שורפים משחקים, הפודקאסט לגיימר העצלן, על כל המשחקים כולם. השבוע פרק בסימן ביקורת על המצב. שי מספר לנו על Rebes Inc, משחק אסטרטגיה בו מנסים להגיע לשלום ואחווה בעולם… באמצעים אלימים; ספיידרמן לפלייסטיישן 4, בו ניו־יורק נמצאת תחת שלטון צבאי ומגיפה. עומר בפינת האסקפיזם, עם Animal Crossing ו־Vesperia.

שורפים משחקים – תוכנית מספר 206 – הוקלטה בתאריך 11/06/2020

משתתפים: שי זלדיס, עומר קפלן ואביב מנוח.

האזנה לתוכנית:

הערות לפרק

Bundle for Racial Justice and Equality

מה שחקנו השבוע?

שי 

Total War™: WARHAMMER® II – The Warden & The Paunch – מחשב; $9

הרחבה ששחקני Total Warhammer חיכו לה חודשים רבים, לפני כמה שבועות שוחררה סוף סוף The Warden and the Paunch. חבילת תוכן שלא רק מוסיפה ערימה גדולה של יחידות ושני מיני קמפיינים חדשים, אלא גם מתקנת ומאזנת מחדש את ה-Greenskins שסבלו מאוד במשחק תחרותי. בתור מי שהאורקים קרובים ללבו ותמיד התבאס על מצבם, ההרחבה הזו פגעה בול ופתחה אפשרויות תחרותיות איכותיות גם למי שפטריות זורמות בעורקיו.

Age of Wonders III – מחשב; $50

היה בסייל, אז לא ננסה? AOW3 הוא נצר לסדרה ותיקה שהתחילה את דרכה ב-1999, ומדי כמה שנים מוציאה משחק חדש ומשודרג על אותו הקונספט. סוג של שילוב של ציביליזציה, HOMM ועוד כמה משחקי אסטרטגיה קלילים יותר. סה"כ הנוסחה עובדת לא רע, אני נהנה, אבל גם רואה איך AI חלש הולך להרדים אותי אחרי יחסית מעט שעות.

Rebel Inc: Escalation – מחשב; $15

שורה על Rebel Inc והעדכון החדש שלו – קמפיינים המשכיים.

משחקי תפקידים – לפני כשבועיים הגענו לסוף קשת עלילתית שארכה כארבע שנים, ועכשיו לראשונה מתמודדים עם דאון טיים ארוך, ומפתחים כלים כדי לעשות אותו מגניב ומעניין ופורה. קשה פסיכולוגית לרדת מ"ריל טיים" לדאון טיים מבחינת עדיפויות ושימוש במשאבים, אבל אחרי שני סשנים כאלה התחלנו להכנס לקצב טוב ולהנות מהחוויה היחסית רגועה.

עומר

Animal Crossing: New Horizons – סוויץ; $60

**אם יש זמן, נדבר על כמה Animal Crossing זה כיף** – יהודה נדחף: כן, AC זה ממש כיף.

Kind Words (lo fi chill beats to write to) – מחשב; $5

זה קצת נון-משחק אבל שווה אזכור.

Tales of Vesperia: Definitive Edition – סוויץ׳; $60

נעדרתי מהפודקאסט כל כך הרבה זמן שיש לי כל כך הרבה משחקים לדבר עליהם וכל כך מעט זמן! אז לא שיחקתי באף משחק אחר מסדרת Tales ו הגעתי ל-Vasperia אחרי שממש רציתי JRPG עם קרב בזמן אמת. כשצפיתי בביקורות כל התגובות היו בסגנון ״משחק לא סלחן עם קומבואים!״, ״[ליוטיובר] למה אתה לא משלב את היכולות?!״ וזה קצת הרתיע אותי אבל בדיעבד (תכף נגיע לזה) הקרבות ממש חלקים וקלים (ברמה הקלה). מסקנה – אל תקראו תגובות ביוטיוב אם זה לא בשביל הצחוקים.

בלי יותר מדי ספוילרים המשחק, כמו כל JRPG עובר בין מצב ״מפה גדולה עם מפגשים אקראיים ״ ל״מפה מפורטת עם מפגשים פחות אקראיים, חפצים, חידות ובוסים״ לדיאלוגים וכמו בכל JRPG יש כמה דברים מ-מ-ש מוזרים: לדוגמא – טבח שמתחבא בתוך כל מיני חפצים בעולם (הוא גם מתחבא ממש גרוע) ונותן לך מתכונים והפתעות כשאתה מוצא אותו.

