אני לא אוהב קסם, אבל הקסם אוהב אותי!

"צעדיו הכבדים הדהדו במסדרונות האבן המוארים באש הלפידים בשעה שהוא התקדם בלאט לעבר החדר הרחוק, האחרון, המוצא שלו. בלעדיו הוא היה כלום, רק קליפה ריקה. היום הדבר יוכרע, הוא ידע זאת."

אחת המטלות בבגרות באנגלית הייתה להכין עבודה על התמכרות. הכיתה התחלקה לקבוצות וכל קבוצה בחרה נושא. היו נושאים רגילים כמו אלכוהול או סמים, וגם כמה משונים יותר כמו שוקולד או קפאין. במוח המנחה שלי חשבתי לעצמי – למה לא התמכרות לקסם?

למה במשחק, תופעת לוואי נפוצה שקוסמים נתקלים בה היא הדף מקסם שנוצר, ולא משהו אחר?

עד עכשיו, העולם היחיד שראיתי שיישם את הרעיון הזה היה העולם של WarCraft, בו האלפים הם גזע של מכורים לקסם, והקסם המאגי כולו הוא מקור להתמכרות, כי מקורו במישור השדים הכאוטי. אם אתם רוצים למרר את חייהם של מטילי הקסמים בקבוצה שלכם – הכתבה הזאת היא בשבילכם.

כולם יודעים שאדם לא נהיה אלכוהוליסט מכוסית אחת של יין. זה תהליך ארוך של התניה, בו המוח מפתח מערכת הרגלים חדשים, בשם התמכרות, וזה גם המצב של מכורים לקסם.

לפני שאכנס לעובי הקורה, אזכיר רק את ההגדרה שלי לקסם – היכולת לעשות דברים שמעבר לחוקי המציאות של העולם בו מתרחש המשחק. ההתמכרות לקסם בוודאי אינה דבר טבעי כמו לסמים או אלכוהול, בהן מגיב המוח לחומרים כימיים. התמכרות לקסם היא מחלה המגיעה מהמישור הרוחני. כוח הרצון של המטיל, אחד מהמרכיבים ליצירת קסם, מושפע מהכוח הכביר הזה שהקוסם עושה בו שימוש. ניתן לומר, שלנפש האדם נטייה טבעית להשתנות, אך הרציונל בו ניחן הקוסם מונע שינוי זה. הקוסם מעצב את הקסם, כדי שלא יפגע בחלקים "אסורים", כמו התודעה של הקוסם עצמו. אך בכל פעם שהקוסם משתמש בכוח ומנסה את רצונו כנגדו, הוא נחלש. לאורך זמן, הקוסם מרגיש קושי להתנגד לכוחות הקסומים אותם הוא מתעל. בסופו של דבר, התנגדותו נשברת. הקסם מחלחל לעמקי נשמתו של הקוסם, מציף אותו, ומשתלט על תודעתו.

לא כל מתלמד נתון לסכנת ההתמכרות. דרושות שנים של עבודה עם קסם וכוח רב כדי להתמכר, ומצב זה שמור ליחידי הסגולה שמחזיקים בעוצמת קסם רבה. עובדה זו היא גם מה שהופך את המצב למסוכן יותר, כיוון שככל שכוח הקוסם המכור גדל, כך גם הנזק שכוח זה עלול לגרום יגבר פי כמה.

"דלת הברזל נפתחה בחבטה בשעה שהוא נכנס לחדר האפל. לפניו, על שולחן עץ פשוט למראה, נח הקורבן הבא. למרות שמצפונו ייסר אותו, הוא ידע שהוא מוכרח לעשות זאת. הוא עוד זכר את הימים שלפני השינוי – ולא אהב את מה שזכר."

התמכרות לקסם היא דבר לא יפה, בלשון המעטה. נסו לחיות כשאתם צריכים לסבול, בנוסף לחיי היום-יום, גם את קריאת הקסם הבלתי פוסקת ממעמקי נשמתכם, דורש מכם עוד ועוד, עד שכל מה שנשאר מכם הוא קליפה ריקה. המכורים לקסם חיים על דחפים, על הרצון הבלתי פוסק להשיג עוד כוח, כיוון שהכוח המועט השוכן בגופם כבר לא מספיק לקיים את הקסם שהשתלט עליהם.

