סקירת Spec Ops: The Line

על פניו Spec Ops: The line מבית היוצר של Yager האלמונית, בהפצת 2K ההרבה פחות אלמונית, הוא משחק פעולה סטנדרטי מגוף שלישי, כל כך סטנדרטי שהוא כנראה עבר לרובכם מתחת לרדאר ובאי צדק מוחלט. ואני מבין את זה, גם אני חטאתי עם The Line ולא קלטתי במבט ראשון שמדובר במשחק עם בשורה חדשה ומרעננת. בסך הכול נכון יהיה להגיד שבבסיסו, מדובר באמת בעוד קמפיין שבו אנו משחקים את דמות מפקד הסיירת האקראית מהצבא האמריקאי שנשלח להגן על שלום העולם במקום אקזוטי רנדומאלי, נשען על משחקיות התפוס-מחסה-ותירה-בכל-דבר-שלא-השכיל-לתפוס-מחסה ומקנח במולטי פלייר בסיסי ופושר.

מסך הפתיחה Spec Ops

אז למה בכל זאת כן? למה בכל זאת אני מתעקש לבזבז פה את זמננו בניסיון להוכיח שאותו משחק שרובכם פספסתם לפני 8 חודש, שהתקבל בביקורות מעורבות (ממוצע ביקורות עולמי – 76) שווה התייחסות ועוד כה מאוחרת?  התשובה היא נורא פשוטה, מפתחי המשחק החליטו לגעת בזווית שרובנו לא נתקלים בה, ובעיקר לא במשחקי פעולה, מדובר בהשלכות של כל אותו מרחץ הדמים שלשמו אנו מתכנסים. המשחק עוסק לא רק בקטעי אקשן מטורפים למדי, אלה גם גורם לכם להתמודד עם התוצאות וההשלכות של כל אותו ירי חסר הבחנה, להבין איך זה משפיע על הגיבור, חבריו לנשק, האוכלוסייה המקומית. ובאופן כללי מצליח להעביר מדי פעם צריבה במצפון במקום השמחה המהולה באדרנלין שאתם בדרך כלל מכירים לאחר שהשארתם ערימת אויבים מתים ואדמה חרוכה מאחוריכם.

ב-The Line  אנו נכנסים לנעליו של קפטן מרטין ווקר, מפקד צוות בסיירת דלתא פורס, אשר נשלח יחד עם 2 מחייליו להשלים משימת פינוי בדובאי של העתיד הלא כל כך רחוק. למה שמישהו ירצה לפנות את נסיכות דובאי אתם שואלים? הרי מדובר בעיר ששוחה בכסף, תיירות האלפיון העליון, מלונות יוקרה בעיצובים בלתי נתפסים, איים מלאכותיים, יאכטות מפנקות ומכוניות מצופות בזהב ויהלומים. אז לא, הפעם זה לא הנאציםקומוניסטיםמדען מטורף התורן אשמים אלה פשוט העובדה, שגם עם כל הפאר והעושר שבעולם אין איך להתגונן מאימא טבע כשהיא זועמת  ורוצה להכות. במקרה שלנו מדובר בסופות חול בעוצמה בלתי נתפסת שפשוט החריבו את כל העיר על מלונותיה ועד היסוד.  אל משימת החילוץ נתרמה בהתנדבות חטיבת 33 של הצבא האמריקאי לפני כחצי שנה אך הקשר איתם נותק, כאשר גורלה של החטיבה והעומד בראשה – קולונל קונורד לא ידוע.

Spec Ops ממשק משתמש ומכניקת הסתתרות

במהלך 7 שעות הקמפיין לשחקן היחיד אנו עוברים תהליך של לא פחות מאשר גיהינום אישי יחד עם קפטן ווקר, דמות שמתחילה כמפקד קר רוח ורגוע, שקשה להתחבר אליו, ומסיימת כשבר כלי מנטאלי שקשה שלא להזדהות איתו ולרחם עליו.  את המשחק מתחילים בנחיתה בחולות דובאי, השמש מסנוורת, הנוף מסביב מלא בחול וחוץ מהריסות בניינים ורכבים הפוכים אין שום רמז לחיים. לאחר התקדמות קצרה ווקר וחבריו מוצאים את אות החיים הראשון שלהם בדמות חמושים מקומיים, שלמרות כל הניסיונות להסביר להם שבאנו להציל אותם, פותחים באש ללא היסוס. פה עוד אמרתי ניחא, כנופיות כאלה צצות בכל מקום שמכה בו כאוס בקנה מידה שכזה. אבל שום דבר לא הכין אותי למפגש הבא שלי עם אנשים בשר ודם, אלה היו חיילי החטיבה שנשלחתי למצוא, כמובן שווקר שמח לראות אותם. קצת פחות כשהחיילים מבלבלים אותנו עם יחידה של הCIA  ופותחים עלינו באש בהפתעה. לצוות לא נותרת ברירה אלה להרוג את חבריהם לנשק ובהחלט שקשה לפספס את הטרוף בסצנה הזאת.  זה הרגע שבו השחקן מתוודה לשדה הקרב הבלתי אפשרי שהוא נקלע אליו, בין חיילים אמריקאים למורדים מקומיים בהנהגת ה-CIA. וזאת רק ההתחלה, ככל שמעמיקים במשחק הבלגן רק מחמיר והדברים לא מתבהרים אלה רק נהיים קשים יותר.

