מלא כפתורים המון שלל (פרק 18.13) – Last Epoch

שורפים משחקים, הפודקאסט לגיימר העצלן, על כל המשחקים כולם. השבוע, Last Epoch, משחק ARPG שהושק רשמית אחרי כמה שנים הפיתוח, עם מערכת דמויות מוצלחת וקרבות מספקים מאוד, אבל גם לא מעט באגים וחולשות אחרות.

שורפים משחקים – תוכנית מספר 353 – הוקלטה בתאריך 07/03/2024

משתתפים: עומר קפלן, יהודה חלפון ואביב מנוח.

האזנה לתוכנית:

הפודקאסט באפליקציות והאזנה בדפדפן

הערות לפרק

חסויות
נהנים מהתוכנית ורוצים לתמוך בה? יש לנו כמה קישורים שותפים שאתם יכולים להשתמש בהם. תחזוקת האתר והפודקאסט עולה כ־85 ₪ בחודש. דרך קישורי השותפים אתם יכולים לרכוש משחקי וידאו, תפקידים וספרים ואנחנו נקבל עמלה על כל רכישה – לכם זה לא עולה שקל נוסף.

לתמיכה בתוכניות שלנו

חדשות ודיונים

מה שיחקנו לאחרונה?

Last Epoch – מחשב; $35

עומר

אני מרגיש קצת רע לדבר על המשחק הזה אחרי ששיחקנו בו כל כך הרבה ואז ב-Helldivers 2 וגנב לי את הלב.

אביב כתב המון דברים אז אני לא אחזור על הדברים המכניים. אני לגמרי מסכים ש-Last Epoch הוא נקודת אמצע מעולה בין Path of Exile ודיאבלו. אולי אפילו קרוב יותר ל-PoE מבחינת העומק. הוא נגיש מאוד ברמה שאפשר להתקין ולשחק בלי להתעסק יותר מדי בעץ הכשרונות ולהיכנס לעומק הדברים אחרי שמשתמשים בכשרונות מספר פעמים.

יותר מהכל, אני מרגיש שהמפתחים תפסו בצורה ממש טובה את מה שגורם למשחקים מהסוג הזה להיות מהנים – מקבלים כפתורים ללחוץ עליהם בהתאם לפנטזיה שאנחנו רוצים לשחק, ומקבלים בחזרה דופמין בצורה של פיצוצים, עדרים של מפלצות מסוגים שונים ומספיק עומק כדי שהלופ האינסופי של ״להתקדם – ללחוץ על מלא כפתורים – לקבל המון שלל – להתקדם עוד״  לא ירגיש חזרתי מדי. מצאתי את עצמי משחק עוד כמה שעות רק כדי להגיע לאזור בתוך עץ ההתמחויות שממש רציתי לראות (לקח לי קצת זמן להגיע לאיזה בילד Multishot שבסוף היה לא משהו, אבל נראה מעולה).

הבוסים מרגישים טוב יותר מבדיאבלו 4, טוב, כך המשחק הזה מרגיש טוב יותר. הביקורת היחידה שיש לי במשחק, וזה כנראה משהו שלו, היא שהסיפור היה לגמרי שקוף בעיני. התחלתי לקרוא קצת דיאלוגים ומהר מאוד דילגתי קדימה כי בסופו של דבר הגיימפליי לופ הוא זהה אז לא ממש שינה לי אם אני עושה את זה בשם מישהו כזה או אחר, אין ממש בחירות או עלילה שמשכה אותי או  משהו בסגנון (למזלי אביב תקצר לי את הסיפור בפסקה אחת). גם הפסקול לא משהו, מצאתי את עצמי מאזין לפודקאסטים בזמן שאני משחק, אפילו לפודקאסט הזה ממש!

סה״כ נחמד! זה עוד אחד מהמשחקים האלה, ואחד שעושה את זה טוב מאוד. לא הגעתי לסוף העלילה או ל־Endgame אבל בפעם הבאה שיהיה לי עקצוץ ל-ARPG יש לי אחד טוב מאוד ברשימה.

אביב

לפני כשנתיים, במהלך גרסת ה-Pre-release של המשחק, הקדשנו לו פרק בתוכנית "The Burn", שם עומר סיפר לי עליו לראשונה. באפריל שנה שעברה רכשתי את המשחק (כנראה שחיפשתי משהו שיעביר את הזמן עד יציאת דיאבלו 4), אך לא התחברתי אליו. הגרפיקה לא עשתה עלי רושם מלוטש מספיק, וזיהיתי בקלות את ה־Assets שהודבקו במפות, מה שהפריע לי. המשחק נותר בספריית המשחקים שלי, בלי כוונה לחזור אליו, גם לאחר יציאתו הרשמית (ביום הולדתי!). אך לאחר ששמעתי את יהודה ועומר מדברים עליו שוב ושוב, החלטתי לתת לו עוד הזדמנות.

