שורפים משחקים, הפודקאסט לגיימר העצלן, על כל המשחקים כולם. השבוע יהודה מספר על החוויות שלו עם Civilization VII, עומר מתלהב מ־Kingdom Come Deliverance II ומספר על Death's Door. וגם משחק התפקידים Urban Shadows במהדורה שנייה.
שורפים משחקים – תוכנית מספר 391 – הוקלטה בתאריך 22/02/2025
משתתפים: עומר קפלן, יהודה חלפון ואביב מנוח.
האזנה לתוכנית:
הפודקאסט באפליקציות והאזנה בדפדפן
הערות לפרק
חסויות
נהנים מהתוכנית ורוצים לתמוך בה? יש לנו כמה קישורים שותפים שאתם יכולים להשתמש בהם. תחזוקת האתר והפודקאסט עולה כ־85 ₪ בחודש. דרך קישורי השותפים אתם יכולים לרכוש משחקי וידאו, תפקידים וספרים ואנחנו נקבל עמלה על כל רכישה – לכם זה לא עולה שקל נוסף.
חדשות ודיונים
0:06:51 – Samurai Pizza Cats – Official Game Reveal Trailer
ונתחיל בחדשה הטובה ביותר בעשור – לאחרונה נחשף טריילר למשחק וידאו חדש של "החתולים הסמוראים"! כל הקבוצות שלנו, שמורכבות מחטיארים שגדלו בשנות ה־90, התלהבו עד אין קץ מההכרזה הזאת. המשחק עצמו נראה כמו סייד־סקרולר שוט'מ־אפ סטנדרטי, שבו אפשר להחליף בין שלושת החתולים. אמנם הוא לא נראה מיוחד במיוחד מבחינה ויזואלית או מכאנית, אבל מי צריך חדשנות כשיש נוסטלגיה? בדרך כלל אין לי עצם נוסטלגיה אחת בגוף, אבל יש לי מקום מיוחד בלב לחתולים הסמוראים. מהטריילר ניתן לראות שאפשר להחליף בין החתולים בלחיצת כפתור, כשלכל אחד יכולות שונות. יש חתול אחד שקופץ גבוה, וכנראה שיהיו אזורים במשחק שרק חתולים מסוימים יוכלו להגיע אליהם. מסקרן אם יהיה גם מולטיפלייר, בסגנון Lost Vikings, מה שיהיה ממש מגניב.
אחד הדברים המגניבים שעשו בטריילר מבחינה אומנותית הוא שהוא מתחיל בקטע אנימציה שנראה ישירות מהסדרה המקורית. הם לא רק שחזרו את האנימציה של המקור, אלא גם הציגו אותה ביחס מסך 4:3, הוסיפו אפקט של "פילם גריין" וחריקות קלטת מהתקופה. כשהנבל במשחק מופיע, הוא דוחק את השוליים השחורים של יחס המסך הצידה ופותח את המסך לפול סקרין – פרט קסום ומתוחכם.
בשורה התחתונה – כולם הולכים לשחק בזה, גם אם זה לא סוגת המשחקים שלכם בדרך כלל. זה בטוח יהיה על הרדאר שלנו כשיצא!
חדשות אחרות שהגיעו השבוע מזכירות לנו את המציאות העגומה של תעשיית המשחקים. בזמן שאנחנו מתפעלים מהרעיונות האמנותיים ומהעבודה המצוינת של יוצרי הטריילר של החתולים הסמוראים, כל הזמן מנקרת המחשבה שלא משנה כמה אנשים אלה עושים דברים טובים – יכול להיות שיומיים אחר כך יפטרו אותם. וזה בדיוק מה שקרה השבוע, כשהתבשרנו בצורה הכי זוועתית שאפשר על פיטורים המוניים במארוול רייבלס. לא הייתה הודעה רשמית או הסבר מסודר – פשוט אנשים מצוות הפיתוח בארצות הברית החלו לכתוב בלינקדאין על כך שפיטרו אותם. וכולנו חשבנו לעצמנו איך דבר כזה קורה, כשמדובר באחד המשחקים המצליחים ביותר בשנה האחרונה, והגיים דירקטור פוטר יחד עם כל הצוות שלו ולבל דיזיינרים.
