חמשת עמודי הצדק האלוהי

בעיצומם של השלבים הראשונים של מלחמת האלים האדירים, כשאנורטרן וורנגראס שילחו גלים של תפלצים בצבאות האנדריאן, נראה היה שהאלים האדירים הולכים לפול תחת עוצמת החיילים המכושפים של אלי החיים. אנורטרן החליט שהוא צריך ליצור סגנים שיפקדו על התפלצים בשטח, יצורים מסוג

חדש שיעבירו את גזע דינו של אל האש אל "הבוגדים" במטרה המקודשת של הקיום.

אנורטרן יצר את הדרקונים, מלכי-צבאות התפלצים של האלים. בצורתם הוא התבסס על אלי-הדרקון שנוצרו בטרגדיה הקסומה, אך נתן להם את היכולת לשנות את תכונותיהם על מנת להתאים לסביבה. חמש הדרקונים נועדו במהלך המלחמה כעמודי הצדק האלוהי ולכל אחד מהם ניתן כינוי שעבר במשך דורות רבים כאגדות כמתארות את מעשיהם במלחמה ההיא.

הדרקונים עשויים מקסם כמו כל התפלצים, אך להם היכולת הבלעדית לשנות את הקסם של עצמם. הם יכולים לפרק חלקים מגופם על מנת ליצור ריכוז כוח קסום אותו הם משגרים לגרימת נזק רב לסביבה, במה שנקרא "הבזק דרקוני", או ריהו (Ryho).

ג'ורמונגאנדר הסיוט (Jormungandr the Nightmare)

דרכי החלום. במלחמת האלים האדירים, ג'ומונגאנדר היה שליחו האישי של אנורטרן, הוביל כוחות חשאיים למשימות בעורף האויב- בעיקר התנקשויות במנהיגים רמי דרג במערך האנדריאני. ג'ומונגאנדר נשאר בתפקידו גם בתום המלחמה, מקבל פקודות מאל האש הכלוא. אחת ממשימותיו הייתה להתנקש בדסינוס, אולם כאשר הדרקון ניסה לבצע את ההוראה, הוא נשאב יחד עם דסינוס לתוך כלא הקריסטל. כשנוצרו דרכי החלום, ג'ומונגאנדר החל להשתנות בניגוד לרצונו. הוא הפך לחלק מהחלום, גופו נראה כאילו הוא עשוי מצל ועשן.

כך קיבל ג'ומונגאנדר את כינויו. לאחר שדסינוס עזב את כלא הקריסטל, הסיוט הפך לשליט דרכי החלום. ג'ומונגאנדר יכול לשנות את המציאות במעברים בחופשיות, אך אפילו הוא לא יכול לפתוח את השערים שהאלים שמו על מנת לחסום את המעבר למישורים מסוימים.

 

ג'לאנראלי הקטלני (Jalanraali the Deadly)

ההרים האדומים. ג'לאנראלי נודה במהלך מלחמת האלים כגנרל "שמשחק מלוכלך." כיוון שהאנדריאן השתמשו בנשק ושריון הטבול במימי בריכת השמש ולכן נוגד קסם, ג'לאנראלי מצא דרכים חלופיות, לא פחות קטלניות, לפגוע בהם.

אחרי המלחמה, דרקון העשן פרש להרים האדומים שם הוא עשה את מאורתו בתוך לוע הר געש פעיל ושינה את עצמו על מנת להתאים לסביבה. אהבתו לחומרים קטלניים גרמה לו לשנות את מערכת הנשימה שלו כך שהוא נושם את העשן הרעיל של הר הגעש, ומסוגל לפלוט אותו בגלים של אוויר רותח ורעיל. הימצאותו של ג'לאנראלי באזור משכה אליו חלק מהתפלצים שעבדו עם הקטלני במלחמת האלים, הראויים לציון מביניהם הם סוסי-הדרקון ששומרים על המקום בקנאיות.

