משחקים

לחיות את הקסם


כשחושבים על זה, רוב משחקי התפקידים שאנחנו נתקלים בהם מציעים מספר סופי של שיטות להטלת קסמים- בלי מקום לשינויים, תוספות או מגע אישי.

שהתיישבתי לכתוב את חלק הקסם בעולם שלי, התחלתי לחשוב על כמה וכמה ארגונים שונים שמעסיקים קוסמים ולכל אחד מהם שייכתי את שיטת הקסם המתאימה לו. אבל מה ההיגיון פה? עשרות דרכים לעשות את אותו הדבר, וכולם נמצאים בעולם אחד? אחרי הכול, קסם הוא עדין קסם, לא משנה איך מטילי קסמים שונים קוראים לו או יוצרים אותו.

אז במקום לעשות עבודה מיותרת ולכתוב הרבה שיטות שונות, חשבתי על שיטת קסם אחת שתאפשר גמישות- תיתן לכל שחקן להטיל את הקסם איך שהוא רוצה. תאפשר למנחה להמציא באמצע המפגש ארגון קוסמים לא ידוע- וכשהדמויות יראו איך הם מטילים קסמים, האימה תזחל במעלה גבם.

השיטה הייתה צריכה לענות על מספר בעיות:

  1. קסם אישי- כל אחד יוכל להטיל את הקסמים בצורה המתאימה לו.
  2. קסם ספונטאני- אפשרות ליצור השפעות קסומות במהירות, בלי להסתכל ברשימת לחשים מוכנה מראש.
  3. גיוון- ליצור קבוצות וארגונים רבים שלכל אחד מהם כוחות מיוחדים לו.

אז מה זה קסם בכלל?

בשביל להתחיל לבנות את השיטה הרצויה, צריך לענות על השאלה מה זה קסם? ההגדרה שאני נתתי לקסם היא היכולת לעשות דברים שהם מעבר למה שהמציאות מאפשרת לנו בדרך כלל- כשהמציאות הזאת היא המציאות של העולם בו אנחנו משחקים.

מכאן, צריך להכיר את הגורמים שמאפשרים לדמויות לשנות את המציאות. אלו ההגדרות האישיות שלי שעליהם מתבססת השיטה הזאת- כל מנחה מוזמן לחשוב על תיאוריה אחרת, ולשלב אותה כרצונו.
אז נתחיל מזה שקסם מורכב משלושה גורמים- רצון, כוח וצורה.

  • רצון– נובע מהמחשבה של הדמות. הדמות רוצה לעשות משהו, ולכן היא משתמשת בקסם. ניתן להבין מזה שרק יצורים בעלי רצון- כלומר יצורים תבוניים- יכולים להטיל קסמים. בעיקרון, זה פשוט לחשוב "אני רוצה להטיל קסם" וזהו.
  • כוח– הכוח הוא בעצם מה שיוצר את הקסם. תקראו לו איך שתרצו- מאנה, אנרגיה, צ'י- זה לא משנה. הרעיון הוא שקסם לא מופיע סתם כך, צריך משהו שישמש כחומר גלם. מצידי שזאת תהיה מתכת בעלת כוחות מיוחדים, ולא אנרגיה נפשית שבדרך כלל משתמשים בה- אפילו יותר טוב.

בעיקרון אפשר להפסיק כאן- ניתן בהחלט להטיל קסמים עם רצון וכוח בלבד. אבל אז מה בדיוק יקרה? איזה השפעה תהיה לקסם שלכם? איך הכוח אמור לדעת שהוא צריך להפוך לכדור אש, אם אתם לא אומרים לו לעשות זאת?

  • צורה– הצורה היא למעשה הדרך של הקוסם "להגיד" לכוח מה הוא רוצה שהוא יעשה. זאת הדרך בה הקוסם מעצב את הקסם ולמעשה, החלק הכי חשוב בתהליך הטלת הקסם, ובשיטה בכלל. הצורה יכולה להיות כל דבר- החל ממחשבה פשוטה עד לטקסים מורכבים. הצורה היא לא רק לחשוב "אני רוצה להטיל קסם" אלא גם לדעת שזה יהיה כדור של אנרגית חום שיעוץ אל עבר האויב וישרוף אותו.

דמויות, קסם ועולם

אחרי שהבנו מהו קסם, ניתן להתחיל לדבר על איך מטילים קסמים. קוסם טיפוסי יתחיל בכך שהוא רוצה להטיל קסם- יש לו רצון¬- אז הוא יאגור את הכוח הדרוש לו בשביל ליצור את ההשפעה הרצויה ולבסוף- ייתן לקסם צורה, מה שיסיים את ההטלה.

