שורפים משחקים, הפודקאסט לגיימר העצלן, על כל המשחקים כולם. השבוע דברנו על כמה משחקי פאזלים החביבים על אביב, כמה משחקי דייטינג החביבים על מאיה ובסוף גם Starfield שחביב על אנשים מסויימים.
שורפים משחקים – תוכנית מספר 343 – הוקלטה בתאריך 28/09/2023
משתתפים: מאיה פייביש, יהודה חלפון ואביב מנוח.
האזנה לתוכנית:
הפודקאסט באפליקציות והאזנה בדפדפן
הערות לפרק
חסויות
נהנים מהתוכנית ורוצים לתמוך בה? יש לנו כמה קישורים שותפים שאתם יכולים להשתמש בהם. תחזוקת האתר והפודקאסט עולה כ־85 ₪ בחודש. דרך קישורי השותפים אתם יכולים לרכוש משחקי וידאו, תפקידים וספרים ואנחנו נקבל עמלה על כל רכישה – לכם זה לא עולה שקל נוסף.
מה שיחקנו לאחרונה?
אביב
A Little to the Left – מחשב; $15
משחק פאזל חמוד בו צריך לסדר כל מיני פריטים בצורה הנכונה. חלק מהשלבים סתם חמודים וחלק מהם די מורכבים עם כמה פתרונות אפשריים. סיימתי את המשחק הראשי בכ־5 שעות ויש עוד שלבים ב־DLC של Cupboards & Drawers, בו כשמו כן הוא, צריך לסדר פריטים במגירות וארונות. לפעמים הפתרונות היו מוזרים ונעזרתי במדריך, אבל זה לא היה שכיח. הם מוסיפים עוד עדכונים חינמיים ויש אתגרים יומיים. סה"כ מומלץ לחובבי הפאזלים.
Viewfinder – פלייסטיישן; $25
משחק פאזל שהגיע יחסית משום מקום והפתיע את כולם. אנחנו מסתובבים בשלבים תלת־ממדיים וצריכים להגיע לנקודת הסיום תוך שימוש בתמונות לשינוי השלב, שכפול אובייקטים והמון משחק בפרספקטיבה. הוא מקסים, חכם והחסרון היחיד שלו שיש מעט מידי ממנו. סיימתי בכ־4 שעות והייתי רוצה עוד כ־30% יותר תוכן. יש קצת סיפור עלילה אבל לא משהו לדבר עליו כל כך.
Grindstone – פלייסטיישן; $20
עוד פאזלים! הפעם משחק קאזואלי בסגנון Match Chains עם עשרות שלבים בהם צריך להתאים צבעים כדי לסיים את כל המטרות של השלב. אין הרבה מה לספר כאן – עשוי טוב, האתגר כיפיי ויש הרבה שלבים. אני משחק בפלייסטיישן וזה טיפה מעצבן עם הסטיק האנלוגי – כנראה עדיף עכבר או מסך מגע.
מאיה
סימולטור דייטינג קפלן – מובייל;
טובוש, מדובר באחד המשחקים הניואנסיים והמורכבים של השנה, שמוסתר תחת שכבה עבה של הומור ואירוניה. סימולטור הדייטינג בקפלן נשמע כמו בדיחה, עם מגוון די רחב של אינטרסים רומנטיים שמפוזרים על רחבי המפה הפוליטית, מהחזית הורודה, דרך מוכרת בייגלה, עד פעילת לה פמיליה, וכאילו, פאקינג שושקה.
אבל כמו שלמדנו מהרבה דייטינג סימס בתקופה האחרונה, לא הכל הוא מה שהוא נראה, וסימולטור קפלן מכיל בתוכו המון ביקורת פוליטית מעמיקה. הראנים במשחק הזה לא מאוד ארוכים, ומגיעים לנקודה בצורה נהדרת. אחרי ראן חזית ורודה שכלל בתוכו המון תוכן על אינטרסקשנאליות של מאבקים והדרת נשים, ועוד אחד עם שושקה שכלל דיון הורס בנזילות של מגדר, החלטתי לעשות ראן פעילת לה פמיליה, בציפיה שתהיה בו עלילה של דה־רדיקליזציה. שום דבר לא הכין אותי לטוויסט בו מתחת למסיכה מגלים שפעילת הלה־פמיליה והמג"בניקית הן בעצם אותה הדמות, ובכך בעצם נפתח דיון על המקום של מג"ב כזרוע שנמצאת על הגבול בין צבאית ואזרחית, ועל מערכת היחסים שלה עם גורמים קיצוניים ואלימים. פרנקנדו נתנו כמה טייקים לוהטים לאורך המשחק, אבל האחד הזה חדר ע מ ו ק. וואו.
