דינוזאורים שמסרבים למות: מה צופן לנו דור הקונסולות הבא?

בואו נתחיל מהבסיס – מחזורי הפיתוח של חומרות משחק הם עניין כלכלי ולא יותר. השחקניות הגדולות בשוק (סוני, מיקרוסופט ונינטנדו היום, ואחרות בעבר) משקיעות מיליוני דולרים בפיתוח "חומרה מותאמת אישית" שהתפקיד שלה להעביר חוויה אחידה לכל המשתמשים. לאחר מכן הם מוכרים את המכשירים האלו, בד"כ בהפסד, כי הצפייה היא שהצרכן ירכוש משחקים לאורך מספר שנים והמכירות האלו יפיקו רווחים.

זה, באופן מופשט, מחזור החיים של קונסולות המשחק. החברה המפתחת מעוניינת להמשיך להחזיק את הדור הנוכחי כמה שיותר זמן על מנת למקסם את הרווח ולדחות את הוצאות הפיתוח כמה שיותר רחוק לעתיד.

מה מונע מהן להמשיך למכור את המכשירים הקיימים? ובכן, התחרות כמובן. כאשר קונסולת משחק יוצאת לשוק העלות מול תועלת שהיא נותנת נמוכה בכ-25% עד 50% מהמחשבים האישית של אותו הדור. כלומר, קונסולת משחק ב-3000 שקלים מעניקה חווית משחק טובה יותר מ-PC באותו המחיר.

לאורך מחזור החיים שלהן, מחירי הקונסולות יורדים ובמקביל החומרה ממשיכה להתפתח עד לנקודה בה אפשר לקנות מחשב אישי באותו המחיר שייתן חווית משחק שווה או אף טובה יותר. חומרת מחשב בשווי 2,000 שקלים היום תאפשר לכם לשחק כמעט כל משחק חדש שיוצא ברזולוציה של 1080p, על הגדרות גרפיקה נמוכות או בינוניות. תוסיפו עוד 1,000 שקלים ותוכלו להריץ כל משחק בשוק על המקסימום.

לאורך השנים היתרונות היחסיים של קונסולות המשחק לא היו בתחום החומרה החדשנית כי עם בנושא חווית השימוש. אם נסתכל לדוגמה על הנינטנדו Wii, קונסולה שהייתה חלשה מהמתחרים גם שיצאה אבל בזכות המחיר הזול ומערכת השליטה פורצת הדרך שהפכו את ה-Wii למכשיר חובה בכל משק בית (בניגוד לפרקטיקה המקובלת, נינטנדו לא הפסידה על מכירות ה-Wii, מה שטרם ללא ספק לרווחים שגרפה מההצלחה ההיסטורית של הקונסולה).

קונסולת ה-WiiU
קונסולת ה-WiiU

נינטנדו עשתה אותו הדבר עם הדורות שונים של הקונסולות הניידות שלה. ה-DS השונים היו חלשים יותר מהמכשירים המתחרים של סוני אבל מוצלחים בהרבה, בזכות השימוש בשני מסכים ליצירת חוויה לא-סימטרית, הצלחה שנינטנדו מנסה לשחזר עם קונסולת ה-WiiU (ששוב תהיה חלשה יותר מהמתחרות).

אכן, המחשב האישי ידע תמיד לעשות את כל זה, אבל תמיד במחיר גבוה יותר ובדרך כלל הפתרונות המוצעים פנו "למבינים" בעוד הקונסולות הם מכשיר פשוט שמוציאים מהאריזה ומחברים לטלויזיה. ב-PC צריך "להסתבך" לפעמים עם יציאות שונות מוזרות ודרייברים שלא תמיד עובדים עם כל דבר.

כמו כן, אם נחזור חזרה לתחילת הפוסט, הקונסולות מציאות חוויה אחידה – אותו משחק יעבוד אותו הדבר באותה קונסולה בכל מקום. למה? כי הקונסולות מכילות מפרטי חומרה מסויימים אליהם מתאימים המפתחים את המשחק. במחשבים האישית, אפשר להרכיב מפרט מחשב שונה כמעט לחלוטין לכל בית ובית ולמפתח יש אפשרות מצומצמת לוודא שהמשחק ירוץ חלק על כל הקונפיגורציות השונות. אנחנו נתקלים הרבה פעמים במשחקים שלא עובדים עם כרטיס מסך משנה מסוימת או של חברה מסוימת וצריך לחכות לפאצ' (של המשחק או של הדרייבר לכרטיס) כדי לפתור את הבעיה (אותו הדבר קורה בשוק המובייל כשבונים אפליקציות למכשירי אפל לעומת מכשירים מבוססי אנדרואיד. לאנדרואיד יש כל כך הרבה מכשירים שונים עם מפרטים שונים שלפעמים אי אפשר להבטיח חוויה אחידה על כולם).