אך שימו לב שדברים רבים בתהליך לא מוגדרים: כמות הכוח הדרושה וההשפעה הרצויה, לדוגמה. אלו הם למעשה חלק מהצורה, וכאן בא לידי ביטוי מוטיב הגיוון (שהיה אחד מהמטרות, זוכרים?). צורה מורכבת ממספר גורמים שמשפיעים על הקסם, אבל לא רק עליו- גם על הקוסם שמטיל אותו. מה זאת אומרת? שככל שהצורה יותר מסובכת, כך הקסם יותר קשה להטלה. הכוח שדרוש להטלת הקסמים יוצר לחץ מסוים על הקוסם והצורה משמשת לפיזור הלחץ.

נביא דוגמה להמחשה: קוסם רוצה לירות כדור קסם באויבו, קסם פשוט יחסית, מכיוון שכל מה שהוא צריך לעשות זה לתת לכוח צורה של כדור, להגדיר לו את הכיוון והמהירות בה הוא יעוף אל מטרתו. אם, במקום כדור הקסם, נרצה להטיל כדור אש, אז זאת משימה מסובכת יותר- הקוסם צריך להפוך את הכוח לאנרגית חום שתתלקח. חומת אש, לעומת שני האחרים, היא סיפור קשה בהרבה, מכיוון שבניגוד לכדור היא תופסת מקום רב והשפעת נשארת לזמן ממושך.

מנינו כאן מספר גורמים נוספים שיכולים להשפיע על צורת הקסם- מרחק, מהירות הטלה, זמן השפעה, מס' מטרות ועוד. המנחה והשחקן יכולים לחשוב על פרמטרים רבים שישפיעו על הקסם.

השאלה הנשאלת היא- איך הם משפיעים? כבר אמרנו שהצורה משמשת כדי להוריד את הלחץ הנוצר בעת הטלת הקסם מהקוסם- וזאת רק השפעה אחת. הצורה תלויה בכוח הדרוש לביצוע הקסם, והכוח תלוי בצורה- מכיוון שככל שהקסם מסובך יותר (שוב, כדור קסם לעומת חומת אש) הכוח שנדרש יהיה רב יותר, מה שיהפוך את הצורה למסובכת יותר.

אבל חוק הברזל, שקובע בסופו של דבר את הכוח הנדרש הוא שככל שהקסם משנה את הלך הדברים הטבעי בצורה בוטה יותר, הכוח הנדרש כדי להטילו גדול יותר.

נעזוב לרגע את כדורי הקסם בצד וניקח קסם אחר: קוסם מנסה לרתק את ההמון הזועם שרודף אחריו בעזרת הפקת מנגינת מוזיקה יפיפייה. המוזיקה היא למעשה קול שהוא גל שמרטיט עצם הנמצאת באוזנו של האדם. זהו שינוי פיזיקאלי פשוט, גם אם הוא משפיע על אנשים רבים. סביר להניח שהקוסם לא יזדקק ליותר מתנועת אצבע וכמה שניות בשביל להשמיע צליל.

אם, לעומת זאת, היה הקוסם בוחר בדרך האלימה ובוחר לפתוך את פי האדמה שתבלע את כל האנשים האומללים, אנחנו כבר מתעסקים כאן בהרבה יותר משינוי פיזיקאלי מינורי- בחייכם, הקסם הזה צריך לחצות את האדמה לשתיים! סביר להניח שיידרש לכך טקס פולחני שיארך שעות (אם הקוסם יסיים אותו אי פעם).

הדרך בה מוטל הקסם היא חלק מלהפוך את הקסם לאישי. כל דמות יכולה לאמץ לעצמה דרך שונה לביצוע הלחשים-בין אם זה בעזרת תנועות ידיים, מזמורים או טקסים פולחניים מורכבים.

הטלה קרבית

נגענו כאן במוטיב הגיוון, אבל מה עם המטרות האחרות?

זה ברור שאם הצורה תלויה בכל כך הרבה גורמים, השחקנים והמנחה כאחד יכולים לבצע שינויים שיתאימו לסגנון המשחק שלהם, ובכך פתרנו את בעיית הקסם האישי.

אבל מה עם הקסם הספונטאני? הרי אמרנו שקסמים חזקים דורשים צורה מסובכת, ודמויות באמצע קרב לא יכולות להרשות לעצמן לבזבז זמן לבצע טקסים מסובכים!

זאת, למעשה, כלל אינה בעיה, כאשר באה לעזרתנו חוק קטן שאומר שקוסם יכול לשנות את הצורה כראות עיניו- אבל צריך לשאת בתוצאות.