כדי להקליל את המצב החלטתי לעשות ראן מוכרת בייגלה, רק כדי להגיע לדיון על יוקר המחיה בישראל שדוחף אנשים רבים לעבוד בשחור, ועל הקושי בפתיחת מאפייה לגיטימית בישראל בגלל תקנות עתיקות שכבר לא אמורות להיות רלוונטיות בישראל המודרנית. המשחק הזה הוא שיעור אזרחות מעולה, וכל הכבוד לכותבים.
Boyfriend Dungeon – סוויץ'; $20
ביום שני לפני חודש דיברתי עם חברים על מה האנימה הראשונה צפינו בה לבד באינטרנט ולא רק מה שהיה בערוץ הילדים. שלי הייתה סול איטר, שהקטע שלה בוא שיש עולם בו יש אנשים שיכולים להפוך לנשקים ואנשים שיכולים להילחם איתם. מה שהזכיר לי את המשחק הזה. מה שגרם לי להיכנס לעמוד הסטים שלו ולגלות שהייתה הרחבה חינמית שיצאה מתישהו אחרי ששיחקתי שכללה אינטרסים רומנטיים חדשים ועוד סיפור והייתי כזה יאללה.
הדמויות החדשות נכנסו לשתי נישות שהרגשתי שהיו חסרות במשחק הבסיס, בחור גדול גוף (יחסית), ועוד אינטרס רומנטי נשי (במקור היו שני אנביז, שלושה גברים, אישה אחת וחתול שהוא לא רומנטי אבל כן נשק). גם מכנית הם נכנסו לנישה של נשק כבד שפחות הייתה במשחק לפני זה. חבל לי שהיא לא יותר שרירית אבל זה כבר העדפות.
סיפורית אחד נפתח ממש בהתחלה והשניה איפהשהו באמצע, כך שהם ספייסד אאוט לראן חדש, אם אתה רוצה לעשות ראן נוסף רק של תוכן הבונוס. הבעיה היא שלמשחק יש גם ככה בעיית איזון בין התקדמות הסיפור לעומת התקדמות העלילה מול האינטרסים הרומנטיים (שהיא בקצב טוב על הדאנג'נים, זה כאילו הסיפור הראשי לא מסונכרן עם מכניקת הקרב שזה מוזר), ולהכניס עוד שני אינטרסים יכול ליצור מצב מבלבל לשחקן חדש.
Stray Gods: The Roleplaying Musical – מחשב; $30
נתחיל מזה שיש למשחק הזה גם טוב, וחלק מהטוב הזה ממש מרשים, מה שלצערי רק גרם לחלקים הפחות טובים לבלוט יותר. בהבטחה של להיות מיוזיקל אינטראקטיבי שהמוזיקה שלו משתנה לפי הבחירות שלך הוא עומד, והוא זורם לא רע בכלל, אפילו אם הסגנון מתחלף באמצע השיר, ויש לא מעט זמרים ומדבבים סופר מוכשרים שנותנים בו עבודה. כן, לפעמים כתוצאה מהצורך להתחבר לשלושה סגנונות יש שירים שהם מעט משעממים, אבל בהתחשב בורסטיליות ובכמה שיכולים לקבל שירים ממש שונים לאותה סצנה, לדעתי אפשר להחליק את זה.
עוד משהו שאהבתי הוא הבחירה לשנות כיוון ממודרניזציות בנות זמננו של מיתולוגיה, דבר שהכי בולט ביחס שלו לפרספונה. יש מיליארד וובקומיקים, כמה משחקים ואיזה מיוזיקל או שניים שיצאו בעשור האחרון שעושים ריטלינג, או לפחות נוגעים בסיפור של האדס ופרספונה, ובכולם מדובר ברמות שונות של זוג רומנטי והרמוני, שיש לו את הבעיות שלו, והרבה פעמים העולם לא מבין אותם, אבל הם בסה"כ אוהבים. לא פה כפרה, פרספונה הזו מרירה על החטיפה והיא עשתה דברים די קיצוניים בתגובה, וזה טייק די רענן באופן פרדוקסלי.