ההודעה הרשמית מנטאיז (החברה הסינית שמאחורי המשחק) הייתה "הפיטורים נעשו כדי לייעל את תהליך הפיתוח של המשחק". אתם מפטרים את האנשים שהפכו את המשחק להצלחה? איך זה היגיוני? יש ספקולציות שבגלל המתיחות בין סין לארה"ב בתקופה האחרונה, נטאיז מנסה לצמצם פעילות בצפון אמריקה באופן כללי ולהעביר יותר משקל לצוותי הפיתוח בסין. האם הציעו לאנשים לעבור? ספק רב, להעביר מפתחים זרים לסין זה לא דבר טריוויאלי.
וזה לא המקרה היחיד. נטפליקס פיטרו את היוצרים של Night School Studio, הסטודיו שפיתח את Oxenfree. הם פיתחו את Oxenfree 2, ונטפליקס פשוט פיטרו את כל הצוות. זה מרגיש כמו "קנינו אתכם, לקחנו את כל האייפי, את כל הכסף שתרוויחו ממנו, ואתם לכו הביתה".
0:22:43 – Urban Shadows (2nd Edition)
כחלק ממתנות יום ההולדת שלי, קניתי את משחק התפקידים Urban Shadows מהדורה שנייה, שיצא ליטרלי השבוע. אני שם את זה בכוונה בחלק של "חדשות ודיונים" ולא "מה שיחקנו" כי אלו רק רשמים ראשוניים מדפדוף בספר. למי שלא מכיר, Magpie Games עושים משחקים מאוד, מאוד טובים, בעיקר משחקי Powered by the Apocalypse אבל גם לפעמים דברים אחרים. לאחרונה דיברנו על Fallen London, משחק שיוצא גם ל־Savage Worlds וגם ל־5e. Urban Shadows המקורי היה אחד המשחקים הראשונים שלהם, ואחד הדרכים שהכרתי אותם עוד לפני Masks. הוא משחק תפקידים של פנטזיה אורבנית, שמזכיר דברים כמו World of Darkness או Dresden Files. יש לך דמויות מהרבה סוגים של יצורים פנטסטיים שנמצאים בסביבה האורבנית – ערפדים, אנשי זאב, מכשפות, פיות וכדומה, ואפשר לשחק את כולם בתוך חבורה אחת.
המהדורה השנייה הייתה בקיקסטארטר עוד באוקטובר 2020, כלומר לקח להם כארבע שנים להוציא את המשחק הזה – די הרבה זמן למשחק תפקידים, אבל אני מעריך שזה קשור גם לקוביד.
מה שיפה ב־Urban Shadows, ומבדיל אותו ממשחקי תפקידים מסורתיים יותר, הוא שהוא מאוד קל בסטאפ. בוחרים עיר מסוימת, ואז בוחרים בתוך העיר איזשהו "האב" – המקום שחיים בו. זה יכול להיות הקמפוס של האוניברסיטה, קריית הממשלה, או כל מקום אחר שבו מתרחשים הדברים. וכמעט לכל אחת מהדמויות יש איזשהו חלק מהמקום: לערפד יש את המאורה שלו, למכשף יש את הסנקטום שלו, וכדומה.