חלק מהנבלים המרושעים ביותר הם בסך הכול קורבנות של הקסם, נדחפים למרוץ מטורף לצבירת כוח, לרצות את הדחף הפנימי שלהם. כאלכוהוליסט הצורך אלכוהול בכמויות כדי להגיע לתחושת האופוריה שפעם כוסית אחת סיפקה לו, כך המכור לקסם מנסה להגיע לרמות חדשות של כוח. כשמדובר בקסם, רמות כאלו עלולות להיות מסוכנות לא רק לקוסם, אלא גם לסביבתו. אם פעם קסם ריחוף קליל היה מספיק, כעת לא תוכלו לדעת שהאדמה תחת רגליכם תישאר שלמה, או אם תזכו לראות את זריחת השמש למחרת ללא ספק, המכורים לקסם הם אנשים מסוכנים. מאד מסוכנים.

לכל מטבע יש שני צדדים, וגם להתמכרות לקסם צדדים חיוביים העובדה שהקסם נטע עצמו בתוך נשמת הקוסם מציעה אפשרויות מאד מעניינות, למי שיהיה אמיץ מספיק לנסות. כשהקסם נמצא בעומק מהותו של הקוסם, הוא לא צריך לעמול לאסוף אותו. תהליך הטלת הקסמים, שפעם היה מייגע, הופך לקל בהרבה. הקסם פשוט שם, ובצורה זמינה. להוציא אותו הופך מעניין של רצון לעניין של אינסטינקט. הקסם הוא חלק בלתי נפרד מהקוסם, מוכן לעזור לו כל פעם שיזדקק לו.

"הקורבן, אישה צעירה, הביטה בו בעיניים גדולות שדמעות עמדו בהן. פיה היה חסום. הוא לא רצה לשמוע אותה מתחננת על חיה, כל זה לא היה חשוב. הכוח היה כל מה ששינה. ואם הוא צריך להקריב נערות צעירות אלו בשביל לקבלו- כך יהיה. זה היה גורלו."

התמכרות לקסם אינה קבועה או סופית. ניתן להימנע ממנה, ואפילו להירפא ממנה. אולי קבוצת תמיכה לחבורת מטילי קסמים משוגעים נשמעת מוזרה, אבל אם זה מה שיעזור להם – למה לא?

ראשית, לכל הקוסמים מביניכם שלא רוצים להיכנס לתחום הזה בכלל – איך להימנע מהתמכרות?

חוק ראשון – כמה שפחות יותר טוב. ככל שתאלצו להיאבק בקסם פחות, כך תשאירו לו פחות הזדמנויות לפרוץ פנימה. עזבו את מה שלימדו אתכם באקדמיה, קסם לא אמור לשמש לכל מטלה יום-יומית, אלא רק כאשר הצורך דחוף וחשוב. בהמשך לאותו עיקרון, גם שימוש בפחות כוח ייטיב עמכם. השתדלו להשאיר את הקסמים שלכם פשוטים ולא מתוחכמים. קחו לעצמכם זמן להטיל אותם, כדי לצמצם את כמויות הכוח הגולמי שתצטרכו להטלת הקסם.

אם לא הקשבתם לי ובכל זאת, חס וחלילה, התמכרתם לקסם, להלן המדריך לגמילה מהירה:

קודם כל, הפסיקו להשתמש בקסם. באותו זמן, דאגו שמישהו יכבול אתכם בשלשלאות פלדה לקיר בטון יצוק. האמינו לי שבלי אמצעי הבטיחות הזה, הרבה אנשים הולכים להיפגע. אם אתם "חסיני גמילה", מיצאו שיקוי או קסם שינה לטווח ארוך. קחו לכם שישה חודשים של שינה עמוקה, בה כל מה שצריך להדאיג אתכם הם הסיוטים שתקבלו מהקסם שמנסה להעיר אתכם באכזריות, ואולי איזה אויב וותיק שינסה לחסל אתכם.

אירוני ככל שזה נשמע, להתמכרויות אין תרופת קסם, והדרך הכי טובה לצאת מהן היא גמילה.