המשחק עצמו לינארי ואין יותר מדי מקומות להסתובב בהם מחוץ לעלילה הראשית, הדיאלוגים נעים בין ״כן, זה נשמע לי הגיוני״ ל״זה בטח תרגום לא טוב״ והחדשות הטובות הן שאחרי קרבות כל הקבוצה עולה בדרגות ולא צריך לבחור את מי אני הכי אוהב! יש במשחק חלקים קצת פחות מעניינים כמו Crafting ובישול אבל למזלי ברמה שאני משחק בה לא צריך להתעסק בזה.

מעבר לזה, לגמרי מגרד את עקצוץ ה-JRPG עם הקרבות בזמן אמת. אני יכול לשחק איזו דמות שאני בוחר מתוך החבורה (אני בטוח שיש אי שם מישהו שרוצה לשחק קוסמת שמרפאת כל הקרב, אני באופן אישי משחק את זה שרץ עם חרב וקוצץ את כולם, או כלב – חייבים לחוות את הכלב לפחות פעם אחת), הקומבואים לא מסובכים והבוסים מאתגרים אבל לא מייאשים (ולאלה שכן, אפשר לשנות את רמת הקושי תוך כדי המשחק שזה נחמד).

עוד משהו ממש נחמד ב-Vasperia הוא המיקום האסטרטגי של נקודות השמירה – בגלל שהמשחק לינארי הצליחו להכניס נקודת שמירה כל 45 דקות משחק בערך ככה שאני לא צריך להעביר שעות עד שאני יכול לשמור ולסגור את המשחק (ולעבור ל-Animal crossing!).

אביב

Uncharted 4: A Thief’s End – פלייסטיישן 4; $20

סיימתי את המשחק. הוא היה נהדר כמעט מהתחלה ועד הסוף. התלונות היחידות שיש לי הן על כמה רגעים שהמשחק לא נותן לך לחזור אחורה או להסתכל שוב על חפץ אחרי שיצאתי מהמסך שלו – ויצא לי כמה פעמים ללחוץ בטעות על עיגול כי אני עדיין לא מיומן לחלוטין בסידור הכפתורים בפלייסטיישן.

למרות שהמשחק הוא סיום הסיפור של ניית'ן דרייק, המפתחים השאירו הרבה מקום להמשך. אני כתבתי אחרי צפייה ראשונה במשחק כשהוא יצא שאשמח למשחק חדש בו משחקים סיפור מקביל בעבר ובהווה, עם אמא של ניית' וסאם בעבר והבת קסי בהווה. יש כמובן כבר Expandalone למשחק – The Lost Legacy – בה משחקים את קלואי.

זה אחד המשחקים הבודדים שיצא לי לשחק שלקראת הסוף לא רצתי קדימה כי צפיתי לראות מה קורה. אולי זה קשור לכך שכבר ציפיתי במשחק מהתחלה ועד הסוף פעמיים בעבר.

Marvel's Spider-Man: Game of the Year Edition – פלייסטיישן 4; $40

מזל שהמשחק הראשון שלי בפלייסטיישן היה אנצ'ארטד – משחק רגוע, שלא דורש תגובה מהירה רוב הזמן, משחק יותר כמו סרט ומאוד מינימליסטי. הוא עזר לי ללמוד את השלט של הפלייסטיישן במידה סבירה ואז כשנכנסתי לספיידרמן התסכול הראשוני שהרגשתי כשנסיתי את המשחק בפעם הראשונה חלף. כבר התרגלתי לשלט והצלחתי במעט מאוד זמן להשתלט על המשחק.

אם הייתם שואלים אותי לפני כמה שנים, לא הייתי נוגע בספיידרמן. הוא משחק עולם פתוח עם כל הבעיות של המשחקים מהסוג הזאת – בעיקר שורה של מטלות שחוזרות על עצמן, עם מעט מאוד קשר לעלילת המשחק. אבל ספיידרמן עושה משהו שונה משחקים דומים אחרים, מה שהופך את העולם הפתוח שלו למוצלח בהרבה: מערכת התנועה שלו. להיתלות מהחוטים מבניין לבניין הוא אחד הדברים הכיפיים ביותר שחוויתי במשחק אי־פעם. המפה של מנהטן עצומה ועם זאת הנדנוד בין הבניינים הופך את המסע בתוכה לתענוג. כמעט בשום שלב לא רציתי להשתמש בנקודות המעבר המהיר שיש בעיר והעדפתי להתנופף בכוחות עצמי.

