרים ועוזרים אחד לשני. הוא עובד כרגע על משחק משלו ונתתי לו את כרטיס הביקור שלי שידבר איתי.

עוד סיבובים בכנס, גליתי כמה משחקים שלא מצאתי ביום הקודם, וגליתי שיש בכנס Concrete Jungle, משחק שהוא שילוב בין בניית ערים ל-Deck Building, בו מנסים לשפר את ערך משבצות הערים שלך באמצעות מבנים שונים, שמחולקים רנדומאלית בצורת קלפים. ויש לו מצב תחרותי חדש, שלא הכרתי. זה משחק שעקבתי אחריו מזה זמן מה, ושמחתי לראות והתנסות בו בכנס. לצערי כשהתיישבתי לשחק המפתח לא היה שם, אז לא הזדמן לי לדבר איתו. אבל לקחתי כרטיס ביקור.

ישבנו להקשיב לפאנל בנושא "כתיבת סיפור למשחקים" עם כמה בחורים חביבים, בחור שעובד ב-Splash Damage, בחור שעבד על Alien Isolation ועוד אחד שאני לא זוכר כרגע. היה נחמד ומבדר. התמקדו בכך שהם בונים סיפורים בצורה לא לינארית ומודולרית, לא בצורת תסריט, כי קטעים שונים צריכים להיכנס בנקודות שונות במשחק וגם הסיפור צריך להיות בנוי כך שיהיה ניתן להחסיר ממנו חלקים בלי לפגוע בו.
לא הקשבתי עד הסוף כי הייתי צריך להגיע לפגישה.

הלאה, פגישת עם Versus Evil, חברת הפצה של משחקים כמו The Banner Saga, Afro Samurai ו- Amikrag. קודם כל היה נחמד לדבר עם מישהו מחברת הפצה, מה שלא ממש יצא לי קודם לכן, כל שכן חברת הפצה שהיא בעצמה אינדי. מדובר בחברה בת 5 עובדים שקיימת בסה"כ 18 חודשים. סיפרו לי שרק עכשיו הם גדלו למצב שהם יכולים לצאת לכנסים ועוד יש מישהו שישאר במשרד.
שני משחקים ספציפיים הוצגו בחדר שלהם ודברנו עליהם.

הראשון, Kyn, הוא משחק האק-אנד-סלאש, זחילת מבוכים בסגנון דיאבלו וטורצ'לייט, כשהטוויסט הוא שאתם שולטים במספר דמויות (2 עד 6), ואפשר לשנות את חלוקת התכונות שלהם בכל רגע נתון שלא נמצאים בקרב, בין 3 עצים שונים (לוחם, קוסם, וגנב בעיקרון). קונספט מגניב, מכמה הדקות הבודדות שראיתי במקום לא התרשמתי במיוחד, אבל צריך לנסות אותו.
זה משחק שמפותח ע"י 4 אנשים, שהתחילו את דרכם כבנקאים, פיתחו אותו בשעות הפנאי, בשלב מסוים עברו לעבוד בחצי משרה, ובשנה האחרונה במשרה מלאה.

Toren הוא משחק ברזילאי המבוסס על המיתולוגיה הברזילאית, שקיבל מענק פיתוח ממשרד התרבות של ברזיל. הוא מתמקד בילדה בשם Moonchild שנולדה לכובדה במגדל הנשמר ע"י דרקון מרושע, וצריכה לעשות את דרכה אל ראש המגדל כדי לברוח. זאת, על מנת להביא אל העולם את הלילה, שכן הוא מקולל ביום נצחי. במהלך המשחק הדמות גדלה מילדה, לנערה ולאישה לוחמת.
הטוויסט הבאמת מעניין בו הוא שכל פעם שהדמות מתה, הנשמה שלא מתגלגלת חזרה והדמות הקודמת הופכת לאבן, כך שאפשר להשתמש בה לאחר מכן במשחק. יש מקומות במשחק בו אתה צריך למות כדי לפתור את הפאזל שיאפשר לך לעבור הלאה.
האסתטית מהממת. מבחינת המשחקים, הוא דומה למשחקי הנסיך הפרסמי משנות האלפיים, או לטומב ריידר.

