שורפים משחקים, הפודקאסט לגיימר העצלן, על כל המשחקים כולם. השבוע אנחנו חוקרים רצח נשכח מהעבר, מנהלים סוכנות מסקוטים ומתמודדים עם Beast of Reincarnation שלא יודע מה הוא רוצי להיות. וגם זכיות ה־ENNIE המרשימות!
שורפים משחקים – תוכנית מספר 434 – הוקלטה בתאריך 06/08/2026
משתתפים: ערן אבירם, יהודה חלפון ואביב מנוח.
האזנה לתוכנית:
הפודקאסט באפליקציות והאזנה בדפדפן
הערות לפרק
חסויות
נהנים מהתוכנית ורוצים לתמוך בה? יש לנו כמה קישורים שותפים שאתם יכולים להשתמש בהם. תחזוקת האתר והפודקאסט עולה כ־85 ₪ בחודש. דרך קישורי השותפים אתם יכולים לרכוש משחקי וידאו, תפקידים וספרים ואנחנו נקבל עמלה על כל רכישה – לכם זה לא עולה שקל נוסף.
חדשות ודיונים
זוכי האנני המהממים! 2026 Winners & Nominees – ENNIE Awards
סוף השבוע האחרון היה ג'ן קון, שם הכריזו על זוכי האניז. Legend in the Mist, המשחק של Son of Oak – החברה שערן עובד בה – היה מועמד בשבע קטגוריות וזכה בשש. שני זהבים: אמנות פנימית, ותוסף השנה על ה־Action Grimoire. בשאר – כסף, בעיקר מול הענק של השנה, Daggerheart: במשחק הכללי, במוצר החינמי, ובחוקים – קטגוריה שלדעתנו הפסידו בה בעוול, כי בין כותבי Daggerheart יושבים בערך חצי מכותבי התעשייה, מפליקס אייזיקס מ־Wild Sea ועד ג'ון הארפר מ־Blades in the Dark. גם בערכי הפקה זכו בכסף, הפעם מול The Crooked Moon Ultimate Edition – קמפיין קיקסטארטר שגייס כארבעה מיליון דולר, כשהחבילה המלאה שלו עולה 873 יורו.
מאז מהדורה שנייה, פייזו מפנים את השחקנים ל־Archives of Nethys כדי ללמוד את חוקי Pathfinder ו־Starfinder בחינם, ובתמורה סיפקו לאתר גישה מוקדמת ל־PDF ולאמנות המלאה. הבעיה: האתר לא הבהיר שהאמנות מיועדת לשימוש לא־מסחרי בלבד, אז אתרים אחרים העתיקו אותה בלי קרדיט, ופייזו נאלצו לשלוח DMCA כל הזמן.
כשהגיע הזמן לחדש את החוזה, ולפני שסיימו לסגור פרטים, AoN פרסמו באינסטגרם הודעה דרמטית שמשמעה "פייזו טוענים שאנחנו חייבים להם כסף שמעולם לא קיבלנו" – והרשת התלקחה מיד, עם איומים לנטוש את Pathfinder לטובת D&D. התברר שהתמונה מורכבת יותר: פייזו מעולם לא דרשו כסף, רק ביקשו לצמצם נטל משפטי – בדיוק כשהם מתמודדים עם כ־10 מיליון דולר תקועים במחסן של מפיץ שפשט רגל, שגרמו להם לפטר עובדים. שבועיים אחר כך יצא הסכם חדש: AoN ממשיכים לקבל PDF מוקדם, בלי האמנות המקורית, ופייזו הבטיחו להרחיב את מדיניות ה־Community Use שלהם כפיצוי.
לדעתנו רוב ה"דרמה" נבעה מהניסוח הבוטה של AoN יותר מאשר מהעובדות, וכדאי לתת לפייזו קצת קרדיט – הם דווקא הלכו בשנים האחרונות לכיוון פתוח וקהילתי יותר מרוב התעשייה, ולא היו חייבים לעשות זאת.
מה שחקנו השבוע?
