פרטים קטנים של תרבות: אמונות טפלות

הבנת השילוב בין ההתפתחות התרבותית ובין האמונות הטפלות היא תחילת התהליך ליצירתם ושילובם בתרבות המשחק. כפי שכבר ראינו, אמונות טפלות מבוססות על המיתולוגיה והקוסמולוגיה של העולם, ולכן הצעד הראשון בפיתוחן מתחיל שם.
לשם דוגמת הפיתוח ניקח את עולמי הפרטי, ואנור, ונראה צעד אחר צעד כיצד ניתן ליצור אמונות טפלות אמינות. ראשית דבר נפתח במיתולוגיה של העולם והאנשים שסביבה. המיתולוגיה אינה עומדת לבדה ואינה יעילה אם אין עמים אשר יכולים לפרש את האירועים בה ליצירת מערכת מנהגים משלהם. בואנור, אחד האירועים המרכזים בהיסטוריה הייתה מלחמת האלים האדירים שהביאה ליצירתם של יצורי הקסם, או המפלצות, הקיימות בעולם.

מלחמת האלים האדירים היא אולי עובדה היסטורית, אך המפלצות שנוצרו בה נותרו מסתוריות במידה רבה כך שסיפורים רבים התפתחו סביבם – זאת היא המיתולוגיה.
המיתולוגיה נוצרת רק כאשר בני התרבות באים במגע עם כוכביה, ובמקרה זה אנו מדברים על יצור בשם סמוג, מפלצת שדומה לגמד חסר צוואר, בעלת עור אבן כמעט בלתי חדיר. יצורים אלה הטילו אימה על עמים רבים ביבשת המזרחית ולכן עלו, בטבעיות, שאלות הנוגעות למוצאם.
הסמוג יצר פחד בליבותיהם של בני האדם. הם היו צריכים סיבה לכך שהסמוג קיימים, ואת הסיבה הזאת הם יצרו לעצמם (אחרי הכול, סיבות האלים ליצירת הסמוג אינן ידועות לאיש). המיסטיקנים האמינו שהסמוג הם ההתגלמות הגשמית של רוחות האדמה. הדתיים האמינו שהם מגני הארץ שנועדו להעמיד את בני האדם במבחן. אחרים סברו שהם שדים שהתעוררו במהלך שבירת העולם.

כריבוי הדעות והגרסאות של המיתולוגיה, כך גם ריבוי האמונות הטפלות – והסיפור אינו נגמר שם. אמונות מתחלפות, מתערבבות עם אחרות ועוברות מעם לעם. כעבור כמה מאות שנים מרגע המצאת האגדות הראשונות כבר ישנם עמים רבים בעלי אמונות בעלות בסיס משותף אך שונות לחלוטין.
על-מנת להוציא מתוך המיתולוגיה את החומר המתאים לביסוס האמונות הטפלות, יש לבחון תחילה מספר דברים. עליכם לשאול את עצמכם, איזה היבט של המיתוס מתקשר לחיי האדם ישירות? מהו הפחד המניע את המיתוס? איזה היבט של המיתוס ניתן לפתרון על ידי בני אדם – מציאותי או פנטסטי?
מתן מענה לשאלות אלו מקנה בסיס יציב למערכת האמונות שאנו בונים. בדוגמת הסמוג, ניתן להגיד שהפחד המניע את האנשים הוא הפחד מהמוות, שכן הסמוג הם יצורים קטלניים, וזהו גם ההיבט שניתן לפיתרון, על-ידי גירוש או הריגת הסמוג.
השלב השני מגיע כאשר עולה השאלה – איזה מכשולים קיימים בדרך להשגת המטרה? מכשולים אלו הם שמהווים יישום האמונה הטפלה, בדומה לזריקת מלח מאחורי הכתף או הקשה על עץ. המכשול העומד בפני האנשים הוא עורו הקשיח של הסמוג אשר הופך את היצור כמעט לבלתי פגיע, ולכן לכל-כך מסוכן.
לבסוף, השאלה האחרונה שעומדת על הפרק היא – מה ניתן לעשות על-מנת להתגבר על המכשול? אם ישנה רוח רעה בעץ וצריך לגרש אותה, כיצד עושים זאת?
זוהי הפואנטה היחידה בכל אמונה טפלה. המעשה הדרוש על-מנת לפתור את העולם מקיומו של הפחד! בדוגמה שלנו, אש היא הפתרון – הסמוג פגיע במיוחד לאש, ולכן על-מנת להיפטר מאימת הסמוג, יש להשתמש באש.