שמחתי לגלות שהגרפיקה עברה שדרוג משמעותי ונראית כעת הרבה יותר טוב. התרשמתי לטובה מהתצוגה הברורה של סוגי הנזק שכל יכולת גורמת. מערכת הכוחות של המשחק מצאה איזון נהדר בין Path of Exile ודיאבלו 3, ונהניתי מהאפשרות לבצע respec בקלות. שרשרת ההתמחויות של הפרימאליסט, המאפשרת להפוך אחד מהכוחות שלו מהתקפת קפא"פ לטוטמים, היא דוגמה מצוינת לכך. כרגע אני משחק טוטם-שמאן, ונהנה מהעובדה שאני לא צריך לעשות כלום מלבד לרענן את הטוטמים כל שתי דקות – מערכת ההתמחות של הכוחות פשוט מדהימה!

מה שאני אוהב במייג', בין השאר, שלא כמו הסורק של דיאבלו 4, שאפשר לבנות בילד מעורב עם סוגי נזק שונים. יש את ה Exile Mages שמופיעים מידי פעם. להילחם בהם בתור מייג' זה ממש משעשע כי אתה כזה "אה, אתה חושב שהקסם שלך חזק? חמוד".

סקרנותי בנוגע למסטרי Lich התפוגגה לאחר שהבנתי שמדובר בסגנון משחק melee המתבסס על הקרבת חיים. בחרתי לבנות בילד נרקו עוצמתי, תוך הוספת זומבים מתפוצצים להגברת הנזק. שילוב זה מפעיל אפקטים רבים ("procs") המופעלים כאשר זומבים מתים.

מצד אחד, אני מוצא את הרעיון של מפות שונות בתקופות שונות של העולם כמרתק. מצד שני, אני לא בטוח עד כמה אני מתחבר לשימוש במסע בזמן במשחק. למרות העלילה, השטיק של אותן המפות בתקופות שונות בהיסטוריה ממש חזק. היו צריכים לעשות כזה בדיאבלו.

המשחק יצא לראשונה באפריל 2019, מה שאומר שהיה ב-pre-release במשך חמש שנים (!). למרות זאת, עדיין קיימים בו באגים, אמנם לא כאלה ששוללים את האפשרות לשחק, אך בהחלט בולטים. בשבועיים שלאחר ההשקה היו בעיות בשרתים, כנראה כתוצאה מעלייה משמעותית במספר השחקנים. נתקלתי גם באג חוזר: לאחר סיום scripted encounter ושימוש ב-town portal, ההתקלות מתחילה מחדש כשחוזרים. בנוסף, ישנם דברים שמרגישים כאילו נותרו מגרסאות קודמות של המשחק, בלי מחשבה מעמיקה לגבי תפקידם. לדוגמה, למה בפרק 4 מקבלים את הקווסט "an introduction to crafting", ולמה צריך forge פיזיים בעולם כשכל הפעולות מתבצעות דרך ממשק המשתמש?

חסרון נוסף שחשתי הוא היעדר bestiary – הייתי רוצה לדעת מידע על המפלצות שאני הורג בכמויות אדירות.

גיליתי חוסר נוחות במערכת ההתמחויות. ישנן התמחויות רבות שאינן תואמות זו לזו, אך המשחק לא מציג הודעה ברורה לגבי כך. לדוגמה, בחירת הכשרון "Death Knight" עבור Skeleton Mage גורמת לכל שאר סוגי הסקלטונים להיחלש, אך המשחק לא מונע מהשחקן להשקיע נקודות בחלקים אחרים של עץ ההתמחויות. ל־Bone Golem יש 3 סוגים: דם, קרח ואש. שלא אומרים בכלל שהם ייחודיים.

הבוסים בפרקים המאחורים מעצבנים.

למרות מספר באגים וחסרונות, Last Epoch הוא משחק ARPG מוצלח עם גרפיקה נהדרת, מערכת כוחות מרתקת ואפשרויות התאמה אישית רבות. אני ממליץ עליו לכל חובב ARPG שמחפש משחק חדש לשקוע בו.

ציפיות לעתיד

עומר: Helldivers 2 כל היום, Helldivers 2 בחלום! Dragon's Dogma בסוף החודש אבל אני אחכה לביקורות קודם.

יהודה: Helldivers 2

אביב: Helldivers 2. שכחתי שצריך מנוי PSN כדי לשחק אונליין 😛 זה לא נכון לכל משחק וזה מעצבן שצריך גם לקנות את המשחק וגם לשלם על עוד מנוי בנוסף.