שורפים משחקים: פרק 9.05 – מרביצים ונהנים

שורפים משחקים, הפודקאסט לגיימר העצלן, על כל המשחקים כולם. השבוע אנחנו נכנסים לדיון ארוך על הקשר בין משחקי ARPG, רוגלייק וניהול חנויות. וגם: איזה משחק משתמש בתרבות ההאקרים ולוקח אותה הרבה יותר מידי ברצינות? רמז: יש בו כלבים.

שורפים משחקים – תוכנית מספר 165– הוקלטה בתאריך 20/06/2019

משתתפים: עודד פוירשטיין ואביב מנוח.

האזנה לתוכנית:

שורפים משחקים קיימת בזכותכם, המאזינים! נשמח שתכתבו לנו תגובות והודעות ואתם יכולים לתמוך עוד דרך רכישה בחנויות DriveThru ו-Book Depository.

הערות לפרק

מה שחקנו השבוע?

עודד

04:32 – Moonlighter – מחשב; $20

משחק חמוד שמשלב דאנג'ן קרולינג סטייל זלדה (לינק טו דה פסט) עם ניהול חנות, אבל שניהם טיפה פשטניים מדי ונוסחתיים מדי. אני מאוד אוהב את הקטע של לעשות אותו דבר שוב ושוב ולהשתפר לאט לאט אבל במשחק הזה הכל טיפה מוגדר מדי וזה בעייתי.

22:52 – Titan Quest Anniversary Edition – מחשב; $20

בעקבות ההצעה של אביב לשחק גרים דון פתחתי את המשחק הזה וגיליתי שהוא בערך אותו דבר אבל הצלחתי לסיים אותו רק כי השתמשתי בטקטיקה הישנה והטובה של "לרוץ מסביב לאויבים ולחכות שהם ימותו".

אביב

33:22 – Watch Dogs 2 – מחשב; $60

דברתי הרבה על GTA V בתוכנית האחרונה ובשבת שאחרי סיימתי אותו. הסוף לא שינה שום דבר שאמרתי על המשחק, החוזק העיקרי שלו הוא העלילה (הסוף כן הרס לי את הניתוח לגבי פנטזית הכוח, אבל לא נרחיב על כך מחמת ספוילרים). מה שהוביל אותי לנסות משחק אחר בסוגת העולם הפתוח העירוני המודרני.

WD2 מביא לשולחן חלק מהחלקים שהיו חסרים ב־GTA: שליטה טובה יותר לשחקני המחשב והרבה יותר משחקיות. בעוד ש־GTA הוא סרט או סדרה שהפכו למשחק, כלבי־השמירה הוא משחק תפקידים אמיתי, עם סט של יכולות לדמות, עץ מיומנויות שמתקדמים בהן והרבה יותר השפעה על הסביבה שלך. כשאתה מסתובב בעיר אתה יכול להשפיע עם יכולות ההאקינג שלך על אנשים, בניינים וכלי רכב, וזה מרגיש כל כך חי יותר מהעיר של GTA.

אני לא יכול להגיב עדין על העלילה של המשחק. אני משוכנע שהיא לא תהיה מוצלחת כמו GTA, כי יש מעט משחקים שמגיעים לרמה הזאת. הסיפור ממשיך מהמשחק הקודם, חברת ctOS הופכת ערים ל"חכמות". מה זה אומר? שכל המערכות שלהן מחוברות לרשת אחת שכנראה ממש קל לפרוץ עליה כי יש עשרות האקרים שעושים את זה מידי יותר. הרשת העירונית אמורה להפוך את החיים של התושבים שלה לקלים יותר ותוך כדי כך אוספת עליהם הררים של מידע לשימוש מסחרי, צבאי ופלילי.

אנחנו משחקים את מרכוס, האקר צעיר (ושחור, לשם שינוי) שחלום חייו היה להצטרף לקבוצה המא-גניבה DedSec וזה בדיוק מה שהוא עושה בתחילת המשחק. יחד עם שאר חברי הקבוצה הסטראוטיפיים: הנער בעל הקשיים החברתיים, הבחור שמדבר בעיקר בממים ומתלהב מתופעות אינטרנט, והבחורה המגניבה עם השיער הצבוע (שהפעם היא גם הודית) הם יוצאים למסע לחשוף את השחיתות שמאחורי ctOS ולהפיל את מייסד החברה.

הם יעשו את זה באמצעות אפליקציה סלולרית שעם מספיק עוקבים תשתמש בכוח של מחשוב מבוזר כדי לנצל פרצה שמרכוס התקין בשרתי המערכת – האמת, תוכנית לא רעה. הם אפילו מתייחסים לשקיפות של התוכנית שלהם, לכך שהם רוצים שכל מי שיתקין את האפליקציה ידע בדיוק מי היא אמורה לעשות, וכן הלאה.

החלק שמציק לי במשחק הזה הוא שהמפתחים מנסים לדחוף בכוח "הו תרבות ההאקרים תראו איזה מגניב" תוך כדי שהם לוקחים את עצמם הרבה יותר מידי ברצינות. אולי זה רק אני, אבל ההצגה הזאת של תרבות שמלכתחילה מבוססת על סאטירה, חתרנות ו־Counterculture מפספסת לחלוטין את הנקודה. זה מרגיש בעיקר מזוייף.

51:02 – צפיות לעתיד

עודד: שיעשו איזה GSG טוב או שיתקנו סוף סוף את ה-AI של סטלריס כי מתחשק לי משחק אסטרטגיה טוב ונמאס לי מכל הנוכחיים. וגם Empire of Sin.

אביב: ממשיך לצפות בכלבים, פעמיים!