משחקים

סקירת Ninja HERO: על נינג'ות, משחקי תפקידים ומה שביניהם


אני אוהב אנימה. מישהו לא יודע את זה עדין? אני רואה כמעט כל מה שזז, פרקים שבועיים של שלוש סדרות שונות. אבל הסדרות האהובות עלי הן אלו שעוסקות באומנויות לחימה. בעוד אני עצמי מעולה לא עסקתי בתחום אני מאד מתחבר עליו- לתחושת הכוח, לשאלה "למה אני נלחם?" להגשמה העצמית. אני גם בכללי מתחבר לתמות האחרות של הסוגה- הכוחות הרוחניים והעולם המיתי של אסיה העתיקה.

העניין שלי באנימה גרם לכך שאני מנסה לשלב תמות מסוימות מהתחום בכל משחק שאני משחק. אם יש שיטה שעזרה לי לעשות את זה פעם אחר פעם זאת שיטת הגיבור. השיטה מאפשרת לי לקחת כמעט כל מקור בידורי שאני יכול לחשוב עליו- סרטים, ספרים, משחקי מחשב- ולהפוך אותם למשחק תפקידים. כן, היא דורשת עבודה, לפעמים מרובה, על מנת להשיג תאימות מרבית- אבל בדרך כלל זה חלק מהכיף.

לשם כך אחד מספרי העזר הראשונים שקניתי לשיטה (הראשון ממש היהStar HERO, ספר מקור למדע בדיוני) הוא Ninja HERO. זה ספר סוגה העוסק באומנויות לחימה על סוגיהם השונים. יש לציין שהוא לא עוסק ביצירת אומנויות לחימה מבחינה מכאנית אלא מבחינה מערכתית-רעיונית. כותב הספר- מייקל סורברוק- ידוע בכתיבתו לשיטת הגיבור ולסוגת אומנויות הלחימה והוא מפעיל אתר אינטרנט המכיל חומרים שנכתבו על-ידיו.

הספר פותח בהצגת הסוגה. הוא מחלק אותה לחמשה תתי-נושאים שקשורים הן למקורות הבידוריים האופייניים להם והן לרמת הכוח של הדמויות: החל מאומנויות לחימה ריאליסטיות, דרך קולנועיות, ווישיה (wuxia), משחקי וידאו ועד אנימה. הפרק הזה ממשיך ומתאר חלקים האופייניים בז'אנר כגון שודדים, מושלים עריצים ונינג'ות, תיאור של שילוב הסוגה עם מאפייני משחק אחרים- כגון אימה או קומדיה- ושילובה עם סוגות אחרות- מד"ב, גיבורי על ועוד. הפרק הזה מכיל בעיה המאפיינת את הספר כולו- צרות ראיה. סקירת תתי-הנושאים של הסוגה אינה ממצת כלל ומתעלמת מיצירות מודרניות יותר המשפרות בעשרות מונים קלאסיקות ידועות- לפחות בכל הקשור לאנימה.

חלקו השני של הספר נוגע ביצירת הדמויות. זהו הפרק המכאני ביותר בספר. הוא מתחיל בהצגת סוגי דמויות נפוצים בסוגה ולאחר מכן דן באפשרויות השונות ששיטת הגיבור נותנת על מנת לבנות את הדמות הרצויה לך. הוא מסיים בהצגת מספר חבילת המאפשרות לבנות דמויות סטריאוטיפיות במינימום מאמץ. עם מעט התאמה אפשר כמובן לעשות הרבה דברים שונים.

הפרק השלישי עוסק בקרב, דבר שבאופן ברור הוא אחד הדברים החשובים בסוגה זאת היות ואנחנו קוראים לה "אומנויות לחימה". הוא פותח בתיאור מעניין של איך לשחק קרב מבחינה רעיונות ויצירתית ולא מבחינה מכאנית. למעשה, הפרק מכיל הרבה מאד עצות שימושיות לגבי הרצה של קרבות ורק מוסיף להם מידי פעם חוק או שניים בטוב טעם. הפרק דן בכל הנושאים שעולים הרבה פעמים בסוגת אומנויות הלחימה ומטפל בהם מבחינה מכאנית ורעיונות. בכל הנוגע לשיטת הגיבור הוא מציג חוקים אפשריים חדשים וכן שימוש חדש בחוקים ישנים.

הפרק הבא הוא "הפרק למנחה" של הספר. מלבד חלק קטן בתחילתו שנוגע ברמות הכוח השונות של תתי-הנושאים בסוגה הוא אינו עוסק במכאניקה בכלל ולפיכך מתאים לכל מנחה האוהב אומנויות לחימה ורוצה לשלבן במשחקיו. הוא עוסק באווירה ותמות המשחק, דברים כגון "האם טוב ורע הם דברים מוחלטים?" "מה מידת הצלחה של הדמות?"- חיוני ביותר במערכות דרמה יפניות בהן כל הדמויות מתות בסוף בהגנן על כבודן- עד כמה רציני צריך המשחק להיות ואחד החשובים מכל- עד כמה ריאליסטי צריך המשחק להיות.

