משחקים

סקירת Dragon Age Inquisition: חובה לחובבי הז'אנר


מומלץ

הטוב: כל מה שטוב במשחקי RPG, בתוספת דמויות בלתי נשכחות ודיאלוגים שנונים במיוחד.

הרע: שליטה וממשק תואמי קונסולות פוגעים בחווית המשחק.

השורה התחתונה: משחק חובה לחובבי הז'אנר.
עלילה טובה ודרקונים שלוקח חצי שעה להרוג, מה עוד אפשר לבקש?

קנו את Dragon Age: Inquisition בחנות G2PLAY (אפילייט).


סדרת Dragon Age מבית Bioware הינה אחת מסדרות משחקי ה-RPG היותר מושקעות אך שנויות במחלוקת שיצאו לאוויר העולם. המשחק הראשון היה RPG קלאסי אשר הפך ללהיט מיידי. אך המשחק השני קיבל תפנית חדה לטובת שחקני הקונסולות, נטש את "השורשים" וסיפק חווית אקשן – תפקידים מודרנית ופשטנית יותר.

הביקורות היו מעורבות, אך זה לא הפריע לו להצליח בגדול בטבלת המכירות ואישית נהניתי ממנו לא פחות.

המשחק השלישי בסדרה, Inquisition, מבצע פניית פרסה חזרה לסגנון הקלאסי, ו-וואו, מדובר פה באחד המשחקים הטובים שיצאו בז'אנר, הכי טוב שזכור לי מאז ימי Baldur’s Gate 2.

Dragon Age: Inquisition ממשיך מהנקודה שבה המשחק הקודם נגמר, ולא סתם ממשיך אלה מתחשב בכל הבחירות שביצעתם במשחקים הקודמים בעת יצירת עולם המשחק. אם לא שיחקתם, או שתרצו לערוך שינויים בהחלטות שקיבלתם, פשוט נכנסים ל-Dragon Age Keep, מן אזור אישי לשחקני הסדרה מבית Bioware, שבו ניתן לראות את כל רקורד העבר שלכם, להיזכר בכל הרגעים החשובים ולשנות את ההחלטות שביצעתם.

לאחר טעינת עולם המשחק, הגיע הזמן לבנות את הדמות שלכם. תוכלו לבחור מבין 4 גזעים: אדם, אלף, גמד ולראשונה ניתן לשחק כקונארי! הגזע המסתורי של מה שנראה כמו תוצר של לילה פרוע בין אדם ושור. בנוסף בוחרים מראש אם תהיו לוחמים, נוכלים או קוסמים. פיתוח הדמויות במשחק הוא פשוט יחסית, כל פעם שעולים רמה מקבלים נקודה אחת להשקיע בעצי מיומנויות, הבחירה גדולה וניתן לבנות מגוון מאוד מרשים של דמויות שונות לחלוטין. אישית בניתי דמות של טנק אימתני, ונהניתי מכל רגע במשחק.

הבחירה לא קלה, אך בגלל שאתם תסתובבו בחבורה של כ-4 דמויות (מתוך הרבה יותר שניתן לצבור במהלך המשחק) תוכלו לנסות פיתוח של דמויות שונות ומשונות. למי שאין כוח להתעסק בפיתוח הדמויות סביבו, ניתן לסמן שהם יעלו רמות אוטומטית, כל דמות מתוכנתת מראש לכיוון מסוים.

עולם משחק עשיר ומגוון. ודרקונים!

דרקונים!

לעומת המשחק השני, שבו התעסקנו בסאגה מקומית בעיר אחת, ב-DA:I אנחנו שוב מצילים את העולם. המשחק מתחיל בהתפוררות מוחלטת של העולם, יש מלחמה בכל מקום ועל כל דבר. הטמפלרים נלחמים בקוסמים, יש מורדים בכל אזור, ואם כל זה לא מספיק אז יש גם "חור" בשמיים, ו-Rifts שמופיעים בכל מקום (קרעים לעולם הרוחות), אשר משריצים שדים, רוחות ושאר מפלצות. גיבור המשחק, אשר נראה כי נקלע בזמן הנכון למקום הלא נכון, קיבל לידיו את הכוח לסגור את ה-Rifts ובסופו של דבר לבנות את האינקוויזיציה, אשר תהפוך לכוח הגדול והמשפיע ביותר בעולם המשחק.

עולם המשחק מחולק לאזורים, שניתן לפתוח ולגשת אליהם דרך שולחן המלחמה, אשר ממנו שולחים את הגנרלים שלנו לטפל במשימות בכל רחבי הממלכה. כל משימה יכולה להתבצע בכמה אופנים שונים: צבאית, דיפלומטית או דיסקרטית יותר בעזרת רשת הריגול של האינקוויזיציה. כל משימה כזאת, וגם כל משימה אשר תסיימו במשחק יגבירו את ההשפעה של האינקוויזיציה על עולם המשחק. ובשביל לפתוח אזורים ומשימות מיוחדות, תצטרכו לצבור כמות מסוימת של נקודות השפעה.

עולם המשחק פשוט עצום ומרשים. כל אזור הוא עולם מגוון בפני עצמו אשר מלא במשימות וקווי עלילה שונים שניתן לחקור. האזורים עצמם מגוונים מאוד, ממדבריות ענקיות, דרך ביצות, שדות מלחמה ואזורים הרריים. כל אזור מרגיש ייחודי בזכות ההשקעה הגדולה בעיצוב, ובזכות המנוע הגראפי שעושה עבודה נהדרת.