פתרון שאלות אלו פורש בפנינו את דרך המלך לקראת גיבוש האמונה הטפלה. מכיוון שהאש תפטור את בני האדם מהסמוג, האש חייבת להיות בעלת תכונות פלאיות. האמונה הטפלה היא, למעשה, הכרה בתכונות העל-טבעיות של חומר או מעשה. עד כמה שאני יודע, במלח אין כל דבר מיוחד מלבד טעם טוב, אבל זריקתו מעבר לכתף מבטיחה משום מה מזל טוב. האש בדוגמתנו הופכת להיות חומר בעל תכונות על-טבעיות.
בתחילה האנשים מודעים לכך שיש לשרוף את הסמוג, אך לאורך השנים האמונה מתעוותת. כעבור כמה מאות שנים המנהג הופך להיות זה של השארת מדורה דולקת ברחוב או נר על אדן החלון, על-מנת לסלק את הפחד.

קיומה של האמונה הטפלה עובר ממצב מעשי – האש אשר הורגת את הסמוג, למצב סמלי – הלהבה הדולקת מרחיקה מעל האנשים את הסמוג, מגינה עליהם.
זאת, למעשה, כל התורה. המעבר התרבותי מהסתמכות על מעשים להסתמכות על סמלים, לרוב בעלי תכונות על-טבעיות. פה טמון גם ההבדל בין התרבות העתיקה של תקופת המיתוס לבין התרבות המודרנית בתקופת הפרשנות.
בתקופת המיתוס, גברים היו מסתובבים בלילה עם לפידים בוערים בישובים, מוכנים להכות בתוקף הקטלני. בלילות המודרניים אימהות דואגות מדליקות נר בחלון של ילדיהן על-מנת להגן עליו מפני הסמוג, מפלצת האבן שצדה בלילות.
לשם הטמעת האמונה בתוך עולם המערכה חשובה להחליט באיזה תקופה הקבוצה משחקת – האם זה בראשית תקופת המיתוס, כשהאמונות רק מתחילות להתפתח, בעידן המודרני בו הן הפכו כבר לסמלים, או משהו בין-לבין, באמצע התפתחות האמונות הטפלות לכדי סמליות?
בתלות בתקופת המשחק ישנם ביטויים רבים לאמונות הטפלות שיכולים להיות מוצגים לשחקנים, ביטויים שיכולים להיות מוזרים הן בתקופת המיתוס והן אחריה. בימים המוקדמים ישנה אווירה של פחד, פחד אותו מסייעת האמונה להפיג. שחקנים ייתקלו במשמרות האש צועדות ברחובות ויוזהרו שלא לטייל בשעות הלילה ללא לפיד. משלחות ציד יתארגנו על-מנת לחסל סמוג שנראה באזור, ויכול להיות שאזורים מיוערים יועלו באש אך ורק על-מנת לפתור את הישוב הקרוב מאימת המפלצת.
בזמנים מאוחרים יותר, השחקנים שיגיעו לעיר באמצע הלילה ימצאו את מרבית החלונות מוארים באור נרות ואת הרחובות מכוסים בלפידים. אמונות טפלות קיצוניות יותר עשויות לגרום למופעים מוזרים יותר – אנשים שלא דורכים על החריצים שבין אבני המדרכה, צעקות בהלה כאשר נשברת זכוכית, התעטפות במשי אדום בימים מסוימים של השנה ועוד.
האמונה הטפלה היא רק קצה הקרחון במקרה הזה. אם הכתבה הזאת גרמה לכם לערער בשפיות האנושות, קחו רגע לחשוב על מקורות מנהגים אחרים, חגים ודתות.

פורסם לראשונה בגליון 18 של האורק – מגזין לענייני משחקי תפקידים