אבל אולי אתם לא רוצים להיפטר מההתמכרות, אפילו לא להימנע ממנה. אולי אתם מוכנים להקריב הכל בשביל הכוח האולטימטיבי, וההתמכרות לקסם היא הדרך הקלה בשבילכם להגיע אליו. אם כך, התעלמו מהעצות שלי, עשו בדיוק את ההיפך. השתמשו בקסם לעיתים תכופות ככל האפשר, ובכוח מרבי. תוך זמן מינימלי תגיעו לתוצאות מקסימליות. רק אל תגידו שלא הזהרתי אתכם.

עד כה כיסינו את כל האספקטים של ההתמכרות לקסם, מלבד החשוב ביותר – כיצד ניתן להשתמש בה בעולם המערכה שלכם, ובכך נעסוק בפסקה הקרובה. השימוש הברור ביותר בהתמכרות לקסם הוא להכניסה כגורם מגביל לשחקנים, וזה דווקא השימוש הכי פחות מוצלח בשבילה. שחקנים שדמותם מטילה לחשים מגיעים לעיתים רחוקות בלבד לרמות הכוח בהם הופכת תופעה זאת למסוכנת (או מעניינת) באמת.

מנחה יכול להפוך את ההתמכרות לקסם לאביזר לקידום המשחק. אפשר להכניס את ההתמכרות כבעיה, שעל השחקנים להתמודד עמה ביום-יום, ומציאת התרופה יכולה להיות מניע ליציאה למסע ממושך. יכול גם להיות שבסוף אותו מסע השחקנים ילמדו לנצלה לטובתם כדי להפוך לחזקים יותר. דמויות השחקן הן לא היחידות החשופות לסכנת ההתמכרות. מכשפים מרושעים וידועים לשמצה יכולים להתגלות כלא יותר מאשר קורבנות של ההתמכרות. זו יכולה להיות דילמה ממדרגה ראשונה לשחקנים – האם לחסל את המכשף הרשע או לעזור להציל את היצור האומלל הזה מגורלו?

כמובן שצריך לקחת בחשבון, שלמרות שהשחקנים אולי יבינו שמדובר בהתמכרות לקסם, דעת הקהל לא תמיד תהיה איתם. פשוטי העם לעיתים נדירות מבינים או מכירים את העולם העל-טבעי, וגם ההתמכרות לקסם לא אמורה להיות שונה. בימנו אלכוהוליזם הוא תופעה ידועה ומוכרת בחברה, אבל בימי הביניים לשתיינים לא היה עתיד ורוד במיוחד. במקרה הטוב המכור יתקבל בזלזול, אבל ברוב המקרים הוא יירדף ויוצא להורג – במקרה הטוב בגלל הנזק הרב שהוא מסוגל לגרום, ובמקרה הרע כיוון שייתפס כשליח האופל בעיני הציבור הרחב.

כדוגמה אחרונה ניקח את הרעיון של WarCraft, גזע שלם שמכור לקסם. גזע כזה מתמודד עם ההתמכרות כבר דורות, ואמור להיות בעל אמצעים לטיפול ושליטה בה. יתכן שהגזע משתמש בקסם בשביל להעצים את עצמו. הם יונהגו בידי קוסם עוצמתי ביותר ויעודדו שימוש בדרכי הקסם.

אבל מה יקרה כשיום אחד קוסם צעיר מבני הגזע הזה יקום על עמו ויחליט לכפור בדרכי הזיהום? תארו לעצמכם מורדים בממלכה כזאת החורתים על דגלם את ההתנקות מההתמכרות האיומה ואת החזרה לימים בהם הגזע היה נאור, מעין מלחמת הכוכבים בסביבה פנטסטית.

"תם הטקס. הוא כבר החל להרגיש את החום המתוק של הקסם החדש זורם בעורקיו. הוא אהב את ההרגשה הזאת, והוא לא רצה להיפרד ממנה לעולם. אבל הוא ידע שבעוד כמה שעות היא כבר תחל לפוג והוא יישאר חלש, רק עד הטקס הבא- במעגל אין סופי בו הוא ימשיך להיזון מרוח החיים של אנשים פשוטים, שלא מבינים את הגדולה האמיתית של הקסם.
זה היה ייעודו, גורלו, הדבר בשבילו נולד. והוא לא התכוון לוותר עליו אפילו לרגע."

פורסם בגיליון 20 של האורק – מגזין לענייני משחקי תפקידים