אני תמיד התייחסתי לסיפורי פנטזיה אורבנית כקרובים לסיפורים של גיבורי־על. הז'אנרים מאוד קרובים ובשניהם יש התייחסות מאוד ספציפית לסביבה האורבנית, שהרי אי אפשר להיות פנטזיה אורבנית בלי ה"אורבני". דבר נוסף שמייחד את Urban Shadows (ואת Magpie בכלל) הוא עניין הסיעות – מערכת שאני מאוד אוהב ומשתמש בה במשחקים שלי כמו גוד פלאש. במהדורה השנייה הם הרחיבו את המערכת הזאת מאוד. בניגוד להרבה משחקים אחרים, ב־Urban Shadows ההתפתחות של הדמויות תלויה מאוד בקשרים שלהן עם הכוחות שפועלים בעיר. אתה מעלה את הדמות דרגה לא כשמקבלים ניסיון או כשנכשלים בגלגולים, אלא אחרי שהדמות סימנה שהייתה לה אינטראקציה עם כל אחד ממעגלי הכוח בעיר במהלך הקמפיין. יש ארבעה מעגלי כוח: ה־Wild (אנשי זאב, פיות וכדומה), ה־Mortality (החברה של בני האדם, כולל ציידים), ה־Power (מכשפים ובעלי כוחות דומים), וה־Night (ערפדים, רוחות וכאלה). במהלך הנרטיב, המשחק מציג את הדברים בצורה שמכוונת למבנה אפיזודי של סדרות טלוויזיה כמו Supernatural או Buffy.
במהדורה החדשה הם פיצלו את המעגלים כך שיש לך את העולם, את העיר ואת ההאב, ומעגלי הכוח השונים פועלים בצורות שונות בתוך ההאב. מעגלי הכוח הם יותר עניין של קהילה ושייכות ולא ארגונים ממוסדים. אבל יש גם סיעות שהן ארגונים ממוסדים בתוך אותם מעגלים. Magpie Games משתפרים ממשחק למשחק. אני עובד עם הרבה מהמשחקים שלהם תוך כדי שאני כותב את גוד פלאש, והמשחק Fallen London שלהם מוצלח מאוד, וכך גם המשחק שלהם Avatar Legends. Urban Shadows זו הפעם הראשונה מזה זמן רב, אני חושב מאז Masks, שהם חזרו ל־IP מקורי שלהם, כי הם עבדו הרבה זמן על משחקים של IP חיצוניים כמו Avatar Legends.
מה שיחקנו לאחרונה?
יהודה
0:34:02 – Civilization VII – מחשב; $70
אז סיב 7 יצא. הם שינו מללללללא דברים בין המשחק הקודם. דבר ראשון לא משחקים יותר צביליזציה אחת אלא מנהיג שמשנה את הצביליזציה כל עידן. במשחק יש לא מעט מכניקות חדשות, חלקן אני אוהב חלקן לא. אני לא אוהב את זה שיש אסונות טבע שאין לך כלום מה לעשות איתם חוץ מלתקן. אני לא אוהב שתחילת כל עדין זה כמו משחק חדש, כל הדיפלומטיה מתאפסת, כל העיר מדינה מתרעננות, העצים הטכנולוגים מתחלפים (שלא לדבר על הUI הגרוע שלהם) אני לא נהנה שאין את ה"ספר זכרונות" של סיב 6. אני כן נהנה מזה שצביליזציות שאפשר לבחור תלויות בדברים שעשית בעידן הקודם (ובאיזה מנהיג בחרת), המשחק מאוד יפה, אפשר לקבל ריבונות על כל הערי מדינה די מהר בתחילת המשחק וזה מאוד מעניין, ואפשר לשלוח אותן להציק לשחקנים אחרים. בנוסף יש מערכת זכרונות (mementos) שזה סוג של רוג לייט, אלו דברים שאתה מקבל ממשחקים קודמים שאתה יכול לשדרג את המשחק הנוכחי. זה מעניין ומוסיף משהו חדש למשחק.
בגדול יש הרבה מה לשנות, חלק יהיו בפטצ'ים חלק בטח בהרחבות. אבל הוא חמוד למדי.
עומר
אחחחח אני עוד באופוריה של Kingdom Come Deliverance II, אני בערך 7 שעות לתוך המשחק אז אני שומר את הביקורת שלי לעוד כמה עשרות שעות אחרי שאתקדם קצת בסיפור – בנתיים מדובר בגרסה טובה אפילו יותר של המשחק הראשון, כיף גדול.
