שורפים משחקים, הפודקאסט לגיימר העצלן, על כל המשחקים כולם. השבוע האובססיה עם פרסונה ממשיכה במשחק הספינאוף החדש Soul Hackers; צוללים לנבחי ההיסטוריה של Magic the Gathering והמשחק שגרם לעידן להמשיך לשלם לנטפליקס.

שורפים משחקים – תוכנית מספר 306 – הוקלטה בתאריך 30/08/2022

האזנה לתוכנית:

הערות לפרק

חסויות
נהנים מהתוכנית ורוצים לתמוך בה? יש לנו כמה קישורים שותפים שאתם יכולים להשתמש בהם. תחזוקת האתר והפודקאסט עולה כ־85 ₪ בחודש. דרך קישורי השותפים אתם יכולים לרכוש משחקי וידאו, תפקידים וספרים ואנחנו נקבל עמלה על כל רכישה – לכם זה לא עולה שקל נוסף.

החנות שלנו (icel.me/merch) | nexus.gg/iceldotme
Humble Bundle (icel.me/humble) | Drivethru RPG (icel.me/drive)

חדשות ודיונים

כמה מילים על זה שיש לי ולארז פודקאסט חדש?

צופים בין כוכבים – חלל. הגבול האחרון. זה מסעם של עידן זיירמן וארז רונן בעודם צופים בכל הפרקים של ״מסע בין כוכבים״ בסדר כרונולוגי, מדברים על כל אחד מהם במשך כרבע שעה, וצועדים בעוז למקום בו רגל אדם לא דרכה מעולם!

סיימנו תואר שני

מה שיחקנו לאחרונה?

אביב

Cult of the Lamb – פלייסטיישן; $25

קודם כל, כמה ימים אחרי הקלטה האחרונה יצא פאץ 1.0.1 שתיקן הרבה מהבאגים של גרסת הקונסולות. אני התחלתי משחק חדש, הורדתי את דרגת הקושי לקל ועכשיו אני נהנה הרבה יותר.

אני משחק את כת הטלה במקביל ל־Soul Hackers, בשניהם יש לי כ־15 שעות משחק בשבוע האחרון ו־Cult הוא המשחק ה־cozy שלי. אני עובר אליו כש-SH קצת עמוס לי מידי. אפשר לשחק בו בפרצים קצרים וזה כיף. מרגישים התקדמות כל הזמן. בשלב מסוים חלק הניהול של המשחק הופך לכדור שלג וכבר לא צריך לדאוג למשאבים יותר מידי.

יש קושי אחד עיקרי בכל החלקים של המשחק והוא שהמשחק לא מספק מספיק מידע ופעמים רבות דורש ניסוי ותהייה כדי לדעת מה אייקון מסוים מסמל או איך להשיג סוג מסוים של משאב. כשמשווים מול משחקים רוגלייק אחרים – האדס לדוגמה – זה חסרון משמעותי. בהשוואה למשחקי life sim אחרים זה כנראה בנורמה, ועדיין אותי מתסכל מאוד.

Soul Hackers 2 – פלייסטיישן; $60

טוב… אז ככה: אתחיל ואומר ש־SH בעיקר גורם לי להעריך עוד יותר כמה טוב Persona 5. במשך השבוע מאז שיצא המשחק אני מנסה לשים את האצבע בדיוק למה P5 משחק כל כך טוב יותר מ־Soul Hackers או מהספינאוף האחר ששחקתי, Tokyo Mirage Sessions. שלושת המשחקים האלה מבוססי דמויות – בניגוד ל־Shin Megami Tensei V בו התלונה העיקרית שהייתה ליעל היא שאין דמויות והחבורה שלנו מורכבת רק מהשדים שתופסים ומקרבים במשחק.

