או: עד היום אימא שלי טוענת שאני לא מגשים את עצמי.
רשומה זאת תהיה גם היא בעלת אופי אוטוביוגרפי. קשה לי להסביר את הסיבות שעומדות מאחורי ההחלטות והשאיפות שלי בלי להראות מה קרה בדרך (Show your work!). חוץ מזה שפעמים רבות אנשים לומדים מהניסיון ומהדרך ולא רק מהמסקנות הסופיות.
בגיל 16 כבר ידעתי מה אני רוצה לעשות עם החיים שלי: לפתח משחקי מחשב. הבעיה הייתה להבין איך מגיעים לשם. באותה תקופה (~2003) משחקי אינדי לא היו נושא חם כמו שהם היום וכל מה שהכרתי היו המשחקים הגדולים המסורתיים. בכיתה ט' התחלתי ללמוד תכנות ועיצוב אתרים במסגרת חוגי נוער שוחר מדע בטכניון; בכיתה י' התחלתי ללמוד במגמת מדעי המחשב בתיכון (והשלמתי בגרות 5 יחידות). הייתי די בטוח שאני הולך להיות תוכניתן וזאת תהיה הפריצה שלי, אם כי התעניינתי הרבה יותר בכתיבת העלילה, הדמויות והמכאניקה מאשר בתכנות עצמו (זה לא מפתיע בהתחשב בכך שהייתי שקוע במשחקי תפקידים כבר מגיל 13).
בדחיפת ההורים ניסיתי להתקבל לעתודה אקדמאית, וזאת הייתה תחילתו של הרומן המבולבל שלי עם האקדמיה. נגשתי לבחינת הפסיכומטרי 3 פעמים בכיתות י"א וי"ב. שפרתי את הציון כל פעם, אבל לא עברתי את ה-600 באף אחת מהן. לא ממש למדתי למבחנים האלו (למרות ערמות של ספרי הכנה שהצטברו בבית) וכמובן שלא נעזרת בקורס הכנה. דווקא התקבלתי לעתודה, אבל לא לאף מקצוע רלוונטי שרציתי ללמוד.
אז ותרתי והמשכתי לשירות צבאי רגיל. במהלך השירות ניסיתי לראשונה ללמוד באוניברסיטה הפתוחה, לקחתי קורס מבוא למדעי המחשב ושפת Java וקורס מבוא למיקרו-כלכלה. גם במקרה הזה לא צלחתי את הלימודים, אם אני זוכר נכון לא הגעתי אפילו למבחנים של שני הקורסים האלו. כלכלה הפכה להיות הנמסיס שלי, כשלא אצליח לעבור את הקורסים הבסיסיים גם בעתיד. בשלב הזה גם הבנתי שאני מתעב מתמטיקה ולא מסוגל לשבת וללמוד אותה כהלכה. היות ולימודי תכנות דורשים למידה של קורסים רבים במתמטיקה, זה כנראה לא בשבילי.
אני לא מצטער על החוויות הראשונות האלו בלימודים. הרקע שקבלתי בתכנות בחוגים ובבגרות מסייע לי עד היום לדבר באותה השפה עם אנשי המקצוע שאני עובד איתם. ואני מבין בתיאוריה כלכלית הרבה מעבר לאדם הממוצע ברחוב, גם אם לא הצלחתי לפתור תרגילים במיקרו ומאקרו.
עם ההחלטה לא להמשיך לנסות ללמוד מדעי המחשב אבי סייע לי בעיצוב נתיב אחר, ללמוד יכולות ניהול. הוא קרה לזה "ללמוד לתכנת אנשים במקום מחשבים". החלטנו שאני צריך להתקבל לתואר ראשון קל יחסית, לסיים אותו מהר ובציונים גבוהים, ולעבור ישר לתואר שני במנהל עסקים. באותה התקופה כבר הרחבתי את השאיפות שלי הרבה מעבר לסתם פיתוח משחקי מחשב, חלמתי על עושר והצלחה.
