6 באוגוסט 2020icel

על האש: מעלה אבק

שורפים משחקים, הפודקאסט לגיימר העצלן, על כל המשחקים כולם. השבוע תוכנית על האש בה אנחנו מסכמים את משחק הפלאים "מעלה אבק" של קבוצת הצ'אט שלנו שרץ בשנה וחצי האחרונים.

שורפים משחקים – תוכנית בונוס מספר 20 – הוקלטה בתאריך 04/08/2020

משתתפים: אלעד הן, ארז שץ ואביב מנוח.

האזנה לתוכנית:

חסויות

נהנים מהתוכנים ורוצים לתמוך בה? יש לנו כמה קישורים שותפים שאתם יכולים להשתמש בהם. תחזוקת האתר והפודקאסט עולה כ־85 ₪ בחודש. דרך קישורי השותפים אתם יכולים לרכוש משחקי וידאו, תפקידים וספרים ואנחנו נקבל עמלה על כל רכישה – לכם זה לא עולה שקל נוסף.

Humble Bundle (icel.me/humble)
Book Depository (icel.me/books)  | Drivethru RPG (icel.me/drive)

הצגת המגישים

הפודקאסט של ארז – משדרשת, וגם הפרק בו התארח אביב.

הפודקאסטים של אלעד – לא קריטי, החיים עצמם.

הערות לפרק

קישורים ומקורות של ארז

אלעד

קשתות עלילתיות:

התמודדות מול אראל. יציאה מתחושת נחיתות כללית מול עולם הפלאים.

מציאת מקום מול ההורים (ההשלמה עם ההורים נתנה לה הרבה כוח ויציבות)

הקשת של ההפיכה לסער – התמודדות עם הובלת הצוות. הפרשנות שלה בד"כ הייתה להתייעץ כלפי חוץ אבל לאורך רוב הדרך היא במקביל עשתה מה שהיא האמינה שנחוץ בלי לספר לאף אחד. הקשר עם רזיאל, מיכל.

אני מודה שאני לא עד הסוף יודע איך להסביר את השניות אצלה. היא הייתה זאת שקופצת לקרב בלי לחשוב, ועדיין שקולה. הצוות נתן לה להוביל בצורה מאוד טבעית, בלי שזה אי פעם הוחלט או ממש דובר, החזיקו ממנה.

אני חושב שהיא תמיד ראתה בצוות משהו מאוד חשוב. אולי זה מה שהפך אותה למנהיגה. קיבלתי ממנה קצת וייב של וורקוהולית. כל הזמן חושבת מה עוד הצוות יכול לעשות. אולי זאת הסיבה שיותר מהכל רציתי שהסיום שלה יהיה סוג של פרישה.

אולי גם – הרגשתי שהאחרים היו יותר מתבגרים והיא הייתה בחלל משונה של להרגיש מאוד לא נוח עם גיל ההתבגרות ולנסות להיות מבוגרת, ובעצם לדלג על ההתבגרות. מה שכמובן, השאיר אותה במובנים מסוימים יותר ילדותית מאחרים. למשל, בשום שלב לא הרגיש לי שמתאים לה להראות עניין רומנטי באף אחד, וזה לא משהו שאני חושש להתעסק בו. במובן הזה, ובמובנים אחרים, יש סיכוי שההתאמה שלה לארכיטיפ הסער ולפני כן גם לארכיטיפ המשואה הייתה חלקית למדי. אבל אולי זה קשור לכך שהסיפור שהיא סיפרה פחות מתאים לאלה שהמשחק מכוון אליהם.

אולי בעצם זה היה איזה חוסר התמסרות מצדי למשחק, המכניקה שלו ולאן הם מובילים. מחשבה.

איזבלה

היא פשוט הייתה מגניבה. ניסיתי לדמיין מה זה לוותר באופן עמוק על האנושיות בשביל כוח, ולא להרגיש שזה נורא, לשאת את ה־Body Horror שהפכת את עצמך להיות בגאווה. היא עושה לי בחילה. בא לי לשחק אותה שוב.

מחשבות כלליות על המערכה

היה מאוד מגניב להיות תמיד בסבך המזימות ולא לדעת מי נגד מי. המון זמן תום (ואני) הייתה משוכנעת למשל שרייב היא סוכנת של שר"ף.

מערכות היחסים בתוך הקבוצה עברו המון שינויים וזה היה מעניין.

אני מרגיש שלא לגמרי הצלחנו לייצר את הדבר הזה של מעבר בין "בני נוער בבי"ס" ל"סופר גיבורים". כל ענייני בי"ס היו די בשוליים להרגשתי. וזה מעניין, כי זה משהו שהרגשתי שדי נכשל גם בקמפיין הפלאים שהרצתי לקבוצה הביתית שלי.