חוץ מזה דברתי עם הבחור על העיסוקים שלי ועל התעשייה בישראל, ספרתי לו על כנס GameIS ועל האי-כנסים שנערכים כאן, קונספט שלא הכיר כלל. על ואנור, על האתר שלי ושאר דברים.
אני עומד לקבל קודי גישה לכל המשחקים שלהם, אז יהיה עוד מה לספר בעתיד.

הצוות האחרון איתם נפגשתי הוא של SkyScrappers.
יש טרנד לאחרונה של משחקי מכות 4 שחקנים בסגנון סמאש ברודרס. De Mambo שראיתי ביום חמישי היה אחד מהם, ו-SkyScrappers הוא אחד נוסף. מלבדם, ראיתי לפחות עוד 4 אחרים.
הגימיק של המשחק הזה הוא שכל השלבים שלו מטמוטטים באיזשהי צורה, והמטרה שלך היא לאו דווקא להביס את הדמויות האחרות אלא להגיע לפסגה בלי ליפול למטה. בדרך אתה צובר עוד אנרגיה אם אתה מטפס על חלקים שנופלים בזווית חדה מאד, ועושה שימוש בסביבה שלך. האנרגיה מחזקת את המתקפות שלך, כמובן.
מעבר לכך, הם התאמצו לתת למשחק מראה של משחק ארקייד. החל ממסך הפתיחה, התפריטים וה-UI. זה עובד ממש טוב, והוא באמת נראה כמו משחק ארקייד מודרני.
אני לא יודע אם הוא טוב, כי בדיוק כמו De Mambo זה לא סוג המשחקים שאני נהנה מהם. אבל באמת נראה שיש המוני כאלו עכשיו. נחכה ונראה מי מהם יזרח ומי ישקע.

זהו זה. הסתובבנו עוד קצת והתפזרנו.
מחכה לי ערב נעים במלון, במהלכו אחליט אם אני רוצה ארוחת ערב.
מחר בבוקר יוצא לשדה התעופה והביתה!

היום הזה של הכנס היה טוב יותר מיום חמישי. לא יודע ממש למה (מלבד החברה). השיחות שלי עם האנשים זרמו יותר והוצאתי יותר מידע חדש.
נקווה שיניב עוד פירות בעתיד.

קורות אביב בממלכה המאוחדת (חלק 4)

אלבום התמונות.

קמתי בבוקר עם התלהבות מחודשת לבקר בכנס לשמו התכנסתי (אני עצמי ואנכי) בלונדון, EGX Rezzed. זהו יותר יריד מאשר כנס, כי רוב מה שיש בו זה שולחנות על גבי שולחנות של מחשבים וקונסולות בהם מוצגים משחקים, כשהמפתחים עומדים בקרבת מקום לענות על שאלות. הכנס מתמקד במשחקי אינדי, וזהו מוקד המשיכה שלו עבורי- כל מיני משחקים חדשים ומגניבים, כשהמפתחים ממש שם, ורובם צוותים קטנים מ-10 אנשים ולא חברות ענק.

היום הראשון של הכנס הוא סוג של "נספח". מי שרוצה להיכנס אליו צריך לקנות כרטיס בנפרד, כי בעיקרון הוא מיועד לתקשורת (Press). אני זכיתי לקבל כרטיס תקשורת אחרי שהצגתי למארגני הכנס כתבות ווידאו שהכנתי בעבר.

חלק מהצ'ופרים של להיות ברשימת התקשורת של הכנס, זה לקבל פניות יח"ץ ממפתחים שממש רוצים שתבוא ותבדוק את המשחקים שלהם. עד שעליתי על הטיסה, הצלחתי לארגן 6 פגישות כאלו. בדיעבד, יכולתי לדחוף את כולן היום, כי בפועל כל פגישה לא לקחה יותר מ-10 דקות. כיוון שלא ידעתי את זה, חלק מהפגישות יערכו ביום שבת.

הגעתי למקום (Tobacco Dock) קצת מוקדם משעת פתיחת הדלתות, עמדתי בתור המהיר וקבלתי את הצמיד הכחול עם כיתוב Press (כנסי משחקים בארץ, ראבק, תאמצו כבר את שיטת הצמידים).
לאחר פתיחת הדלתות יצאתי לסריקה כללית של כל האזורים, בהתחלה בלי לגעת במשחקים עצמם. רק לאתר מה נמצא איפה. גליתי שבקומה התחתונה יש מתחם שמיועדת לפגישות עסקים ותקשורת בלבד, ושיש שם בר מים! כמה נפלא, זה המקום היחיד עד כה בו ראיתי מים חופשיים ולא מינראלים.