ערן
The Incident at Galley House – מחשב; $20
משחק שיצא לפני שבוע. נשמע כמו Seance of Black Manor אבל זה לא אותם יוצרים – זה מיוצרי The Roottrees Are Dead, משחק שעדיין לא שיחקתי למרות שקיבל בזמנו המלצות חמות. חברים טובים שלנו, שמשחקים כל משחק מהז'אנר הזה מיד כשהוא יוצא, המליצו לנו בחום על גלי האוס, ואני מצטרף. מי שמכיר את הכיוון יכיר גם את Golden Idol ואת Return of the Obra Dinn.
הרבה מהז'אנר זה לתפוס מה חסר יותר משמה שרואים. גלי האוס מתחיל כמו רוב המשחקים האלה: אירוע, ואתה דמות חיצונית שחוקרת אותו דרך מכונה שמאפשרת להאזין להדים של העבר. ב־Black Manor אתה אחד האנשים במקום, וזה מרגיש אישי יותר; גלי האוס לא מתחיל ככה, אבל עם הזמן זה משתנה ואתה כן מפתח קשר לדמויות – מסיבות שלא אכנס אליהן. והמשחק נעשה יותר טוב ככל שהוא מתקדם, מה שלא קורה הרבה.
ממליץ בחום גם עליו וגם על בלייק מאנור – אף אחד לא יותר טוב מהשני, ואם לא שיחקתם אף אחד מהם, תתחילו בזה שיותר זול. סיימתי ב־10 שעות בערך, אורך סביר ומכובד לז'אנר.
Promise Mascot Agency – מחשב; $25
הגיע אליי דרך Slow Game Club – מנוי חודשי שנותן משחק אינדי כל חודש, עם דיסקורד ו־Q&A עם היוצרים, וההכנסות הולכות לצדקה שמנסה להביא יותר נערות לתכנות משחקים. עד עכשיו קיבלתי דרכו שלושה משחקים ושיחקתי רק באחד, Thank Goodness You're Here. Promise Mascot Agency היה לפני חודשיים בערך.
עוד משחק יפני מוזר: אתה מישהו מהיקוזה שגורש וחייב סכום ענק שנגנב ממך, אחרת היקוזה תכעס – בערך הפרמיס של כל משחק יקוזה. באי אליו אתה נשלח יש "מסקוטים" – לא אנשים בתוך חליפה כמו במשחקי בייסבול, אלא יצורים חיים ממש, כמו פוקימון (הראשון שאתה מגייס הוא גוש ענק של סויה שכל הזמן מתפרק). אתה מנהל אייג'נסי של מסקוטים: מגלה שחיתות בעיר, סוחר בהם, שולח אותם לקידום מכירות ופתיחות חנויות, ומשקיע כסף בעיר – קשור למיתוס היקוזה כארגון שדואג לקהילה, עד כדי כך שהממשלה ביפן נמנעת בכוונה מהמילה "יקוזה" כי היא נשמעת חיובית מדי.
המשחקיות: נוסעים ברכב באי, נכנסים למקומות, פוגשים אנשים. כששולחים מסקוט למשימה הוא נקלע לתקלה (גדול מדי לדלת, כלב נרגש מבהיל אותו), ואז שולחים אנשי עזרה שמיוצגים כקלפים שאוספים ומפתחים – מיני־משחק פשוט וקל. המשחק קצת "overstayed its welcome" – לא היה צריך להיות ארוך כמו שהוא – אבל מצחיק וכיפי יותר משחשבתי. יש לו ביקורות Overwhelmingly Positive בסטים, מה שלא בהכרח אומר שנסכים, אבל מעניין לדעת שמי שקנה אותו כנראה ידע למה נכנס.
Mutazione – מחשב; $20
קניתי אותו בהאמבל בנדל לפני כמה חודשים, ואני עדיין לא בטוח איך הוגים את השם. לפני 20 שנה כתבתי כתבה ארוכה ונמלצת על השאלה אם משחקי הליכה הם בכלל משחקים, אז זה מחזיר אותי לשם. גם היום אני מסרב לקטלג את זה, אבל די פתוח לרעיון שזה לא ממש משחק – יותר ויז'ואל נובל, אם כי גם זה לא מדויק: מסתובבים, מחליטים אם לדבר עם אנשים, מגדלים צמחים בגינות, אבל הכל סופר־לינארי ואין באמת החלטות או גיימפלי. הוא עולה 20 דולר, ופשוט אין בו את זה.