Death’s Door – מחשב; $20
בזמן שחיכיתי ל־KCD2, הספקתי לסיים משחקים! עד הסוף! מה שמזמן לא קרה – סיימתי את Nier: Replicant (אם אפשר לקרוא לזה סיימתי, הגעתי לסוף אחד מתוך ה־23987632 האפשריים) ואת Death's Door. למי שלא מכיר (שזה הרוב כי זה משחק קטן), מדובר במשחק שהופץ על ידי Devolver ב־2021 ובגדול מאוד הסיפור בהתחלה לא הכי מובן, כמו בהרבה משחקים של Devolver: אנחנו משחקים עורב שמסתובב בעולם עם חרב בהיכל מלא דלתות והעבודה שלנו היא להיכנס לדלתות ולהביא נשמות של אנשים, לשים אותן בכספת וחוזר חלילה – עבודה משרדית כזו. מתישהו אנחנו מגיעים לנשמה אחת ואנחנו מגלים שהיא נמצאת מאחורי דלת גדולה שנקראת Death's Door וצריך שלוש נשמות גדולות כדי לפתוח אותה, אז יוצאים למשימה! קצת חבל שצריך להגיע כמעט לסוף המשחק כדי להבין את הסיפור במלואו אבל הוא די מגניב – אני יכול לספר אותו, הוא לא ספוילר ואולי יעניין אנשים בלקנות את המשחק.
המשחק בבסיס שלו הוא מין שילוב של Souls ו־Metroidvania: יש חרב, יש להתגלגל ולקבל קצת iframes ויש גם קסמים שמקבלים במהלך המשחק ועוזרים להגיע למקומות שלא יכולנו להגיע לפני. אין מפה אבל כל עולם (ואפשר לעבור באופן חופשי בין כל העולמות ברגע שפתחנו את הדלת שלהם) בנוי עם המו קיצורי דרך אז זה לא מורכב, כשהורגים יצורים מקבלים נשמות אותן אפשר להמיר לשדרוגים ולא מאבדים אותן שמתים – אז אפשר למות חופשי. לעל עולם יש ה־Save (דלת) המרכזית ובמהלך כל שלב יש מיני נקודות Save שנראות כמו עציץ שאפשר לשתול בו זרע ואז צומח בו פרח חמוד ואפשר להשתמש בו כדי למלא את מד החיים.
מבחינת קושי – ממש לא קשה! שזה מאוד נחמד ומרענן לשחק משחק מהז׳אנר הזה שהוא לא קשה נורא. יש אזורים ובוסים מאתגרים שלקח לי כמה ניסיונות לעבור אבל בשום שלב לא הגעתי למצב שאמרתי ״וואו, זה נורא קשה אני צריך לעשות גריינד של עשר שעות כדי לחזור עם עוד חיים״, הכל זרם – בערך 11 שעות מקצה לקצה.
מה שבאמת מרים את המשחק מעל כל השכנים שלו בקטיגוריה הוא הפסקול – היתה המון חשיבה על הפסקול, על המעבר בין אזורים ובקרבות של הבוסים עד לרמה של סנכרון בין הפסקול לזמן שאמור לקחת כל קרב.
משחק מגניב מאוד, שלא לוקח את עצמו יותר מדי ברצינות וכיף גדול – חוויה ממש כיפית בין כל המשחקים הגדולים שיוצאים עכשיו.
1:08:34 – ציפיות לעתיד
עומר: מלא Kingdom Come Deliverance II עד חודש מאי (יש איזה משחק במאי שאני מחכה לו אבל לא מצליח להיזכר) אה, Doom!
יהודה: אני משחק את Avowed, עוד מעט יוצא הפטץ' החדש של WOW אז אני אחזור לשחק. ומדי פעם סיב 7.
אביב: Emberward, Hellcard, Deadfire, Mind Over Magic