אז אם השירים אחלה, ויש כמה דמויות לא רעות בכלל, איפה הבעיה מתחילה? וול אני חושבת שזה מגיע למקום של זה שיש הרבה דברים שמרגישים half-assed. יש לא מעט חלקים בסיפור נגיד שלא אמורים להיות טריגרד בהתחשב בבחירות שעשינו בראן שלנו שכן קרו, מה שגרם לחוויה להרגיש choppy, וזה לפעמים ממש מחרב סצנה כי אתה עסוק בלהתבלבל. יש מקומות בהם מנסים להגיד משהו עמוק, אבל מצד שני יש מקומות שהכל שטוח להכאיב. מנסים לבנות תעלומה בלשית שנהיית ברורה יותר ויותר ככל שמתקדמים, אבל אז מאכילים אותך את התשובה בכפית בסצנה שסותרת את ההיגיון של העולם שנבנה עד כה במקום לתת לך להגיע למסקנה. מראים רגישות ואינקלוסיביות לכל מיני דברים אבל מצד שני זילות שואה וסלחנות יחסית לנאצים (אני מסתכלת עליך סטיבן יוניברס). מצד אחד טייק מעניין על מערכת היחסים של אדם ומיתולוגיה דרך דמות שמתאימה את עצמה לקריאות מודרניות של הסיפור שלה, ומצד שני דמויות משעממות או בנאליות.
זה מרגיש כאילו עבדו על המשחק הזה כמה צוותים שלא היו מספיק מסונכרנים, ובסוף יצאתי בתחושה מרירה ממשחק שיכל להיות מקסים גם אם לא מושלם.
יהודה
Everspace 2 – אקסבוקס; $50
גם אם תשלמו לי את כל הכסף בעולם אני לא אזכור כלום מהמשחק הראשון חוץ מזה שהוא הוא סימולטור חלל ארקיידי מהנה ביותר. וההמשך שלו בול אותו דבר. מבחינת משחקיות הוא מזכיר יותר את Ace Combat מאשר את Chorus, וזה בול מה ששני התאי מוח שלי רוצים. הקרבות מהירים, כייפים, הכל זז כמו שצריך, שום דבר לא מורכב מדי (אני לא משחק ברמת קושי גבוהה אז יכול להיות שזה משתנה, אבל אני לא מחפש אתגרים בשביל האתגר).
אנחנו משחקים שיבוט של טייס קרב (שזה לא הכי חוקי מסתבר) שמנסה להציל את החבר שלו שנפצע במשימה הראשונה במשחק. תו"כ אנחנו לומדים איך לבנות את הבסיס וזה בעצם הטוטראיל של המשחק.
המשחק לא מתיימר להיות Star Citizen או Starfield הוא בדיוק מה שהוא, משחק סימולטור חלל ארקיידי מהנה ביותר. הסצנות מעבר הן ציורים עם טקסט ולא אנימציה, ואני נהנה מזה מאוד. לא תמיד צריך השקעה מטורפת בדברים האלו, ומספיק רק פנאלים כמו קומיקס.
Starfield – אקסבוקס; $70
אז המשחק הכי מצופה (להרבה אנשים) השנה יצא, והוא די אחלה. הוא משחק בת'סדה עם כל מה שזה אומר. הרבה ללכת ממקום למקום (הפעם טסים לא מעט) לעשות משימות מסוגים שונים. יש סיפור ראשי די חמוד, אבל לא סופר מרגש. בגדול כיף, כמו סקיירים כיף ונחמד ומאוד מאוד יפה. ואו כמה שהוא יפה. יש לו לא מעט חסרונות, למשל שהרבה דברים נעולים מאחורי העץ יכולות, אז במקום שמשהו יהיה קשה יותר הוא בלתי אפשרי אם לא השקעת נקודות בעץ הנכון, ומה שממש מרגיז זה שהם עשו משהו ממש חמוד שכדי לקנות את הדרגה הבאה של היכולת אתה צריך לעשות X פעמים את הדבר הרלוונטי (נגיד לפרוץ X מנעולים כדי לפתוח את השלב הבא), אבל למה זה מעצבן? כי עדין צריך להשקיע נקודת יכולות בשביל לפתוח. אם זה היה אפשר רק עם הנסיון שצוברים בלעשות את X זה היה נחמד יותר.
ציפיות לעתיד
מאיה: בן הזוג הראה לי כמה מהאנימציות של Dave the Diver ועכשיו אני רוצה לשחקו. כמו כן אעבור לאירלנד בקרוב.
יהודה: השקרים של P. סולס של פינוקיו.
אביב: בדיוק עוד שבוע מגיע Assassin's Creed Mirage! שבוע הבא אייקון.