הלאה. המשחק הראשון שהלכתי לראות הוא Big Pharma, איתם לא הצלחתי לארגן פגישה אבל התעניינתי בו מהרגע שגליתי שהוא קיים. זה משחק ניהול בו אתה שולט בחברת תרופות וצריך לייצר את התרופות. יש מפעל, מייבאים חומרי גלם, מעבירים אותם דרך מכונות איבוד שונות עד לקבלת התרופה הרצויה. יש גם מערכת של מבחנים קלניים, פטנטים, תופעות לוואי ועוד.
דבר אחד מעניין שלמדתי ממשחק של כמה דקות בדמו שבכנס, הוא שהמשחק נערך כולו בזמן אמת- בניגוד לכמעט כל משחק ניהול אחר מסוגו. גם כשאתה עסוק בבניית בית החרושת שלך, הדקות ממשיכות לתקתק והכסף ממשיך לברוח. מעניין.

הפגישה הרשמית הראשונה הייתה עם חבר'ה בשם Convoy Games, המפתחים את המשחק Convoy. שורה תחתונה: זה FTL לא בחלל. וקצת מאורגן יותר. הרעיון הוא שאתה שולט בשיירת כלי רכב שמסתובבת בעולם פוסט אפוקלפטי ומחפשת את החלקים הדרושים לתיחקון ספינת החלל שהתרסקה עליו. יש מפת עולם עליה אתה מטייל עם השיירה, עד שמגיעים לאיזשהו אירוע בו עליך להחליט איך לפעול. לפעמים, האירוע יתחיל קרב- שזה החלק החזק של המשחק, לדעתי. הקרבות הם בזמן אמת (אם כי יש אפשרות להשהות את המשחק עם מקש הרווח), כשאתה שולט בכל רכבי השיירה שלך ונותן להם הוראות. לא מספיק להחליט התקיף את האויב. כיוון שהכל נעשה תוך כדי תנועה, אתה צריך להחליט איך להציג את היחידות שלך כדי שיהיו בטווח לאויב מצד אחד, ומצד שני שלא יתקלו בדברים כמו סלעים או מוקשים. המהירות עצמה גם משחקת תפקיד חשוב.
אני צופה שיש למשחק פוטנציאל לסחוף (ולתסכל) אחרי אנשים בדיוק כמו FTL.

פגישה הבאה: Mushroom 11. סביר להניח שיותר מחצי מהפיד שלי יותר במה מדובר, כי זה משחק שחצי מהצוות שלו (כלומר,אדם אחד. Itay Keren) ישראלי. זאת ועוד, הוא קטף עשרות פרסים ברחבי העולם ב-3 השנים שהוא נמצא בפיתוח.
ולמרות זאת, ישבתי לשחק בפעם הראשונה. המשחק היה מאד רגוע ו-engaging מההתחלה, ברמה שממש התנתקתי מרעשי הרקע של הכנס ופשוט שחקתי (אחר כך כשצפיתי באנשים אחרים גליתי שלשקיעה הזאת יש חסרון, כי מפספסים פרטי רקע שלמעשה מספרים את הסיפור). השליטה טיפה לא אינטואטיבית אבל לוקח אולי 10 דקות להין את הפואנטה מאחוריה, וסה"כ מדובר במשחק שכולו נשלט ע"י כפתור אחד בעכבר.
כשהגעתי לבוס כבר לא הייתי רגוע כל כך, אבל עמדתי במשימה והבסתי אותו! חוץ מזה יש כמה פאזלים שמעוצבים ממש חכם בשלב ששחקתי, והרגשתי טוב עם עצמי כשהצלחתי לפתור אותם.