הפרק ממשיך ועולה מהחלקים הקטנים של המערכה- כמו חשיבות הדמויות והשתלבותן בעולם שסביבן- בסביבה בה מתרחש המשחק הן מבחינה פיזית והן מבחינה רעיונית- השלטון המושחת של המושלים הסינים, הקרבות עקובי הדם של תקופת המדינות הלוחמות ביפן- ועד לרמת המערכה הכוללת. הוא עוסק בעלילה עצמה, כולל נקודות שחוזרות על עצמן בסוגה זו, ומשלב חלק מיוחד הדן בהימנעות מהתנתקות מהמקור הבידורי עליו מתבסס המשחק, דברים שאפשר לעשות בקלות על מסך הקולנוע אך קשה הרבה יותר במשחק תפקידים- דבר החיוני ביותר בסוגה שרוב תוכנה מתבסס על קולנוע וטלוויזיה. סופו של הפרק עוסק בנבלים ודמויות אחרות ללא שחקן- מה הסוגים הנפוצים בסוגה ואיך להשתמש בהם.

פרק חמש הוא הפרק שעשה לי נחת בכל הספר. הוא מכיל תכנים לשימוש במשחק- מקומות התרחשות, מסגרות למערכות בכל אחד מתתי-הנושאים של הסוגה, ומגוון דמויות שונות, כל אחת עם רקע, אופי, רעיונות לשילוב במערכה, טקטיקות לחימה וקרסי עלילה שימושיים. חלק מהדמויות ממש גרמו לי להגיד בכל רם "אני אוהב את זה!", אבל כולן טובות. פרק זה, יחד עם פרק ארבע, מציל את הספר מההרגלים הרעים שהוא פיתח בתחילתו. הפרקים מעניינים, מגוונים ומסוגלים לגרום לכל אחד לחשוב "מה אני עושה עם זה?"- זאת אמת המידה לדעתי לתוכן טוב.

הספר מסיים עם שלושה נספחים מעניינים. הראשון מכיל מילון מונחים, בעיקר תרגום של מילים נפוצות בסינית ויפנית מתחום אומנויות הלחימה. השני- והטוב ביותר- הוא רשימה בת מאות שמות מסינית, יפנית, קוריאנית, תאית ועוד,- כאשר לכל שפה מסובר איך בנויים השמות ואיך צריך להשתמש בהם נכונה. ממש פנינה לכל מי שצריך שם אותנטי לדמות שלו. הנספח השלישי קיים בכל ספרי שיטת הגיבור- רשימה של מקורות לעיון וצפייה. הסתכלות ברשימת סדרות האנימה מממשת את חששותיי שהכותב התבסס בעיקר על סדרות ישנות ולא נתן קרדיט להתפתחויות מודרניות בתחום- וחבל. ראוי לציין שברשימת משחקי התפקידים מופיעים כמעט כל הספרים של GURPS בנושא- גם כן דבר שHERO Games מכניסים לכל ספר.

ספר ללא ספק יש את הבעיות שלו. ראשית, הוא לא עומד בפני עצמו. כמעט כל דבר מגניב שהוא מציין הוא שולח אותך להסתכל בספר אחד, Ultimate Martial Artist, בשביל לדעת איך לעשות. ציפיתי לקבל קצת יותר תוכן שימוש וחבל שאני צריך ללכת להסתכל בספר אחר בשביל זה. כמו שכבר צינתי, הספר גם מתאפיין בצרות ראיה מסוימת במה שנוגע לסוגת אומנויות הלחימה ומציג רק צד אחד שלה, בלי להתחשב בהתפתחויות שנעשו בשנים האחרונות (גם עד 2002, שנת פרסום הספר) בעיקר בתחום האנימה אותו אני מכיר.

עם זאת יש לציין שמה שהספר עושה- הוא עושה טוב מאד. הוא מציג בצורה מעולה את התחום בו הוא מתמקד ונותן כלים טובים ליישומו- למרות הצורך לפנות לספר אחר בשביל מכאניקה מעשית. אחרי הכול אני יכול ליצור לעצמי את רוב הדברים. פרקים ארבע וחמש מצליחים לתת תוכן ייחודי ומעניין שמצליח- כמו כמעט כל ספר מקור לשיטת הגיבור- לחצות את גבולות השיטה ולסייע לכל שחקן באשר הוא שרוצה לשחק ולהנחות אומנויות לחימה- ולעשות את זה בסטייל

פורסם בגיליון 37 של האורק – מגזין לענייני משחקי תפקידים