את המשחק סיימתי לאחר 92 (!!!) שעות משחק, וכשאני אומר "סיימתי" אני מתכוון שזהו, נגמרו כל קווי העלילה האפשריים, נפתחו ונסרקו לאורך ולרוחב כל האזורים, ועדיין יומן המשימות לא התרוקן לחלוטין. כדוגמא הרגתי רק 2 דרקונים מתוך 10 אפשריים, ואני לא חושב שאפילו מצאתי את כולם. המשחק פשוט שאב אותי פנימה וסירב לשחרר. ולמרות שרוב המשימות בנויות על בסיס "לך תביא" או "לך תמצא ותהרוג את", הרקע ותחושת השליחות אשר מצליחים להכניס בכל משימה כזו מנעו את איבוד העניין שבדרך כלל קורה לי בריבוי משימות מסוג זה. כמות התוכן במשחק היא פשוט עצומה, ומי שאוהב לחקור ימצא אין סוף חומר קריאה, דיאלוגים וסודות שניתן לגלות.

הנקודה החזקה יותר במשחק, היא לא עולם המשחק, וגם לא העלילה הראשית שמרגישה קצת גנרית אם כי מוצלחת, אלה הדמויות סביבכם. חלקן חדשות, חלקן ליוו את עולם המשחק במשחקים הקודמים. אבל המכנה המשותף לכולן הוא עומק, דיאלוגים חזקים וריבוי בחירה. כל דמות תגיב בצורה חיובית או שלילית לכל בחירה שתבצעו במשחק, ולכל דמות קו עלילה משלה עם משימות מיוחדות. דווקא במשימות אלה, המשחק מפיל על השחקן המון שאלות ערכיות שבהם הוא צריך לקחת צד, שאלות של אמונה באל או יחס כלפי הקהילה הגאה הן רק דוגמאות על קצה המזלג. אני ממליץ לעקוב אחרי כולן, מוסיף המון עניין וצבע למשחק.

גם ב-DA:I, כבכול משחקי Bioware, ניתן לפתח רומנים עם הדמויות סביבכם, וגם הפעם זה תקף לכל המינים והגזעים (אם כי, לכל דמות העדפות משלה. למשל, יפתחו מערכת יחסים רק עם בני אנוש או אלפים, או הומוסקסואליות. וחלקן פתוחות להכל. א"מ)

חדר המלחמה

חדר המלחמה

עד כה דיברנו על העלילה, הדמויות ועולם המשחק הנהדר. אבל כל זה לא שווה ללא משחקיות ומנגנון קרבות מלוטש שיאפשר לנו לכסח ישבנים בצורה מהנה. בדיוק פה המשחק מתחיל לאבד נקודות. אני חושב שהמנגנון הקיים הוא נהדר לקונסולות, וזה בעצם אומר הכול.

מנגנון הקרבות לא מחדש הרבה, לכל דמות יש את היכולות שלה, ובשילוב חכם שלהם ניתן להתגבר על רוב האויבים במשחק ולייצר שילובים מעניינים. האויבים עצמם מגוונים וצבעוניים, ה-AI סביר והקרבות מאתגרים.  ניתן לעצור את הזמן בשביל שליטה טובה יותר בשדה הקרב, פונקציה הכרחית בקרבות מול אויבים קשים. הבעיה מתחילה במצלמה אשר לא מתאימה לתפעול עם עכבר ומקלדת, יותר מדי פעמים נאלצתי לעצור את המשחק רק בשביל לשנות את זווית המצלמה. הבעיה חמורה יותר בחלק מקרבות הבוס במשחק.

תוסיפו לזה את השליטה הכללית המגושמת בדמות וקיבלתם שוב פורט לא מלוטש מספיק למחשב.

לזכות Bioware יאמר כי הם מוציאים פאצ'ים באופן קבוע, והמשחק הרגיש קצת שלם יותר לאחר העדכון האחרון, אך זה עדיין לא מחפר על נושא המצלמה.

לעומת זאת, העולם נראה מדהים ויזואלית ומנוע המשחק מתפקד מצוין. כל אזור מושקע עד הפרטים הקטנים, כולל האויבים והדמויות שתפגשו. הפירוט הוויזואלי של הציוד שהגיבור והחבורה לובשים מרשים, ואם לוקחים בחשבון את מנגנון בניית הנשק שהמשחק מספק, ניתן ליצור שריונות ונשקים מרהיבים. לא נתקלתי בירידות בביצועים, וחוץ מטעינות קצת ארוכות במעבר בין אזורים אין לי תלונות. בנוסף כל אספקט הסאונד פשוט מעולה, מהדיבובים המקצועיים ועד פסקול המשחק. פעם ראשונה שאני נתקל בהקלטה מושקעת של שירי פייטנים.

חשוב לציין כי למשחק יש גם מולטי-פלייר מושקע, שלא יצא לי לשחק בו ולכן אין לו התייחסות בכתבה זו, לפי מה שקראתי הוא בהחלט שווה בדיקה למי שמעוניין לשחק עם עוד אנשים.

לסיכום, DA:I הוא משחק חובה לחובבי הז'אנר, הוא בקלות נכנס לרשימה של הגדולים ביותר, ולו רק בגלל שהוא מצליח ליצור עולם משחק ענק שלא משעמם בו אפילו לדקה. הדיאלוגים מעולים, הדמויות מעניינות והקרבות מספקים. חבל שמה שמונע ממנו להיות מושלם הוא הזלזול הקבוע בשחקני ה-PC.


אלברט גודגלף – איש פרסום ושיווק בשעות היום, גיימר בלילות. לא הצליח לסיים את הקרב האחרון בבלדורז גייט 2‎.