זירפוהארן המכניע (Zyrephharn the Overwhelming)

מדבר קרלג. זירפוהארן היה ידוע במהלך מלחמת האלים האדירים כאסטרטג ראשון במעלה. התפלצים שהיו בפיקודו לא פעם הצליחו להביס כוחות שהיו גדולים מהם פי כמה מונים, בזכות תוכניות הפעולה של דרקון החול.

אחרי מלחמת האלים זירפוהארן עשה לו לבית את מדבר החול העצום בקרלג. הוא התאים את עצמו למדבר, על ראשו גדלו קרני שנהב ענקיות והוא אכסן כמויות של חול מומס כהגנה מפני אויבים. המכניע דאג לא להתערב בפעילותם של בני התמותה סביבו, אך היו פעמים בהם לא הייתה לו ברירה. אחת מפעמים אלו הייתה בתקופתה של האימפריה העלפית הראשונה כאשר העלפים לכדו אותו וכלאו אותו במרום ההר בו יושבת עיר הנצח, ויסילומין, שם הם ביצעו בו ניסויים על מנת ליצור עתק שמסופר עליו רק באגדות. זירפוהארן ברח, משמיד את רוב המעבדה העליונה בויסילומין, לאחר מכן עושה לו לסדר יומו להטריד את כוחותיה של האימפריה שפעלו בתחום שלטונו.

ווארג'אלן הקצב (Voarjalan the Butcher)

ים השברים. ווארג'אלן נחשב בוגד בקרב אחיו הדרקונים. לאחר יצירתו, במקום לצאת להילחם נגד האנדריאן, בחר הקצב לצוד את אויב האלים בני התמותה. לא כל בני התמותה הושמו תחת משמר חותם ארבעת היסודות- החוטאים מביניהם נותרו להתמודד בעצמם עם פגעי המלחמה. המכשפים של מאגריה הגנו על עצמם בקסם וווארג'אלן לא הצליח להניח עליהם את טלפיו. אבל הוא כן הצליח לטבוח באוכלוסיה גדולה של גמדי ברזל ועלפים מנודים, ועל כן הוכתר בוגד בקרב אחיו והכינוי הקצב דבק בו.

לאחר המלחמה ווארג'אלן נס על נפשו מפחד שהדרקונים האחרים ינסו לחסלו. הוא מצא מפלט ביד השברים, שם עבר שינויים שאפשרו לו לחיות בסביבה הימית בטבעיות.

"אימת הימים" כפי שהוא נקרא ע"י האורקים הסוחרים צץ במהלך ההיסטוריה כמפלצת נוראית שמטביעה ספינות ומטילה טרור על ישובי החוף.

רוסיגקסיר המנצח (Rusygaxeir the Victor)

פסגות שן קרח. "דרקון הכפור" הוביל את חוד החנית בשלבים האחרונים של מלחמת האלים האדירים. הוא צבר ניצחונות כה רבים עד שפלוואר שקל לבטל את תוכנית העל שלו לסיומה המוחץ של המלחמה- אודות לדרקונים האחרים, אולם, התוכנית הוצאה אל הפועל.

רוסיגקסיר פרש לאחר המלחמה להרים הצפוניים ביותר בעולם שם הוא נשאר עד עצם היום הזה, מתבודד משאר העולם. הפעם היחידה שהראה את פרצופו מאז הייתה במהלך מלחמת החמה, כאשר צבאות האימפריה העלפית השנייה נלחמה בכוחות הארורים שיצאו מהלבירינת והוא נענה לזימון ששלח לו הפרטור העלפי, לימאד. לאחר שהקרב נוצח, חזר רוסיגקסיר למאורתו ולא נראה מאז.

רוסיגקסיר הסתגל לסביבה הקפואה שסביבו. הוא בעל קשקשים בצבע כחול-כסוף עליהם שכבת כפור שלא נמסה לעולם. יש לו מאגר בלתי נדלה של קרח ומים בריאותיו, אותם הוא יכול לנשוף החוצה על כל פולש המזדמן למאורתו.