כתוצאה מכך עד שהגעתי למערכה השלישית של המשחק דאגתי לעשות כל מטלה ומשימה שהיו למשחק להציע, כולל הקטע הטיפשי במיוחד בו ספיידרמן רודף אחרי יונים ברחבי העיר כדי לעזור לאדם שמטפל בהן להחזיר אותן לשובך. מלבד התנועה המהממת של המשחק, דבר אחר שהופך את המשימות האלה לכדאיות הם המונולוגים של ג'יי ג'ונה ג'יימסון – שבמשחק הפך לשדר רדיו במקום לעורך של עיתון. מידי פעם אחת התוכניות של JJJ תתחיל להתנגן ברקע ותמיד יש לו ביקורת על הדברים שאתה עושה במשחק בתור ספיידרמן. זאת סוג של סאטירה על המשחק עצמו, כי חלק מהמשימות כל כך "גיימיסטיות" שאי אפשר להבין למה ספיידרמן טורח לעשות אותן.

את העלילה אני מכיר כי צפיתי במשחק פעמיים לפני ששחקתי בו בעצמי. יש משימות צד שלא ראיתי אף פעם – המשימה של Tombstone טובה במיוחד והוא אחד הנבלים השפויים היחידים שיש במשחק הזה. העלילה גם אקטואלית בצורה מדהימה, עם מגיפה שמתפשטת בעיר ומשטר צבאי שמתעלל באזרחים – היה מעניין לשחק בו בשבוע החולף, עם האירועים בארה"ב…

מה רע? השליטה במשחק לפעמים פשוט מפסיקה לעבוד. מערכת התנועה על החוטים אמורים לתפוס את העצם הגבוה ביותר שנמצא סביבך כדי שתוכל להתנודד ממנו אבל לפעמים מצאתי את עצמי לוחץ על כפתור הקורים בעודי צולל אל האדמה, בלי שהמערכת תעבוד. גם התנועה על הקירות עושה הרבה בעיות – יש איזשהו ניתוק בין הזווית של המצלמה לכיוון האמיתי שהדמות מתקדמת אליו.

אבל הבעיה הכי גדולה עם המשחק מגיעה במערכה השלישית, שהעיר הופכת לשדה קרב שדי הורס את הכיף הפשוט של לקפוץ בין בניינים. בכל רגע מישהו מנסה להרוג אותך. האויבים של סוף המשחק חסינים לחלק נכבד מהכלים שעומדים לרשותך והופכים את הקרב ואת ההתסננות למשחק לעיף, מה שהופך את הקרבות של סוף המשחק לשורה רפטטיבית של אותם התרגילים עם מעט מאוד גיוון.

מצד אחד אני עדיין רוצה לסיים את כל הפעילויות במשחק, כי התקדמתי כל כך הרבה! מצד שני הרבה מהכיף הבסיסי של המשחק נעלם בחלק הזה, וחבל.

צפיות לעתיד

שי:  מגיע DLC חדש ל-Frostpunk שיחזיר אותי לכמה שעות.  כמו כן, אנחנו רשמית באותו רבעון עם ההשקה של סייברפאנק. היייייייייייייייייייייייפ

אביב: היו עוד מבצעים בחנות הפלייסטיישן אז קניתי את Persona 5 Royal ואת Uncharted: The Lost Legacy. כמו שאמרתי בשבוע שעבר, אני מכניס קצת אנצ'ארטד בין משחקים רציניים יותר. את העלילה הראשית של ספיידרמן סיימתי ועברתי ל־DLC, אבל האמת שהם פחות מעניינים מהמשחק הראשי: החלק של חתולה שחורה היה מגניב בגלל מערכת היחסים שלה עם פיטר.

עומר: בדיוק סיימתי את Pillars of Eternity II: Deadfire ואני מעביר את הזמן בליג עד שאחליט מה המשחק הבא. אני קצת מתפתה לעשות עוד Playthrough על POE, מה שלא קרה לי אף פעם!

ספר הקומיקס החדש של עדי אלקין.