פגישה רשמית אחרונה: De Mambo. שאלתי את המפתחים מה הקשר בין השם למשחק, והתשובה שקבלתי היא שהוא פשוט שריד מתקופת הפיתוח ואף אחד לא באמת זוכר למה.
ד'מאמבו הוא משחק מולטי-פלייר תחרותי מקומי, שמזכיר מיד את Smash Bros, כש-4 דמויות רוצות להעיף אחת את השנייה מהמסך. הוא מופשט יותר, כי אין דרגות של נזק והדרך היחידה להפסיד היא לצאת מהשלב. אבל, כדי להפוך את הדברים למעניינים יותר, כמעט כל הבלוקים מהם בנויים השלבים ניתנים להריסה. כך שככל שהמשחק מתקדם יותר, שדה הקרב מתחיל להיעלם והסיכוי ליפול הולך ועולה.
בנוסף, יש מכאניקה נחמדה שגם אחרי שהפסדת את 3 החיים שלך, אתה יכול לזכות בהזדמנות לחזור אל המשחק. שטיקים כאלו שמונעים מאנשים להשתעמם הם תוספת חיובית וראויה.
זה בפירוש לא המשחק שלי. בקושי הצלחתי להשתלט על ה-dPad כדי לקפוץ ולזוז ממקום למקם. אבל יש מצב שהוא יצבור קהילה מסוימת למשחקים תחרותיים מקומיים.

משחקים שראיתי ללא פגישות:
Game of Glory הוא עוד משחק מולטי-פלייר תחרותי דמוי-DOTA. השטיק שלו הוא התמקדות באקשן, כשהוא למעשה twin stick shooter במפה של MOBA (יש מצב משחק נוסף, שיותר מזכיר משחקי יריות תחרותיים רגילים). אין minions בנתיבים, רק creeps בג'ונגל אותם אפשר לגייס כדי שילכו להטריד את האויב.
האסתטיקה נראית טוב, אבל מעבר לכך הוא לא נראה מחדש במיוחד… אולי ישתלב טוב בסוג של entry level MOBA כמו Awesomenauts, כי הוא מחקה הרבה ממנו. האלפא פתוחה כבר עכשיו לכולם, אתם יכולים ללכת לנסות בעצמכם.

Flame Over הוא רוג-לייק די קלאסי, רק שבמקום להילחם באויבים, משחקים כבאי שנלחם באש! אנחנו נכנסים לבניין בוער וצריכים להגיע לקומה האחרונה שלו תוך כדי כיבוי האש, צבית כסף, שדרוגים והצלת אנשים לכודים (וחתול. כשמצילים את החתול מקבלים חיים נוספים!).
השטיק המעניין שלו, מלבד הקטע של לחימה באש במקום באויבים, הוא שלא מאבדים חיים מיד. יש מד שמציג כמה "חום" אתה מסוגל לסבול, ואפשר להתרחק, או לכבות את עצמך, כדי להימנע מאיבוד החיים.
המשחק כבר יצא ל-PS Vita ממש עכשיו, ויצא בקרוב ל-PC.

אז מסתבר שאפילו מפגישות של 10 דקות יוצא לי הרבה מה להגיד על משחקים. יתכן שהכנס הזה יחזיר את ההשקעה שלו אחרי הכל.

הייתי צריך לשרוף שעתיים כי הכרטיסים לאירוע פרסי המשחקים של BAFTA היו זמינים רק מהשעה ארבע. זה היה קצת מעצבן כי כבר כאב לי הגב ובאופן כללי הרגשתי אומלל. הגעתי חזרה למלון (וגליתי ששמתי את התג על הדלת הפוף, אז לא סדרו לי אותו) עם רק שעה להתארגן ולצאת חזרה לאירוע.

אני מניח שזה קטע של אינטרוברטים, אבל כשאני לא בבית שלי אני כל הזמן רוצה להיות בבית שלי. אני מסיים כל ערב, כשלא משנה כמה טוב בליתי, אני רוצה חזרה הביתה. המלון קצת עוזר בקטע הזה (וזאת הסיבה שאחרי שנה שעברה העדפתי לקחת חדר מלון לעצמי), אבל יש לו את השפעת הלוואי של לא לרצות לעזוב אותו אף פעם.

אירוע BAFTA Games הזכיר לי למה אני מגיע לכנסים האלו ולא הכל היה שווה את הנסיעה הזאת.

זה קל מאד כשאתה יושב בבית, חודש אחר חודש מתעסק בעבודת ה"יום" שלך ולא מתקדם בפיתוח המשחק עליו חלמת מגיל 16, להרגיש שאתה נמצא בוואקום. להסתכל דרך האינטרנט על כל הדברים שאנשים עושים שם בחוץ, ולהרגיש אומלל שאתה לא מתקדם באותה הצורה.
BAFTA Game Awards היה מלא בכל כך הרבה אנרגיה חיובית, עם אנשים נהדרים שאוהבים בכל נפשם את התחום. אם הגעתם עד לנקודה הזאת, לכו לראות את חלק מה-Highlights שפירסמו מהכנס. הם ממש שווים כל רגע.

