רשומה זו היא ספין-אוף לנושא האנשים הנכונים, אך אינה קשורה להגירה. היא עוסקת בעניין חוצה גבולות שכנראה לא ישתנה בקרוב ברמה העולמית.
עריכה: 13 פברואר 2017.
בגרסה המקורית של רשומה זאת, הייתה כאן פסקה שהתנערה מההגדרה "פמיניסט". כשכתבתי אותה נחשפתי בעיקר לסוג פמיניזם שהיה לי לא נעים. לא רציתי להשתייך אליו. לכן כתבתי את מה שכתבתי, תוך שאני מסייג את עצמי מההגדרה פמיניסט. זה לא המצב יותר – וזה לא המצב מזה זמן מה. מספר פעמים ששתפתי את הרשומה הזאת עם אנשים, הייתי צריך להגיד להם להתעלם מהפסקה הזאת, כי בטח שאני פמיניסט. אז הינה – אני מתקן את המצב.
לפני שנתיים או יותר קראתי דיון די ארוך בפורומי RPG.net שעסק בתלונות של אנשים על ספרי משחק. חלק נכבד ממנו הוקדש להתייחסות המגדרית בשפה של ספרי המשחק, שכן מסורתית ספרי המשחק האלו נכתבו בלשון זכר בלבד (מסתבר שמצב משחקי התפקידים בתחום המגדרי היה בכי-רע בשני העשורים הראשונים לחייהם, קראו עוד כאן). בשנות התשעים היו חברות (ובראשון White Wolf) שהפכו את העניין וכתבו ספרים בלשון נקבה בלבד. כמובן שגם על הניסיון הזה היה לחברי הפורום מה להגיד, וההרגשה שיצאה ממנה בדיון הייתה שצריך למצוא נקודת אמצע כלשהי.
זמן מה לאחר מכן כשניגשנו לכתוב את ואנור, העליתי את הנושא לראשונה בקבוצה של צוות הביקורת לעבודה על הספר. לא הגענו למסקנה באותה הנקודה, והנושא ננטש. המשכנו לתרגם את הספר בצורה המקורית בה הוא נכתב, בגוף שני, שבאנגלית היוותה הרבה פחות בעיה אבל בעברית השאירה את הבעיה בדיוק כמו שהיא. כתבתי על ההתלבטויות האלו גם ביומן העבודה.
עברו חודשים רבים, גייסנו בהצלחה את המימון הדרוש להוצאת הספר לאור ונפתחה קבוצת התומכים שקיבלה את הטקסט המוקדם של הספר. אז העלנו שוב את העניין, ובעצה אחת עם חגי הכותב השותף שלי וערן, עורך הספר, החלטנו על פתרון: החלקים בספר שפונים אל השחקנים יכתבו בלשון זכר, ואילו החלקים הפונים על המנחה יכתבו בלשון נקבה.
ערן לקח את כל הטקסט ושכתב את החלקים הדרושים. הוצאנו גרסה חדשה לתומכים.
קבלתי הודעה פרטית מתומך עצבני, שהתרעם על ההחלטה, אמר שאם ידע שזה מה שיעשה בספר לא היה נותן עבורו כסף, ושאל "מי 'הנקבה הפימיניסטית ה[הכנס קללה כלשהי כאן]' שהציעה את הרעיון הזה?"
אף אחת. אני, זה היה הרעיון שלי.
בתחילת הספר מוצבת התיבה הבאה:
פנייה בלשון זכר ונקבה
השפה העברית מחייבת אותנו לפנות לקורא במין מסוים – זכר או נקבה. עקב כך, היינו צריכים לקבל החלטה כיצד לפנות לקוראי האתר על אף שיש ביניכם גם בנים וגם בנות. החלטנו, בסופו של דבר, להפריד בין התפקידים השונים של המשחק: התוכן שמדבר אל השחקנים נכתב בלשון זכר, בעוד התוכן שמדבר אל המנחה נכתב בלשון נקבה. כמובן שיהיו שחקניות בנות ומנחים בנים והתוכן מיועד לכולם, אך אנחנו מרגישים שהפשרה טובה ומתיישבת היטב עם רוח המשחק.
אחרי צאת הספר המשכתי להשתמש בכלל הזה ולהתייחס למנחה בכתיבה בפייסבוק ובפורומים כנקבה. הרגשתי שזה יוצר את האווירה הנכונה שאני רוצה להעביר.
לפני כחודש התלבט הצוות המתרגם את משחק חרבות בכשפים באותה הנקודה, והחליט גם הוא לאמץ את הקו של ואנור. הם גם משתמשים בנוסח דומה לתיבה שלנו.
במהלך השנה שעברה מאז יצירת ואנור לאור, התעסקתי לסרוגין בכתיבת ההרחבה שאז נקראה בשם "שליטים ונבלים". הרחבה זו היא קובץ של דמויות-בלא-שחקן (דמויות אותן משחקת מנחת המשחק, ולא השחקנים. אלו דמויות משנה, הדמויות התומכות בסיפור של הגיבורים) שיועדה להכיל מיני דמויות שונות שהמצאתי שמשתלבות בעולם וכל מנחה יכולה לקחת אותן ולהשתמש במשחק שלה.