זה אומר שאם הקוסם בוחר להטיל לחש בעזרת צורה פשוטה יותר, שלא מתאימה ללחש הנתון, הלחץ שהיה אמור להיות מפוזר ע"י הצורה לא יתפזר לגמרי, והקוסם יפגע מחלק ממנו. זה יכול להביא לתוצאות שונות:

החל מדימום קל באף וכלה באובדן ההכרה, ואפילו מוות. אני חושב שזה מוסיף טעם הרואי לקרבות- המכשף מציל את חבריו בשנייה האחרונה עם לחש מדהים אך מאבד את חייו לשם כך. יכול לצאת טוב.

לסגנון משחק מרגש ומהיר, ניתן לאמץ מנהג בו אין כלל רשימת קסמים. ברגע שהשחקן רוצה שדמותו תטיל קסם הוא מספר למנחה מה הוא רוצה שיקרה- מה ההשפעה של הקסם, ואיך הוא מטיל אותו. המנחה בתורו מחליט כמה קשה הקסם ולפיכך- כמה מסובכת הצורה תהיה. קושי הצורה ישפיע בתורו על זמן ההטלה ועל הכוח שהקוסם יידרש להוציא כדי להטיל את הלחש הרצוי.

איך הכול משתלב ביחד

אחרי שהסברנו את היסודות וראינו שהם פותרים יפה את הבעיות שהצגנו בתחילת המאמר, אבל לגשת לחלק המעשי של העניין- איך מכניסים את זה לתוך שיטת משחק.

רצון הוא תכונה פסיבית שמיוצגת מספרית על דף הדמות. על המנחה לקבוע כמה רצון צריכה דמות כדי להטיל קסמים. משתמשים בתכונת הרצון כדי לקבוע האם קסם הצליח או לא, ובניסיון להתנגד לקסמים של מכשפים אחרים.

הכוח הוא תכונה שמשתנה, ומיוצג באמצעות "בריכת" נקודות. נקודות הכוח יורדות מהמאגר בעת הטלת קסם, ומתחדשות בזמנים קבועים כגון שינה או מדיטציה, ע"פ החלטת המנחה ו/או השחקן.

הצורה היא התיאור של הקסם, ומכילה שלל נתונים שמרכיבים את הקסם. ברוב המקרים היא מיוצגת ברשימת הקסמים של הדמות, אלא אם הקבוצה מעדיפה שיטה של הטלת ספונטאנית, כזאת שהקוסם אומר למנחה מה הוא רוצה שהקסם יעשה ואת הדרך בה הוא מבצע אותו והמנחה פשוט אומר לו מה התנאים לביצוע.

נתונים אפשריים להרכבת הצורה: מס' מטרות, מרחק, זמן הטלה, צורה (פיזית- כדור, קיר וכיו"ב),זמן, דרך ההטלה (תנועות ידיים, שירה, מחשבה בלבד וכיו"ב), מרכיבים חומריים, השפעה ועוד.

בהכנה למערכה או במסגרת בניית עולם, מנחה יכול ליצור רשימת צורות בסיסיות שידועות לקוסמים בעולמו ולבסס עליהם קסמים ידועים. ניתן לבנות "משפחות" של צורות שקסמים דומים משתמשים בהם.

בשיטות שהם יש רמות (או מעגלים) של קסמים ניתן לדרג כל משפחה כזאת של צורות לפי דרגת המורכבות או קושי ההטלה ולהשתמש בנתון הזה כאל "דרגת" הקסם.

דוגמא מלאה: מבוכים ודרקונים

כדי להמחיש את השיטה במלאה, ניקח שלוש מהדמויות מטילות הקסמים במו"ד- האשף, הכוהן והדרואיד- ונראה איך הם משתלבות בשיטת הטלת הקסמים שתוארה כאן, כאשר כל אחת מהדמויות מאופיינת בעיקר ע"י צורה שונה להטלת קסמים.

הכוהן: נתחיל מהכוהן שהוא דמות שמטילה קסמים ע"י תפילה לאלוהיה, קבלת מרותו וכוחו. הכוהן למעשה חסר כוח בפני עצמו, מכיוון שהוא לא זה שמטיל את הקסם.

הצורה בא הכוהן מטיל את הקסם היא תפילה. בתפילה הכוהן מנסה את רצונו נגד רצונו של האל בבקשה להטלת הלחש הרצוי. ברוב המקרים, במידה והכוהן נאמן לאלוהיו והקסם נעשה למטרה התואמת את רצונו של האל, סביר להניח שהאל יאשר את בקשת הכוהן.