ישבתי שם, ליד בחור זר שפגשתי כמה דקות לפני כן, והרצנו בדיחות לאורך כל האירוע. ישבתי שם וראיתי משחקים שאני מכיר ומעריך ועודדתי אותם במועמדויות שלהם. ראיתי משחקים שאני בכלל לא מכיר! ראיתי משחקים שממש לא חשבתי שראוי שיזכו בפרסים שלהם (Destiny משחק השנה? ברצינות?). נהנתי לשבת ולהמשיך את היריבות הדמיונית עם טים שייפר שבעיניי מייצג את כל הרע בתעשייה.
הטקס היה פשוט חגיגה של כל מה שטוב במשחקים. של האנשים שהופכים את המשחקים האלו למציאות. של הסביבה שתומכת בהם, השחקנים שמשחקים בהם, הארגונים שתומכים בחינוך ילדים לעיצוב משחקים.
הרבה פעמים שאנחנו רואים אירוע "מיינסטרים" של גיימינג, יש הרגשה של זיוף. כאן לא הייתה הרגשה כזאת בכלל.

ונזכרתי למה באתי לכאן, ולמה אני ממשיך להתעסק במשחקים, למרות ההתקדמות האיטית, למרות שהם לא מסוגלים לפרנס אותי, לא כרגע ולא בישראל.

ועכשיו, ניתן לגב הכואב שלי מנוחה. לילה טוב.

קורות אביב בממלכה המאוחדת (חלק 3)

אלבום התמונות.

למי שזוכר את אירועי הפעם הקודמת, נשארתי במלון הבוקר עם כאב ראש וחוסר רצון כללי לחיות. דווקא נחתי טוב מאד ונהנתי מזמן הרביצה הזה (אחרי הכל, הפעילות האהובה עלי).

לקראת אחת הבטן החליטה שהיא רעב, כאילו לא הספיקה לה ארוחת הבוקר המאוחר. אבל ידעתי שיש לי תוכניות לערב ולא רציתי לצאת ולחזור למלון, אז הודעתי לבטן שהיא תחכה למאוחר יותר.

כן שכבתי במיטה במשך חצי שעה ושאלתי את גוגל איפה אני רוצה לאכול. אתם יודעים שמכשירי אנדרואיד יעילים פי 3 יותר בחו"ל מאשר בישראל? על ישראל הם לא יודעים כלום. נסגרתי בסופו של דבר שאני רוצה המבורגר, המפה נתנה לי שתי אפשרויות במרחק שווה מהמלון, וכיוון שאחת מהן הייתה מסעדת Byron עליה ערן כבר המליץ לי, לשם החלטתי ללכת.

אז בסביבות שלוש וחצי יצאתי ועשיתי דרכי בטיוב לביירון. הסתבר שהתחנה בה ירדתי היא ממש על הגדה הצפונית של הטמזה, אז אפילו יצא לי לטיל כמה דקות לאורך הנהר, וראיתי מרחוק את הלונדון איי והביג בן בדרך גם עברתי ליד בניין מפואר של התאטרון בו מציגים את המחזמר מלך האריות.

הגעתי לביירון, שהסתבר שהוא סניף אחר מהסניף שערן הראה לי אתמול (את התמונה הזאת כבר העלתי מוקדם יותר). הזמנתי את המנה הקרויה על שם המסעדה, שהיא המבורגר עם תוספת 2 סוגי גבינות ורצועות בייקון. בנוסף הזמנתי מילקשייק כי אמרו לי שהם שווים. ואכן כך.

היות שהייתי לבד, והייתי אני- עם קצב האכילה בהתאם- סיימתי שם בטח ב-20 דקות. היה ממש טעים, במחיר דומה למה שהיית משלם בארץ על המבורגר במסעדה, אבל עם יותר תוספות.

הו אז עשיתי פעמי חזרה לרכבת לצאת צפונה לעבר חנות Leisure Games! הגעתי איזה 20 דות לפני הזמן, אחרי שחלפתי על פני החנות 3 פעמים בלי לשים לב. טיילתי הלוך ושוב בין המדפים, מסתכל על המשחקים השונים (יש שם בערך הכל). מצאתי את One Night Ultimate Werewolf + הרחבה, ואת Resistence + שתי הרחבות. אבל בסוף לא קניתי כלום כי בארץ בקושי יוצא לי לשחק משחקי שולחן.