עם כל זה – הוא מצוין ואני ממליץ עליו בחום. סיפור coming-of-age על מישהי מהעולם הרגיל שלנו, שנשלחת לאי קטן אל סבא שהיא לא ממש מכירה. על האי הזה התרסקה פעם מטאור, ומאז יש שם מוטציות – כל התושבים הם מין אנשים־מוטנטים, וכולם פשוט חברה. הכתיבה מעולה, הדיאלוגים טובים, ואני מאוד אוהב את הקולות שנתנו לדמויות – לא דיבוב אמיתי, אלא סוג של מלמול־ג'יבריש שמייצג כל אחד מהן. הפייסינג טוב, הסיפור מסופר יפה.
Planet Crafter – מחשב; $20 (גיימפס)
אני מאוד אוהב משחקי שרידות, חבר בסאב־רדיט של הז'אנר, וזה משחק שתמיד המליצו עליו שם. הוא נכנס לגיימפס לא מזמן, אז קפצתי עליו. בסך הכל נהנה, אם כי אני חושב שהגעתי לשלב שבו אני מתחיל ליהנות קצת פחות.
מתחילים עם כלום על פלנטה חרבה, והמטרה היא טראפורמינג. אני מודע לזה שזה לא ממש מדעי שאדם אחד יכול לעשות טראפורמינג – יהודה תיקן אותי שזה לא מדעי שטראפורמינג אפשרי בכלל, ואביב הזכיר שגם אדם אחד שבונה מפעל בגודל יבשת זה לא ריאליסטי, ויש עוד אלפי דוגמאות כאלה במשחקים. הבעיה שלי היא יותר שיש הרבה פלנטה – לא רואה איך עושים טראפורמינג לפלנטה שלמה. בכל מקרה, לא חשוב.
בפועל זה כיף. חמצן כבר לא בעיה, כי כבר יש חמצן. עכשיו הבעיה זה עצים – יש עצים בדרך שלא היו קודם, ואני נתקע בהם עם הרכב, וזה דווקא נחמד. מזהה את העולם גיאוגרפית, אבל לא לפי איך שהוא נראה – וזה נותן תחושת התקדמות אמיתית. אני כבר בשלב שבו אמור להתחיל לאסוף DNA מחיות כדי ליצור חיות חדשות – לא בטוח שאני בפנים לזה, אבל עד עכשיו שיחקתי לפחות 20-30 שעות.
מאוד נחמד לחובבי משחקי הישרדות. יש לו גם מולטיפלייר, ואני מבין למה – הרבה דברים היו קלים יותר כשהיו לי עוד אנשים לעזור. הוא נותן פחות רגעי שיא ממה שהייתי מצפה.
יהודה
Beast of Reincarnation – אקסבוקס; $60 (גיימפס)
משחק שמנסה קצת להיות Nier Automata, קצת Souls, וקצת עולם פתוח – ועושה את הכול די "אהה". פותח בסצנת אקשן מדהימה, ואז קופץ 5 חודשים אחורה ומספר את ההקדמה: כדור הארץ, 2000 שנה בעתיד, נגע שהורג בני אדם וחיות כאחד. משחקים בחורה עם יכולת להידבק בנגע ולקבל כוחות, שנלחמת ברובוטים עם חרב סמוראים. הקרב בגדול button mashing וחסימה, עם זאב מלווה בעל יכולות מיוחדות: לוחצים Y, הזמן נעצר, בוחרים פעולה, ואז QTE לתזמון שנותן את מלוא הפוטנציאל של ההתקפה. חולשות לפי אלמנטים (אש, כבילה). ה־Parry קל מאוד, עם חלון תגובה נדיב.
הכתוביות זה מה שהכי הפריע לי. רציתי לשחק ביפנית, אבל הכתוביות כל כך קטנות ולא מודגשות שבסלון, עם תאורה בהירה, פשוט לא רואים אותן – ומכל אפשרויות הנגישות שיש למשחק, זו בדיוק זו שאין.
