מבוא לאנתרופולוגיה: תיאור אירוע חברתי – פגישת משחק תפקידים

אי שם בשנת 2009 הרחוקה למדתי 2 סמסטרים באוניברסיטת בן גוריון. אחד הקורסים שלקחתי היה מבוא לאנתרופולוגיה. במסגרת הקורס, ניתן תרגיל להגשה- ניתוח אירוע חברתי. כאשר הסבירו לנו מה צריך לעשות, אחת הדוגמאות שהועלו לאירוע חברתי היה משחק בפלייסטיישן. אז חברתי לעצמי שיש לי "אירוע חברתי" אפילו טוב יותר- משחק תפקידים. חלק 2 של העבודה בו בצאתי "ניתוח" של האירוע עפ"י התיאוריות האנתרופולוגיות שנלמדו לא מעיד על דעותיי האישיות ברובו. די אנסתי את האירוע והתיאוריות כדי שיתאימו אחד לשני.
פגישת משחק תפקידים
משחק תפקידים הוא משחק חברתי בו קבוצה של אנשים יוצרת סיפור משותף בו הם הכוכבים. משתתף אחד הוא המנחה- מספר הסיפור. תפקידו להכין את הרקע, האווירה והעלילה. הוא משחק את כל הדמויות בסיפור שאינן משוחקות ע"י המשתתפים אחרים. במובנים רבים, הוא בעל התפקיד החשוב ביותר במשחק. המשתתפים האחרים משחקים כל אחד דמות. הם הגיבורים של הסיפור. על-פי החלטותיהם יפלו גורלות. מטרתם של המנחה והשחקנים- בניגוד למשחקים אחרים, היא משותפת. אין במשחק התפקידים מאבק כדי לנצח. הניצחון מגיע כאשר הסיפור מושלם. כאשר השחקנים מצליחים לשחק את הדמות שלהם בצורה מושלמת. לרוב, מטרתו של משחק התפקידים הוא לספק הנאה ותו לא. לעיתים, קבוצות משחק שואפות ליותר- הזדהות עם הדמויות, הטמעות בחוויה. כאשר המשתתפים עובדים יחד והם מכירים טוב אחד את השני, החוויה שמשחק תפקידים יכול להעביר חוצה גבולות הרבה מעבר לחוויה שיכולים לספק סרט, ספר או סדרת טלוויזיה.

המשחק מתנהל על-פי שיטה שנועדה לפתור מחלוקות ולהציב כללים לסוגיות נפוצות במשחק. כל שחקן בונה דמות על-פי פרמטרים בסיסים שהציג המנחה לגבי המערכה בה הם משחקים- העולם האמיתי, עולם פנטסטי, עתידני ועוד. לכל דמות 2 רבדים עיקרים בבנייתה: המכאניקה המספרית ("קראנץ") שבנויה על=פי השיטה בה משתמשים והרקע הסיפורי- היסטוריה, אישיות, דעות ("פלאף"). המנחה מתאר את הסיטואציה בה הדמויות נמצאות וכל שחקן צריך להסביר מה הדמות שלו עושה. המנחה לאחר מכן מתחשב במעשי הדמויות ומציג בפני השחקנים סיטואציות נוספות. במהלך המשחק, השחקנים נדרשים לגבור על אתגרים- לנצח יריבים, לרוב בדמות מפלצות, לפתור תעלומות שמוצגות להם ע"י דמויות שמשחק המנחה ועל-ידי כך לסיים בהצלחה משימות שמוצגות במהלך המשחק. המנחה מעניק לשחקנים פרסים כאשר הם מתגברים בהצלחה על אתגרים אלו. הפרסים מסייעים לשחקנים לחזק את דמויותיהם על מנת שיוכלו להתמודד מול אתגרים חזקים, מורכבים ומעניינים יותר.

סוף המשחק הוא רק כאשר כולם רוצים בכך. משחק תפקידים יכול תיאורטית להמשך לנצח. לרוב, השחקנים או המנחה יבקשו בשלב מסוים לשנות את המערכה או את הדמויות שהם משחקים- או אז יתחיל משחק חדש.

ניתוח האירוע עפ"י תיאורית הפונקציונליזם הפסיכולוגי

גישת הפונקציונליזם הפסיכולוגי על-פי מלינובסקי (1922) אומרת שהחברה נוצרת על מנת לשמש את הצרכים הפסיכולוגיים של הפרט בתוכן. במשחק התפקידים ניתן להבחין במספר תופעות שעשויות להעיד על מילואי צרכי הפרט בחוויה החברתית. במשחק התפקידים, כל שחקן מסגל לעצמו דמות. ניתן לראות נטייה ברורה של שחקנים לבנות דמויות אשר מבליטות תכונות טובות שלהם ומשמיטות תכונות שליליות המשחק הינו פונקציונאלי בכך שהוא מחזק את הביטחון העצמי של השחקן. כאשר הדמות מצליחה לגבור על אתגרים, הוא מאששת את הצדדים החזקים בשחקן. ברמת המאקרו, רבים טוענים שאלו שמשחקים במשחק התפקידים עושים זאת על מנת "לברוח מהמציאות" היום-יומית שלהם לתוך המציאות שנוצרת במשחק. משחק התפקידים הוא פונקציונאלי כאשר הוא מאפשר לפרטים המשתתפים בו לנוח מתלאות היום-יום שלהם ולמעשה מונע מהם לחוות "עומס יתר". המשחק הוא מפלט לרגשות שלילים שעשויים להצטבר אצל אותם שחקנים.

ניתוח האירוע עפ"י התיאוריה הסטרוקטוראלית

התיאוריה הסטרוקטוראלית טוענת שבני האדם כולם רואים את העולם בצורה של דיכוטומיות בינארית- שני היבטים מנוגדים לכל אספקט בחיים. ליץ (1969) הרחיב את התיאוריה כאשר אוסיף שעל מנת להתמודד עם ניגודים קיצוניים בדרכי החשיבה שלהם, בני האדם מוסיפים קטגוריות מטווחות ביניהן. במשחק התפקידים ניתן לראות מספר חלוקות ברורות לניגודים. ברמה הכללית, מבנה המשחק עצמו מחולק בין דמויות השחקן ליריביהם, "המפלצות". הניגוד לעיתים כל כך מוחצן ששיטות משחק מסוימות לא מאפשרות כלל לשחקנים להשתמש במכאניקה של המפלצות ולהיפך. הדמויות ללא-שחקן, עליהן אחראי המנחה, מהוות קטגוריה מטווחת אפשרית לניגודיות זאת.

ברובד פנימי יותר, רוב שיטות המשחק נוהגות לחלק את תפקידי השחקנים לשני תחומים עיקריים, אשר גם ביניהם אין שיתוף בחוקים: הדמויות בעלות כישורים פיזיים/טבעיים- אם בלחימה או לא, ודמויות בעלות כישורים מטא-פיזיים/על טבעיים. גם כן, ברוב המשחקים ישנה קטגוריה מטווחת של דמויות בנות-כלאיים, בעלות כישורים משני התחומים.