ואז הגיעו ערן וג'ו (החבר של ערן אצלו שחקנו בערב הקודם), והתחלנו משחק של I, Spy, בו כל שחקן הוא מרגל לטובת אחת המעצמות ערב מלחמת העולם הראשונה, והוא צריך לחבל, לרמות, לגנוב ולסכל כדי שהמעצמה שלו תצבור כוח והשפעה על חשבון המעצמות האחרות, כשהנאמנות של כל שחקן מוסתרת.

i spy

המשחק מומן דרך קיקסטרטר. התרשמנו מאיכויות ההפקה הגבוהות למשחק בסדר גודל שכזה, גם אם יש דברים שהיינו משנים. לקח לנו סביבות 3 שעות לשחק, כולל למידת החוקים. לשחקנים מנוסים יקח בערך חצי מהזמן.

זהו זה. אני עכשיו במלון, מתכונן לקראת היום הסופר עמוס שיהיה מחר. חלק בי רוצה לחזור כבר הביתה.

לילה טוב.

קורות אביב בממלכה המאוחדת (חלק 2)

אלבום התמונות.

מהפרקים הקודמים: התעוררתי אחרי 5.5 שעות שינה ישר לאורחת הבוקר, כי הבטן קרקרה. לאחר מכן רבצתי במלון עד סביבות 11, ויצאתי לפגוש את ערן אבירם איפה שהוא אמר לי לפגוש אותו. אני לא באמת יודע עדין לייחס את הביקור שלנו לחלקים השונים של העיר.

ההתנסות הראשונה בטיוב! מלבד קטע מבלבל אחד שלא ידעתי אם הרציף שהייתי עליו הוא למזרח או מערב, הכל הלך חלק. לא יודע מה נסיונם של אחרים בנושא, אבל מצאתי שדי קשה ללכת לאיבוד. הכל מסומן בבירור, המפות קלות לקריאה והקריינית האוטומטית בתוך הרכבת עושה עבודה טובה.

אחרי אתמול, אני כבר מכיר את כל התחנות בין המלון למרכז שם אני מחליף לקו Northren, וממנו עד למקומות שערן גורר אותי אליהם לשחק משחקים.

טיילנו בכל מיני מקומות בעיר. מעברי החצייה כאן קטסטרופה, כי הם יתנו לך לעבור רק אם תלחץ על הכפתור ותחכה- די הרבה. כתוצאה מכך רוב המקומיים לא טורחים לחכות ועוברים איך שבה להם.

הלכו ל-Orcs Nest. שכחתי שהחנות הזאת קיימת בכלל, למרות ששמעתי עליה פעמים רבות בעבר. די קטנה ולא מרשימה במיוחד. פעם ראשונה מזה המון שנים שראיתי ספרים מודפסים בחנות שאינם של מו"ד פתפיינדר. והיו מלא דברים נישתיים שאני מכיר רק ב-PDF. כל הספרים גם שמורים בניילון.

אחריה עברנו ל- Forbidden Planet, אליו המליצו לי עוד טרם הטיסה אבל כמובן ששכחתי לחלוטין. זאת חנות דווקא ממש מרשימה, עד קומה ראשונה מלאת פרצ'נדייס גיקיים מכל המינים וקומת המרתף שמוקדשת לספרים, קומיקס, ושאר הפריטים הדומיים.

יקר בטירוף. לא קניתי כלום (גם ככה אין לי מקום בתיק).

עצרנו לאכול במקום של Fish & Chips. לכל סוג דג בתפריט יש גרסת "רגיל" וגרסת "גדול". גרסת הרגיל הייתה מספיקה כדי למלא אותי לחלוטין. היה טעים, אבל לא משהו שהייתי חוזר לאכול לעיתים קרובות. הציפוי של הדג היה הרבה יותר מידי שומני, ולדג עצמו לא היה ממש טעם. אולי זה גם קשור לסוג הדג (אכלתי Cod).