צורת ההטלה הזאת היא הקלה מכולן- הכוהן לא צריך לחשוש מהלחץ הנגרם מהטלת הקסם, מכיוון שהכוח לא יוצא ממנו. מצד שני, ההחלטה הסופית היא של האל, ומי בן התמותה שידרוש משהו מהאלים?

רעיון אחר לצורת הטלת הקסם של הכוהנים היא שהכוהן כן משתמש בכוח שלו, אלא שהוא שולח אותו אל האל והאל הוא שהופך את הכוח הגולמי של בן התמותה לנס. אם בשיטה הקודמת הורדנו את עניין הכוח מכתפיו של הכוהן, כאן אנחנו מורידים את הצורה- לפחות חלקית. הכוהן עדין צריך להתפלל לאלוהיו כדי להסביר לו מה הוא רוצה שהקסם יעשה, אך האל הוא זה שמטפל בכוח ישירות.

למנחים שביניכם הצעה: אפשר לשלב במערכה אדם כל כך קדוש שחוצץ התפילה בינו לבין האל לא קיים- האדם רק חושב על מה שהוא רוצה שיקרה והאל כבר מבצע, לפני שהספיק להגיד מילה. ומה קורה אם האל מחליט לפתע להסיט פניו מהקדוש?

הדרואיד: הדרואיד הוא סוג של כוהן שלא סוגד לאל כלשהו, אלא מתחבר לכוחות הראשוניים של הטבע ומשתמש בהם כדי להטיל לחשים במטרה להגן על הטבע, פטרונו.

הדרואיד הקלאסי יכול להשתמש בשתי צורות שונות: בראשונה הדרואיד מתעל את הכוח שלו דרך הטבע וכך תורם את כוחו לדרואיד, מה שמאפשר לו להטיל את קסמיו. אפשר להניח שהמעבר דרך הטבע הוא מה שמעניק לכוחו של הדרואיד את צורתו, לכן רוב הטלת הקסם הדרואידית היא למעשה "שיחה" עם הטבע.

אם רוצים לתת לדרואיד טוויסט נוסף, אפשר לשלב את הרעיון הבא: כדי להפוך לדרואיד, על הדמות לקשור את עצמה בטקס פולחני לעצם בטבע- בדרך כלל עץ גדול. כדי להטיל קסמים, הדרואיד צריך לתעל את כוחו ישירות דרך העץ אליו הוא קשור- ורק אליו.

זאת יכולה להיות הגבלה שהוטלה ע"י מסדר הדרואידים העתיק כדי להגביל את כוחם של חבריהם- או שזה פשוט איך שהטבע עובד.

הצורה השנייה של הדרואיד הקלאסי היא זו בא הדרואיד עצמו הוא חסר כוח לחלוטין. כדי להטיל את קסמיו, הדרואיד מתעל לתוכו את כוחותיו הראשונים של הטבע ומעצב אותם לצרכיו. בניגוד לרעיון השיחה עם הטבע בדוגמה הקודמת, כאן יש הרבה פחות קשר בין הדרואיד לטבע.

האשף: האשף הוא אדם שמטיל לחשים בהתבסס על עובדות מדעיות אותם הוא חוקר במשך שנים ושמתאימות למדע הקסם של כל עולם ועולם. הצורה בה מטיל האשף את קסמיו היא מסובכת יחסית לאחרות, אך תלויה רק בו. היא מורכבת מתנועות ידיים, מזמורים ושימור בחומרי קסם שונים כדי לעצב את כוחות של האשף לכדי יצירת קסם. אשפים בדרך כלל נושאים איתם ספרים בהם נמצאים "מתכונים" להטלת קסמים הכוללים חישובים מסובכים על זווית היד הנכונה ברגע הנכון בעת אמירת מילת הסיום של הלחש. מכיוון שקצת קשה לפתוח ספר באמצע קרב ולבצע את הקסם במדויק, מכשפים נוהגים לשנן את הנוסחאות וההוראות שדרושות להטלת הלחשים לעת צרה.

אז זה הכול, למעשה. כל שנאמר למעלה מביע מחשבות ורעיונות אישיים שלי- אתם יכולים להשתמש אם בה לכם, או להפסיק לקרוא בזלזול. אני את שלי עשיתי- הצגתי לפניכם שיטה להטלת קסמים שנותנת לעשות- מילולית- הכול, כמעט בלי הגבלות, מלבד הדמיון של השחקנים וזרוע הברזל של המנחה.

פורסם בגיליון 9 של האורק – מגזין לענייני משחקי תפקידים