ב־Soul Hackers 2 אנחנו משחקים חבורה של ארבע דמויות ועוקבים אחרי הסיפור האישי של כל אחת מהן. זה הרבה יותר קרוב לצורה שבה עובד פרסונה מאשר SMT5. למעשה, בערך חצי מהמשחק אנחנו מבלים במבוך דמוי ממנטוס שככל שאנחנו מתקדמים בו ככה נחשף הסיפור האישי של בני החבורה שלנו. הדמויות כתובות היטב, יש להן אופי מובחן ואני יכול להזדהות איתן. והן עדיין לא טובות כמו הדמויות של פרסונה 5. אני יכול להזכיר הרבה אלמנטים שהופכים את פרסונה למשחק מוערך כל כך: המוזיקה, ששנים רבות אחרי המשחק אני ממשיך להאזין לה ומתלהב כל פעם מחדש. המוזיקה ב־SH לא רעה, אבל יחסית גנרית לז'אנר. קטעי מעבר באנימצית אנימה מלאה – קטעי המעבר של SH מרונדרים במנוע ולא מיוחדים כל כך.

אבל אני חושב שהדבר המרכזי שמרומם את פרסונה הוא מערכת ניהול הזמן של המשחק. כשדברנו על המשחק לראשונה הזכרנו שהמשחק מתוכנן למשחק בפרצים קצרים וזה יוצר קצב מסוים. כניסה ויציאה למבוכים, מעבר הימים בבתי הספר ופעילויות. מעבר הכל, בגלל שהמשחק מתבסס על מכאניקת מעבר הזמן שלו, אנחנו מבלים את הזמן הרבה עוברים דברים משמעותיים. לטיול בעיר יש חשיבות. למערכות היחסים עם הדמויות במשחק יש חשיבות. כל דבר לוקח זמן.

ב־Soul Hackers 2 וגם Tokyo Mirage Sessions אין עניין של מעבר זמן. מפת המשחק היא רשימת טקסטואלית של מיקומים. אנחנו קופצים מאחד לשני בטלפורט ואין באמת הרגשה של הכרות עם העיר. כל הדמויות במשחק משרתות אך ורק את מערכת הקרבות ולא הרבה מעבר לזה.

הקרב הן האלמנט העיקרי שבו SH2 (וגם Tokyo Mirage אם כבר מזכירים אותו) לא נופלים מפרסונה. כל אחת מהדמויות בחבורה שלנו פועלת בדומה לג'וקר – אפשר לתת לה כל אחד מהשדים במשחק, שמשנה את החוזקות, החולשות והיכולות שהיא יכולה להפעיל בקרב. במהלך הקרב אפשר להחליף את אחד השדים (פעם בתור, אחרי שמגיעים לנקודה מסויימת במשחק) כדי להתמודד טוב יותר עם הסיטואציה. וכמובן שאני מאוהב לחלוטין במערכת הקרב של המשחקים האלה, עם סוגי הנזק היסודניים שצריך להתאים אחד כנגד השני.

אז אני לא אוהב את המשחק? זה לא מה שהייתי אומר. פשוט הבנתי כמה פרסונה 5 הוא עילוי ושהמשחקים האחרים הם "רק" טובים, ולא יותר.

כמו כן, במשחק הזה אומרים לנו שאנחנו הולכים להילחם באלוהים בשעה הראשונה.

עידן

Magic: The Gathering: Dominaria United

כל השנה הקרובה פחות או יותר.

אנחנו יוצאים מתקופה של ~חודשיים שבה לא כל כך יצאו דברים מעניינים למג׳יק. בסדר, קורה. המשכתי לשחק בקצב נמוך בארנה. היה סבבה. אבל אז Wizards of the Coast התחילו לדבר על הסט הבא של מג׳יק, ומעבר לציפיה שלי לשחק איתו כבר (אחרי התקופה הלא-מעניינת שעוברת על המשחק כרגע), קרה משהו מאוד מוזר. התחלתי להתעניין בעלילה של המשחק!

הסבר לכל שאלות ה״רגע יש למג׳יק עלילה?!״: מג׳יק מאז ומתמיד היה מולטיוורס. בשנים הראשונות לחייו הוא התמקד כמעט בלעדית ביקום שנקרא Dominaria, עם גיחות קצרות מאוד למקומות אחרים, אבל קיומם של מקומות אחרים כאלה היה חלק מה- Lore מההתחלה. כשסטים של המשחק כן התחילו להגיע ליקומים אחרים, החוט המקשר בין היקומים האלה היו ה- Planeswalkers. קוסמים מיתולוגיים שמסוגלים לעבור ממימד למימד.