ערן רצה לקנות עוגיות במקום שאני לא זוכר את שמו (שוב). גם אני קניתי אחת, עוגיית שוקולד-לבן, שהייתה מדהימה. אחרי זה המשכנו לטייל ברחובות רנדומליים לכיוון המוזיאון הבריטי. ישבנו קצת ברחבת הכניסה של המוזיאון (חשבתי ללכת לסייר שם היום, אבל זה לא יצא בסוף. אולי בשישי), אלוהים, המקום הזה ענק. ומרשים. כאילו לקחו חתיכה מרומא והצניחו אותה באמצע לונדון (חה! זה בדיוק מה שעשו).
אני כבר הייתי גמור, ידעתי שאסור לילהתרוצץ כל כך הרבה ביום הראשון של הטיול אחרי הטיסה. זה מה שהיה גם בברלין. אבל מי מקשיב לי? אפילו לא אני.

בדרך חזרה לטיוב עצרנו בחנות של EE כי מסיבה כלשהי הסים המקומי שלי לא פעל. חיברו אותי שם עם נציג התמיכה שלהם, שבדק את הבעיה וגילה שהמערכת שלהם אומנם חייבה אותי בכסף אבל לא שייכה את התשלום לחשבון. לקח כמה דקות והכל טופל. הידד, סים מקומי פעיל עם חבילת גלישה.

חזרתי למלון לנוח קצת, ואז יצאתי שוב. הפעם למפגש משחקי לוח בבית של חבר של ערן, נסיעה של כמעט שעה מהמלון. בסופה התברברתי קצת והתקשתי למצוא את דרכי בשכונות המגורים, אבל נגמר בסדר.
שחקנו One Night Ultimate Werewolf, גרסה של וורולף (או מאפיה, מי שמכיר) בה משחקים רק סיבוב אחת, ונעזרים באפליקציה מגניבה לסלולרי שמקריינת את כל המשחק ואומרת בדיוק מי צריך לעשות מה. קשה לשחק כשאתה רק לומד את החוקים, כי עדיין לא זכרתי את הדמויות השונות והסדר שלהן, אז קשה להמציא שקרים במהירות. בשני הסיבובים האחרונים קבלתי את ה-Seer וזה היה הרבה יותר קל כי יכולתי לספר את האמת ולצאת מזה בשלום.

לאחר מכן שחקנו Dead of Winter, משחק שיתופי (שיש בו גם בוגד, עם מכאניקת משברים זהה ל-BSG) בו משחקים שורדי אפוקליפסת זומבים. יש תרחישים שונים שמכתיבים את תנאי הניצחון והקושי של המשחק, וגם כל שחקן מקבלמשימה סודית משל עצמו.

אני הייתי רובוט מחסל זומבים! והייתי צריך לאסוף כלי נשק וכלי עבודה.

הצלחתי להשיג את הנשק, אבל הלכתי לפני שהמשחק הסתיים, כי לחזור למלון לוקח שעה והיה כבר מאוחר.

זהו! חשבתי שהסיכום הזה יהיה קצר אבל מסתבר שעשיתי מספיק אתמול.

היום נשארתי במלון כי, כפי שצפיתי, השתשתי את עצמי יותר מידי וקמתי עם כאב ראש ומכאובים נוספים. אבל בערב אצא ל- Leisure Games לשחק עוד משחקים!

ולפני זה המבורגר ב-Byrons.

המשך יבוא.

קורות אביב בממלכה המאוחדת (חלק 1)

אלבום התמונות.

טרום טיסה

למה אנשים שאמורים לטוס בחמישה לחמש מגיעים לשדה התעופה רק שעה וחצי קודם? כנראה כי הם יודעים שיתנו להם לעקוף כל תור כדי שיספיקו לטיסה שלהם.
לי היה 3.5 שעות לשרוף עד הטיסה, ולא באמת הפריע לי לחכות בתורים.

עברתי בדיקות אבטחה וביקורת דרכונים עם שעתיים לחכות עד הטיסה, אז נכנסתי לטרקלין דן. שווה כל גרוש (150 ₪) ולו רק בשביל המיזוג, כי בנקודה הזאת כבר נטפתי זיעה. מגיע לשער. מסתבר שיש ל-EasyJet אפשר לשלם על עלייה מואצת למטוס, מה שלא עשיתי. זה לא באמת משנה כי תוך 15 דקות כולם היו בפנים. לא רואה את היתרון הגדול.