בשנה האחרונה לשירות הצבאי "לקחתי את עצמי בידיים", נרשמתי לקורס הכנה לפסיכומטרי בסיוע וואוצ'ר צבאי. הגעתי לכל השיעורים, אם כי את עבודת הבית אף פעם לא עשיתי. נגשתי למבחן, הוצאתי 627 – לא מספיק כדי להתקבל לפקולטה לניהול בבן-גוריון (האוניברסיטה היחידה ששקלתי), אבל מספיק כדי להתקבל ללימודים הרב-תחומיים (התואר המכונה "BA כללי"). אני גאה לספר שבכל מבחן פסיכומטרי שעשיתי, קבלתי ציון אנגלית ברמת פטור. במבחן האחרון קבלתי ציון מושלם, 150.
סיימתי את השירות, עברתי לבאר-שבע והתחלתי ללמוד. דווקא די התחברתי למקצועות מדעי החברה שלמדתי, בין השאר סוציולוגיה, תקשורת וחינוך. כמובן שגם באוניברסיטה לא השקעתי יותר מידי, אבל מכיוון שלהיות סטודנט היה הדבר היחיד שעשיתי באותה התקופה, התוצאות היו סבירות. הקורס היחיד שנכשלתי בו היה "כלכלה ללא-כלכלנים" (רואים?) ובכל השאר קבלתי ציונים שנעו בין סבירים לטובים.
אם קראתם את הרשומה הקודמת, אתם כבר יודעים שהפסקתי ללמוד אחרי שנה א' כיוון שלא יכולתי לכלכל את עצמי.
זה המקום להזכיר אנקדוטה קצרה. בסוף 2008 במהלך מבצע עופרת יצוקה, כאשר לא התקיימו לימודים בבן-גוריון, שהיתי שבועיים אצל אימא בקיבוץ כנרת. לראשונה ישבתי לחקור את תחום פיתוח המשחקים. קראתי מדריכים מאנשים שעבדו בתעשייה, למדתי על קיומו של תפקיד ה-Game Designer והחלטתי שזה מה שאני צריך להיות. אפילו מצאתי מאייר שהסכים ליצור עבורי Concept Art ללא תשלום. כך זה המשיך במשך כמה שנים, מידי פעם יש לי פרצי מוטיבציה בפיתוח משחקים, ואז הם דועכים ואני עובר להתעסק במציאות המיידית.
התחלתי לעבוד במשרה מלאה אבל עדיין בערך שני שליש מהמשפחה שלי היו מודאגים שאני לא לומד ומה יהיה איתי. לא זוכר בדיוק מתי זה היה, אבל גיששתי שוב באוניברסיטה הפתוחה והגשתי בקשה להכרה בלימודים קודמים, כדי לא לאבד את כל מה שעשיתי בבן-גוריון. קבלתי את ההכרה הזאת, ברוב הקורסים הטובים שהוצאתי מהאוניברסיטה כמו מבואות במדעי החברה וסטטיסטיקה (באופן מבדר, סטטיסטיקה היא הענף המתמטי היחיד שאני מסתדר איתו).
אז חזרתי ללמוד באוניברסיטה הפתוחה, בשילוב העבודה. לקחתי קורסים בפתוחה במינונים שונים במשך כמעט שלוש שנים, אך זה לא צריך להפתיע אתכם בשלב זה שאת חלקם לא סיימתי. בסופו של דבר, יש לי בגיליון הציונים רק שני קורסים סגורים: מבוא לקולנוע ודיני תקשורת. שניהם בציונים גבוהים, 94 ו-86 (למה זה משנה? לא יודע.) אני כן יכול להגיד שלאורך זמן "התיישרתי" (או אולי, התבגרתי) והתחלתי לקחת את הלימודים יותר ברצינות. שני הקורסים האלו הם האחרונים שעשיתי ובאמת ישבתי ולמדתי לפני המבחנים.
בין 2010 ו-2012 הלימודים תפסו מקום פחות חשוב בחיי והתמקדתי ב"קריירה". התחלתי לעבוד במקאן-אריקסון, מה שרק הגביר את שאיפותיי המנופחות לעושר והצלחה. צללתי עמוק לתוך עולם השיווק והפרסום ולכל הדעות הייתי גם די טוב בזה.