 ועל זה בדיוק אני רוצה לשים את הדגש, כפי שכלום הוא לא מה שחשבתם כשהגעתם לדובאי, וככל שמתקדמים זה רק מדרדר יותר והאזרחים נטבחים מכל הכיוונים ולא רק מאש האויב. למרות שהעלילה וההתקדמות במשחק היא ליניארית כמקובל בז'אנר, תהיה לכם זכות בחירה בכמה נקודות מכריעות במשחק, והיא בדרך כלל תהיה בין הנורא למזוויע. בדיוק כמו בשדה קרב אמיתי – אין בחירות קלות ואין בחירות שיעשו לכם טוב מדי על הלב. חלק מהבחירות ישבו לי על המצפון עד סיום המשחק, וזה ממש לא ברור מאליו, בטח שלא בז'אנר הזה. וזה בדיוק למה אני חושב שהמשחק הזה כה חשוב, וקצת מפריע לי שעד עכשיו הוא לא קיבל התייחסות בשום מדיית גיימינג ישראלית . בהמשך הכתבה אני אעיד שזה בהחלט משחק אקשן מעולה, אבל חשוב מכך הוא באמת ובתמים מצליח להכניס אתכם לראש של קפטן ווקר, אותו קפטן שצריך לקבל החלטות כשהוא יורה על אחיו לנשק בסביבה עוינת, תוך כדי פגיעה בלתי נמנעת באותם האנשים שהוא בכלל נשלח להציל.

Spec Ops עבודת צוות

את אווירת השבירה המנטאלית של ווקר המשחק משלים בצורה יוצאת דופן דווקא דרך התפריטים ומסכי הטעינה. הרקע בתפריט הראשי משתנה עם התקדמות המשחק  ומסכי הטעינה מציגים לכם במקום טיפים שהופיעו קודם לכן, את הפנים המדממות של אחד מחברי הצוות עם כיתובים כמו: Do you even remember why you came here?
כל ההשקעה בפרטים הקטנים הללו תורמת ובגדול לאווירה הכבדה שהמשחק מנסה להשרות עליכם וזה עובד נהדר. את התהליך ווקר לא עובר לבד ובחלק גדול מהמשחק אתם תצפו ב-2 הפקודים שלכם – אדמס ולוגאן מתווכחים על מעשים ופעולות שנקטתם. בצורה מפתיעה למדי יוצרי המשחק הצליחו להקנות להם עומק ועניין, מה שרק מקשה עוד יותר על עיכול חלק מהסצנות במשחק.

המשחק כמו שכבר ציינתי משוחק מגוף שלישי ומתנהל במשחקיות המוכרת של תפיסת מחסה, ירי מאסיבי ושיפור עמדות עד שלא נשאר עוד את מי להרוג. בכל רגע נתון תוכלו לשאת על עצמכם כ2 כלי נשק ללא חשיבות לגודלם, ויוצרי המשחק בהחלט לא חסכו על יצירת ארסנל נשקים גדול, מגוון, ורוב כלי הנשק המודרניים מקטן ועד גדול בהחלט זוכים פה לייצוג יפה, כולל כוכבים ישראלים כמו אקדח ה-Desert Eagle המפורסם.  בנוסף לכך תוכלו לתת פקודות פשוטות לחבריכם לצוות, לסמן מטרות שאתם רוצים שהם יורידו, או לחלופין לתת פקודה על הדיפת האויב בכוח אש מאסיבי במקרה הצורך.
ההתנהלות העצמאית של לוגאן ואדמס לא מבריקה במיוחד, אך הם גם לא מזיקים ולא נתקעים לכם בין הרגליים, וכשמסמנים להם מטרות הם בדרך כלל מצליחים לפגוע בהם. לעומת זאת ה-AI של האויבים די סטנדרטי ולא תמצאו פה שום הפתעות, חלקם כצפוי רצים כבשר לתותחים ואחרים יתעקשו (ודי בשכל) להתבצר מאחורי מכסה ספציפי עד שתחליטו להסתער עליהם.