התחלתי לאסוף את כל הדב"שים (מוזר שאנחנו נותנים סיומת זכר לראשי התיבות של המונח, כאשר דמות היא נקבה) שהזכרנו בספר הראשי של ואנור ושכתבתי לאורך השנים, ומה שגיליתי היה ששלושת-רבעי מהם זכרים. עבורי זה היה קצת הלם, להבין שההטיה התרבותית שלי הייתה כל כך משמעותית שבמשך 12 שנה רוב הדמויות שהמצאתי היו זכרים. עברתי על דברים נוספים שכתבתי וגליתי את אותה התופעה.
לא קשה להבין ממה זה נובע וכמובן שזה לא נעשה בזדון. כשחשבתי על הדמויות, ראיתי אותו בצורה מסוימת ולפעמים היו דמויות מגניבות שהיו עבורי נשים ולפעמים הן היו מגניבות בתור גברים. כל עוד אני היחיד שהדמות צריכה להגניב אותו, זה גם לא ממש משנה.
אך כאשר אני בא ליצור תוכן במדיה שצריכה להגניב עשרות, מאות או אלפי אנשים, צריך לעשות דברים אחרת.
חזרתי לרשימה. בדקתי איזה מהדמויות שכבר ביססנו אפשר לשנות את מינן (יצא שאפשרי לחלק גדול מהן, כי מלבד שם וציטוט כלשהו לא התייחסנו עליהן מעבר לכך) ואז התחלתי להמציא עוד דמויות נשיות, ואף בקשתי עזרה מחברי לתחביב בטוויטר עבור כך.
הסתכלתי על שם ההרחבה. שליטים ונבלים. החלטתי לשנות גם אותו: שליטות ונבלים.
אני לא יודע שלדברים האלו יהיו השפעה. כאשר אני משחק במשחק תפקידים, לא משנה לי מי המגדר של הדמויות שמולי או הדמות אותה אני משחק. משום שזאת הדרך בה אני מרגיש כלפי העולם. למרות ההטיה התרבותית של העולם שסביבי, חינכו אותי שדת, גזע ומין אינם מבדילים בין בני אדם. אבא לקח אותי כילד לחברים דרוזים, בדואים וערבים שלו וכך מעולם לא פחדתי "מהם" ולא נפלתי להכללות כלפיהם. בכיתה י"א הייתה לי קבוצת משחק ויום אחד אחת החברות לקבוצה אומרת לי "אתה יודע שפז הומו?" לא ידעתי, וזה לא שינה כלום. הוא היה האדם הלהט"בי הראשון שהכרתי.
אבל למרות שאני לא מרגיש את ההבדלים האלו במשחק שלי, או ביחס שלי, אני רואה מול העיניים כיצד הייצוג שלהם במדיה ממש אינו עולה בקנה מידה אחד עם מה שאני מרגיש. לכן אני חייב שהמדיה אותה אני מייצג כן תעשה זאת. זה תהליך שלוקח זמן, ואני יכול להגיד לכם שיש דברים שהייתי מתקן בספר הבסיס של ואנור, כי אני מסתכל עליו אחרת היום. אבל כל מה שניתן לעשות הוא להכיר בהטיות שלנו ולהשתפר.
בשבועות האחרונות העבודה על שליטות ונבלים צברה תאוצה והתחלתי לעבוד עם אמן שמצייר עבורי את חלק מהדמויות שבספר. בקשתי ממני שמונה דמויות וכמובן שהחלטתי שהן יתחלקו שווה בין נשים לגברים.
היום קבלתי ממנו בפעם הראשונה איור שלא הייתי מרוצה ממנו; הגמדה ענבר, אשפית המכשור:
ישר הרגשתי שהתמונה לא בסדר. שקלתי לשלוח אותה לכמה אנשים לשאול את דעתם, אך בסוף החלטתי שלא ועברתי הלאה. יצא המקרה ובשיטוטי ברשת (בעקבות הכתבה אליה קישרתי בתחילת הרשומה, #NotAllRolePlayers) הגעתי אל בלוג בשם Go Make Me a Sandwich, ואת החוויה סכמתי לאחר מכן בטוויטר במילים "אני לא רוצה לחיות בעולם הזה יותר".
זה לא שלא הכרתי את הדברים האלו קודם לכן. אבל להיות מופגז בהם במספר כל כך גדול בפרק זמן כל כך קצר, באמת שדיכא אותי. אחרי שקראתי שתי רשומות בבלוג, חזרתי לאותו האיור ומיד שלחתי אותו למספר אנשים לשאול את דעתכם. לא כתבתי להם מה אני חושב, רק שאלתי את דעתם.
3 מתוך 5 האנשים הסכימו שהאיור סקסיסטי. כתבתי חזרה לאמן, הסברתי לו מה הבעיה ובמהרה קבלתי את האיור המתוקן.
זה היה הטריגר שהביא אותי לכתוב את הרשומה הזאת, הקשורה רק בעקיפין לנושא הבלוג. היא רלוונטית לאנשים הנכונים, אבל בניגוד לחלק מהנקודות שציינתי ברשומה ההיא, בלתי אפשרי להתחמק מסקסיזם. אפשר להקיף את עצמך באנשים שרואים את הדברים כמוך. אפשר, בתור יוצר תוכן, להתייחס לנושא ביצירותיך. אפשר במידת האפשר לצרוך יצירות של אמנים בעל חשיבה דומה אבל כנראה שלא משנה לאן אלך, לא אראה בימי חיי עולם שכולו "נכון" בנושא הזה.
עד הפעם הבאה.