"Piston" קונספט למחשב סלוני מבוסס Steam

הבעיה הגדולה כאן היא שהחומרה המיושנת של הקונסולות מונעת משוק המשחקים להתקדם. הכסף הוא שמדבר – שוק הגיימינג "המסורתי" (משחקי AAA תלת ממדים שנמכרים ב-60$) גדול בהרבה על קונסולות, מכל הגורמים שכבר הזכרתי, ולכן חברות המשחקים לא ייקחו סיכונים ויבטיחו שהמשחק שלהם יעבוד תמיד עם קונסולות המשחק. המחשב האישי הוא לרוב מחשבה מאוחרת, אם בכלל מגיעים אליו.

יש שיטענו שגורם נוסף הוא הפיראטיות אבל יש כבר מספיק הוכחות שסותרות את הטענה. פיראטיות היא בעיה של שירות ושום ניסיון לסגור את המערכת לא מצליח להביס אותה.

הדבר המעניין שקרה בדור הקונסולות הנוכחי (מס' 7, על פי ההיסטוריונים) הוא הפריצה של פלטפורמות ההפצה הדיגיטליות לשוק ה-PC שהורידו את מחירי המשחקים בצורה כל כך דרמטית שאם מסתכלים על העלות הכללית של גיימינג במחשב האישי לעומת קונסולות, ה-PC הפך להיות זול בהרבה. כאשר אתה יכול לשחק לנצח (פחות או יותר) במשחקים שעלות כל אחד מהם לא עולה על 15$, יש הרבה פחות טעם להמשיך לקנות משחקים בקופסאות שעולים 60$.

אם נוסיף לזה כניסת טכנולוגיות חדשות שהופכות את השימוש במחשב האישי לידידותי בהרבה (למשל, HDMI אלחוטי) הטיעונים לטובת הקונסולות מתחיל להצטמצם.

OUYA קונסולה מבוססת אנדרואיד בתג מחיר של 99$
OUYA קונסולה מבוססת אנדרואיד בתג מחיר של 99$

אלו הסיבות העיקריות לכך שבמקום שדור הקונסולות הבא (8) יהיה קרב משולש נוסף בין סוני, מיקרוסופט ונינטנדו, אנחנו מקבלים רב-קרב בין כמעט של יצרנית חומרה בעולם, כולל כמה חדשות, שרוצות להכניס מוצרים חדשים לסלון שלנו ורובן יתבססו על מערכות פתוחות כדוגמת ווינדוס, לינוקס ואנדרואיד, ולא על פלטפורמות סגורות הנשלטות על ידי חברה אחת.

כבר עכשיו ההדלפות אודות ה-PS4 וה-Xbox החדשה מעידות שחומרת המכשירים תהיה מיושנת כאשר יצאו לשוק. מיקרוסופט ככל הנראה תנסה לדחוף את הקינקט ישירות לתוך המכשיר אבל בספק אם הדבר יועיל להם יותר מידי  (כי זאת פשוט לא אופציית שליטה טובה). כל החברות ינסו להפוך את הקונסולות שלהן למרכזי מולטי-מדיה, בצורה מסוימת נכנסים לעולם ה-PC, מכשיר שמסוגל לעשות הרבה יותר מרק גיימינג.

השאלות המרכזיות שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו בפתחו של הדור החדש: האם סוני ומיקרוסופט יאמצו את מודל ההפצה הדיגיטלי? בלעדיו, כנראה שמחיר הגיימינג בפלטפורמות שלהן ימשיך להיות יקר יחסית למתחרים (בטח שיחסית לאלו המשתמשים באנדרואיד).

והאם עם כניסת הקונסולות המרכזיות החדשות, באמת נראה קפיצה קדימה בטכנולוגית המשחקים שנותרה מאחור עד כה?

רק הזמן יגיד, אבל אשמח לשמוע מה דעתכם בתגובות.