אפשר להשתגר בין מחנות, לעלות דרגה ולשדרג נשק – אבל מוות לא עולה כלום, לא XP ולא כלום, אז לא ברור למה בכלל טרחו עם המכניקה הזו. הבוס הראשון הוא בעצם מפלצת רגילה במשחק, רק גדולה, עם אותן ההתקפות בדיוק – לא כמו בוסים של Nier Automata או Souls שתמיד שונים מהסביבה. גם המפלצות העילית קשות משמעותית יותר אבל כמעט ולא שוות יותר XP ממפלצת רגילה, אז אין ממש תמריץ להילחם בהן חוץ מזה שהן חוסמות פריטים.
מדהים שמפתחי פוקימון מסוגלים לעשות משחק כזה – הוא נראה מגניב ויפהפה – אבל מרגיש שניסו לעשות הרבה דברים בלי להצליח לגמרי באף אחד מהם. בסיס נייד ענק שבו אפשר לעשות בדיוק מה שאפשר לעשות במחנה, חוץ מלדבר עם המוכר, ושדרוג נשק דורש למצוא פריטים ספציפיים שמפוזרים במפה, מה שגורם לך לפתוח ויקיפדיה.
אני חרשתי את Nier Automata (פעמיים וחצי, קניתי גם את ההרחבה) אז רציתי שזה יהיה טוב – אבל העולם והמפלצות פה לא ממש מעניינים אותי עדיין, ויש בינתיים רק שלושה סוגי אויבים, אז לומדים את ההתקפות שלהם ואז זהו.
ציפיות לעתיד
ערן: לסיים את Planet Crafter, אולי – לא ברור בכלל אם יש לו סוף מוגדר, או שפשוט ממשיכים לפלנטות הבאות בלי סוף. ולסיים את Rogue Trader, שאני משחק בו כבר כמה שנים ומרגיש שהגיע הזמן. אין לי עניין בהרחבות – פשוט אעבור לדרגת קושי Story ואסיים אותו ככה, כי הקרבות לא מספיק כיפים בשבילי. זה נהיה מעיק.
אביב: שבועיים בתוך שני משחקי Owlcat: Rogue Trader ו־Wrath of the Righteous, שחזרתי אליו אחרי שנעצרתי בפרק 2 כשיצא. אני אוהב מאוד את המשחקים שלהם. סיימתי פרק 1 ברוג טריידר, פרק 1 וקצת ב־Wrath of the Righteous. אוהב את Wrath of the Righteous יותר, בעיקר כי לא מספיק מחובר לזווית שרוג טריידר לוקח על 40K – בני האדם הם החלק הכי פחות מעניין של הסטינג מבחינתי (ערן ויהודה חלוקים עליי). ברוג טריידר אני אוהב את הקרבות על גריד טקטי ואת מערכת רקע+ארכיטייפ לבניית דמות, אם כי יש מעט מדי אפשרויות ודמויות מתכנסות לאותו דבר בסופו של דבר.
יהודה: שלושה משחקים קטנים וחמודים שיצאו אתמול־היום, קניתי את כולם. ReStory: Chill Electronics Repairs – ניסיתי בדמו בנקסט פסט. מתקנים אלקטרוניקה מקולקלת (גיים־בוי וכו'), לפעמים פשוט (בטריה נזלה), לפעמים מזמינים חלפים מקונסולות שבורות ומרכיבים. חמוד, עם סיפור ורגעי נוסטלגיה. Iron Nest: Heavy Turret Simulator – נכנסים למק שאמור להפעיל אותו צוות של 400 איש, אבל אתה לבד – מזיזים ידיות, טוענים פגזים, יורים. יצא באותו יום, נראה חמוד ויפה. Full Metal Coffin – יוני המליץ כדי שנשחק ביחד. משחקים אנשים בתוך צוללת, 1-4 שחקנים, כל אחד תפקיד אחר – בדיוק הכאוס של "מה אני אמור לעשות עכשיו" שתמיד מזכיר לי את התלונות על World of Tanks כשיצא ואנשים רצו צוות אמיתי בטנק.