עוד משהו שהופיע קרוב מאוד להתחלה היו הפיירקסיאנים. תחשבו ״בורג״, אבל קצת פחות הומנואידים וקצת יותר מגעילים. יש להם סיפור origin מאוד מורכב, אבל בגדול – הם רוצים לכבוש את כל המולטיוורס, ולעשות compleat (having all necessary or desired elements or skills) לכל היצורים החיים, שזה אומר להפוך אותם ליצורים מלאכותיים לחלוטין (גם אם עדיין מסתמכים על חלקים אורגניים בחלקם). הפיירקסיאנים נוצחו. היה קו עלילה מאוד מאוד גדול לגבי זה שנמשך לאורך כמה סטים, אבל הם ניסו לפלוש לדומינריה כמה פעמים, ובסוף הם הובסו. אנחנו יודעים שהם חיים באיזשהו מימד ברחבי המולטיוורס (שוב, זה מורכב…), אבל הם לא יכולים לעבור בין מימדים. רק Planeswalkers יכולים לעבור בין מימדים, והם מוגנים מפני תהליך ה- compleation, כי התהליך הזה מסיר את הנשמה של מי שעובר אותו, ומה שמאפשר ל- Planeswalker לעבור בין מימדים הוא חלק מהנשמה. אז הם לכודים במימד שלהם והכל בסדר, נכון?

רק שלפני 3 סטים, צץ אחד הפיירקסיאנים באיזשהו יקום אחר. ולפני 2 סטים, זה קרה שוב. וגם אחד ה- Planeswalkers נהיה compleated (רגע מה). ואחד הפיירקסיאנים הופיע גם בסט הקודם. לכולם היה ברור שהפיירקסיאנים מתכוננים לפלישה נוספת. וככל הנראה, בגלל שהוכרז שהסט הנוכחי הולך להיות בדומינריה – שהם גם הולכים לפלוש לעולם שבו הכל החל. ושהם למדו כמה טריקים חדשים. ושאף אחד לא בטוח.

עכשיו מדברים על כך ש- 4 הסטים הקרובים כולם הולכים לספר עלילה אחת ארוכה. שהיא הולכת לחזור להיסטוריה של העולם הכי מוכר במג׳יק (כן, יש פה גם מסע בזמן), שיהיו אבדות כואבות ושזה יסתיים באיזושהי צורה שתשנה את המשחק לתמיד (אף אחד לא יודע למה הם מתכוונים כשהם אומרים את זה, אבל ההנחה היא שהם מתכוונים בעיקר מבחינה תמטית).

ואני? מתרגש. אשכרה מתרגש. ברמה של ״קראתי את כל הסיפור של הסט ששוחרר לפני שבועיים״. ומסקרן אותי לראות לאן זה הולך.

אני בטח אחפור על זה קצת יותר לעומק במהלך הפרק. תלוי כמה יתנו לי.

The Looker – מחשב; חופשי

פאזלים מגוף ראשון. כמו The Witness. ממש ממש כמו The Witness.

חבר מכר לי את The Looker בתור ״משחק פארודיה על The Witness, שהוא גם פארודיה מוצלחת וגם אשכרה משחק טוב עם חידות מעניינות (ואפשריות, מה שנותן לו יתרון על המקור)״. הוא נמשך שעה וחצי בערך, והוא בחינם, אז אין באמת סיבה שאני אמשיך לדבר עליו ולספר עליו דברים שרק יהרסו אותו, נכון? שחקו ב- The Looker. הוא מגניב.

Into the Breach: Advanced Edition – מובייל; מנוי נטפליקס

ציפיות לעתיד

יוני: יאקוזה!

עידן: מלא מג׳יק (כולל סטרים שבו אני מקשקש על העלילה תוך כדי לשחק עם הסט החדש), ובטח עוד מלא Into the Breach בטלפון? אין לי תוכניות לעוד יותר מדי משחקים חוץ מזה בשבועיים הקרובים, אבל בטח אחר כך זה ישתנה.

אביב: הגילוי של השבוע, משחק סופר חמוד בשם I Was a Teenage Exocolonist שהוא שילוב של life sim ובניית חפיסות קלפים. מהטריילר נראה שאנחנו משחקים את מהלך החיים של הדמות שוב ושוב וכנראה כל פעם מקבלים עוד קלפים כדי להתמודד עם סיטואציות. הוא מעוצב להפליא ונראה נינוח ונעים.