Spec Ops חולות דובאי

מצד אחד יש הטוענים כי אין פה שום אלמנט חדש, וכי המשחק משתמש באותה נוסחה חרושה ללא שום תוספות משמעותיות. קשה להתווכח עם העובדה הזאת, אך מצד שני אני דוגל בכך שאם זה לא שבור אין מה לנסות לתקן את זה. והאקשן במשחק עשוי נהדר, הוא סוחף וממכר מהכדור הראשון ועד לסצנה האחרונה. סביבות המשחק מגוונות ונראות נפלא, מקרבות באזורים פתוחים ומדבריים עד להתרוצצות דרך הריסות ענק של המלונות המפורסמים בדובאי, מחנות פליטים, כבישים הרוסים, קצת אקשן עם מסוקים ושלל הפתעות נוספות. מבחינה גראפית דובאי ההרוסה נראית פשוט מצוין, והמשחק רץ חלק וללא תקיעות גם על מחשבים בינוניים למדי, לא נתקלתי בשום באגים ראויים לציון או תקלות טכניות. המפתחים השתמשו במנוע Unreal 3 ומתחו אותו לקצה גבול היכולת, הייתי מופתע לראות שהמשחק נראה אפילו טוב יותר במציאות מאשר בטריילרי ההשקה שקדמו את יציאתו.
לצד הגרפיקה המרשימה ראוי לציין ולשבח את עבודת הדיבוב הנפלאה שהושקעה במשחק, כנ"ל לגבי האפקטים, קולות הירי והנפץ והסאונד-טרק המצוין. הכול נשמע חי, מציאותי ומספק.

בנוסף לקמפיין לשחקן היחיד, המשחק מציג מולטי פלייר די סטנדרטי, המפתחים הבטיחו אלמנטים של פיתוח דמות, עליית רמות ונשקים חדשים. הייתי רוצה לכתוב שזה עובד נהדר, אבל פשוט לא מצאתי עם מי לשחק. אין קהילה ואת השחקנים שכן מצאתי אפשר לספור על יד אחת, לכן אין לי ברירה אלה להכריז על המולטי פלייר כלא קיים.

בשורה התחתונה מדובר במשחק אקשן מעולה אם כי קצר מדי, שמצליח לחבר אתכם לדמויות ולסיפור בצורה מופלאה ולהראות לכם את הזווית היותר מציאותית וקודרת של שדה הקרב. המשחק יודע להעביר בכם צמרמורות בדיוק איפה שצריך ,ולשבת לכם קצת על המצפון, תכונה שלדעתי לוקה בחסר בז'אנר משחקי הפעולה. בסופו של דבר, גם אני פספסתי את The Line ותיקנתי את העוול הזה רק עכשיו, ועוד במחיר מציאה של כ-10$ במבצעי סטים שנגמרו לא מזמן.
אני בטוח שבטרוף מבצעים הבא שיגיע תוכלו למצוא אותו במחיר דומה או אפילו נמוך מכך. לכן אני בהחלט ממליץ לכל אחד שאוהב קצת אקשן להשקיע 40 ש"ח או אולי אפילו פחות מכך, בשביל לקבל את אחת החוויות היותר מיוחדות וקודרות שנראו בז'אנר, אשר עברה לכולנו ככה סתם, באי צדק מוחלט מתחת לרדאר.


אלברט גודגלף – איש פרסום ושיווק בשעות היום, גיימר בלילות. לא הצליח לסיים את הקרב האחרון בבלדורז גייט 2‎.

  • adizo

    well, i think this game is not trying to show us new perspectives in FPS, or innovate in that matter at all. I think this game is simply taking the "holier than thou" approach, and is trying to preach against war and glorification of war. this from a development team who apparently absolutely love FPS games but feel like they need to apologize for it. i hope this does not become a trend – take the preaching out of games and leave us with the entertainment…or just leave us, up to you.

    • AlbertG

      קראתי כמה ראיונות עם המפתחים של המשחק, ואתה צודק שחלק מהעניין הוא ביקורת על מלחמות מיותרות, אבל המטרה העיקרית הייתה להביא את מימד הרגש והנושא המנטלי שעובר על חיילים במצבים בלתי אפשריים שכאלה. בדיוק על הנקודה הזאת הרבה ביקורות התפצלו, חלק תמכו בזה וחלק שנאו את זה.
      אין פה נכון או לא נכון, ואני אישית תומך בלהביא קצת רגש לז'אנר הכי חסר מחשבה שיש.

  • AlbertG

    קראתי כמה ראיונות עם המפתחים לגבי המשחק, דובר שם הרבה על המסר שהם ניסו להעביר וחלק מזה הוא סוג של ביקורת נגד מלחמות מיותרות, וחלק הוא נסיון לתת משהו שונה בז'אנר שסובל ממחסור במקוריות.
    אישית אני שמח לראות שמכניסים אלמנטים של רגש גם לז'אנר הכי חסר מחשבה שיש.
    בדיוק על הנקודה הזאת התחלקו רוב הביקורת על המשחק, חלק אהבו את זה וחלק שנאו את זה. אני בצד שתומך, אין פה נכון או לא נכון.