טיסה: המקום שבחרתי היה אחלה (שורה אחרונה בגב המטוס, מושב במעבר), אבל התחילו לי כאבי גב מציקים מאד שעה לתוך הטיסה. כנראה בגלל הצורה בה החזקתי את הלפטופ בשעה שצפיתי בפרקים של StarGate SG1. בטיסה חזור אולי לא אשתמש בו. מצד שני זאת טיסה של פאקינג 7 שעות…

היו מלא משפחות עם תינוקות בטיסה אבל הם היו רחוקים ממני, לא הרגשתי. מה שכן הרגשתי היה דתי אחד שלא הסכים לשבת בשורה עם שתי נשים. לצוות המטוס לא היה אכפת ושלח אותו לחפש (מי ינענע אותו) מקום פנוי (היו איזה 3 בכל המטוס) או מישהו להתחלף איתו. בסוף מצא. חבל. אבל לפחות אף אחד לא היה צריך להתקפל בפני הדגנרט הזה.

הממלכה המאוחדת!

נחתנו 15 דקות לפני הזמן. זה לא עזר ללו"ז שלי ממש כי מסתבר שקוי האוטובוס שאמרו לי לקחת לא פועלים באותן השעות. פניתי לדלפק תח"צ שפעל, הוא מצא לי תוך חצי שניה בערך אוטובוס אחר שמביא אותי לאותו המקום (בדיעבד מסתבר שהאוטובוס שהייתי צריך היה פעיל ושרשום בתחנה שלו בפירוש שהתשלום הוא דרך הנהג, אבל מראש התכוננתי לשלם לפני העלייה, אז לא חשוב. אולי עלה לי 3-4 פאונד יותר מידי).

תחנת העלייה סגורה ברצועה. הנהג מגיע, יורד מהאוטובוס, פותח את הרצועה, בודקת כרטיסים ומכניס בעצמו את המטען של כל הנוסעים!

האוטובוס מאד Fancy עם מושבים מרופדים בדמוי-עור, אבל תכלס די דומה לדגמים החדשים יותר של אגד או קווים בארץ בנסיעות בין עירוניות.

רק שהוא הדליק חימום, מה שגרם לי לרצות להתאבד.

תקשיבו, נחתתי לאוויר של 5 מעלות, והיה לי כל כך נעים! אני נוצרתי בשביל המדינה הזאת. מי צריך חימום?

נסיעה של שעה בערך עד התחנה שאמרו לי לרדת בה. איך שהגעתי ניגשתי למכונה האוטומטית והוצאתי כרטיס Oyster. כיף!

התקדמתי לכיוון קו האוטובוס השני שאמרו לי לקחת, והפעם הוא באמת כבר לא נוסע בשעות האלו. אבל שוב, האיש בתחנה תוך שנייה וחצי אמר לי בדיוק איזה קו כן נוסע, ומאיפה לקחת אותו.

המתנה של 20 דקות בתחנה על הכביש, בינתיים מנסה להבין מהאינפורמציה מתי אני אמור לרדת. המידע שנמצא בתחנות יוצא מהכלל.

עולה לאוטובוס, משלם עם האוייסטר החדש שלי. יש קריינית ממוחשבת שמקריאה כל תחנה. אבל ממש כל תחנה. נוח מאד.

אחרי שעברנו את המקום המשוער שידעתי "אחרי התחנה הזאת, כנראה שצריך לרדת", אני מסתכל החוצה ובדיוק חולפים על פני Aldgate East, ציון הדרך שחפשתי. מצלצל לרדת, יורד מהאוטובוס, מסתובב- והינה המלון!

חושים של נמר! ותח"צ עילאית.

כל האדריכלות כאן מאד בריטית לאורך הנסיעה בעיקר בהיתי בנופים הליליים של לונדון. התברר לי ששנה שעברה שטסתי לברלין לא באמת היו לי צפיות ממנה. אבל לונדון כל כך אייקונים בתרבות הפופולארית שהמוח שלי פשוט מתפוצץ. הקו עבר ליד תחנת קינגס קרוס! איזה יפה היא בלילה. חשבתי ללכת לצלם באחד הימים הקרוב.

זהו. הייתי בחדר המלון ב-2 בלילה (מקומי. 4 בבוקר בישראל). הצלחתי לישון כמעט 5 וחצי שעות, ואז ירדתי לארוחת בוקר כי הבטן שלי קרקרה כבר 3 שעות לפני המלון.