סקירת Bioshock Infinite: חוויה נדירה במינה

ביקורת על ביושוק אינפיניט ראוי לפתוח בגילוי נאות: הנני בין הבודדים שלא הצליחו להתחבר לשני המשחקים הראשונים. לפני שאבני הסקילה יתחילו לפגוע בראשי, אבהיר – יש לי את שני הראשונים, מקוריים ובגרסאות מיוחדות, ומאוד רציתי לאהוב אותם. כפיתי על עצמי לשחק בהם אך בשלב מסוים התייאשתי. אתם מבינים, עבורי – האלמנט החשוב ביותר במשחק הוא העלילה, ומשחקים נמדדים אצלי בפרמטר מאוד עקרוני שרבים אינם שמים אליו לב – קצב פיתוח העלילה. אינני מתעניין במשחקיות עמוקה, אפשרויות בחירה רבות או פיצ'רים שטרם ראיתי בגיימינג (אם כי – סעיפים אלו מהווים פלוס אדיר). אני כאן בשביל העלילה, ואני רוצה לראות אותה נפרשת מולי בצורה לינארית ובקצב אחיד (להבדיל מקידום עלילה באמצעות קטעי קישור בין משימות).

קנו את Bioshock Infinite בחנות G2PLAY

לפיכך, שני משחקי Bioshock הראשונים הותירו אותי מאוכזב מאלמנטים מושכי-זמן שאינם מקדמים את העלילה וקטעים ממושכים שבהם לא למדתי שום דבר חדש אודות העולם העשיר שאדון Ken Levine יצר עבורי.

Bioshock Infinite Review

לכן, ניגשתי אל Bioshock Infinite בספקנות יתירה. מצד אחד, המשחק השלישי בסדרה שפשוט לא הצליחה לסחוף אותי פנימה לא הביא איתו הבטחות מפליגות, ומצד שני – העולם הצבעוני והמסתורי שנגלה מהבאזז סיקרן אותי מאוד (יש לציין את סרטוני Truth from Legend שהופקו עבור המשחק וסיפקו הצצה דוקומנטרית לעולם פיקטיבי מיסודו בצורה מבריקה ממש). החלטתי לתת ל-Bioshock Infinite הזדמנות.

מיד עם תחילת המשחק, אנו מתוודעים אל דמותו של Booker DeWitt – מהמר כבד שהוצעה לו הזדמנות להעלים את חובות ההימורים שלו על ידי ביקור בקולומביה – עיר מרחפת – וחילוצה של אליזבת' – ילדה שבסרטוני המשחק מוסבר שהיא היורשת של מנהיג העיר. ההתחלה הינה מאוד גנרית עבור משחקי Bioshock וכוללת אלמנטים מוכרים של אדם בסירה המתחיל את הרפתקאתו במגדלור. תוך רגעים בודדים, נשאבתי לעולם המרהיב של קולומביה: עיר מוארת, צבעונית ומרתקת (בקונטרסט אדיר לעגמומיות ששלטה ב-Rapture ובסביבות משחקי FPS באופן כללי).

אינני אדם שמעניק לגרפיקה חשיבות עליונה, אך הפרזנטציה הוויזואלית של קולומביה היא דמות בפני עצמה – העיר צבעונית, עשירה, מעוצבת לפרטי פרטים ומרהיבה ביופייה. מדי פעם הייתי עוצר את המשחק וקורא לאשתי להעיף מבט בסביבות העשירות והדמיון הרב הנוטף מהמשחק. אני לא נלהב לציין זאת, אך התצוגה אכן עושה את העבודה – בין מרדפים מרובי מפלסים על Sky-Lines (פסי החלקה המשמשים אמצעי תחבורה אישי ברחבי העיר), חופים מעופפים בעננים בהם ילדים בונים ארמונות, צמחיה עשירה, השתתפויות על מפלי מים ופסלים מבריקים – האשליה הינה מושלמת. עיצוב הסאונד משלים את החוויה בכך שתורם לאווירת הסטים-פאנק עם כל מגוון הצלילים המקיפים המאפשרים פשוט להישאב לעולם הזה.

מיד לאחר ההגעה לקולומביה, Booker מתוודע לשתי עובדות עיקריות. הראשונה נעוצה בכך שהעיר הפוסט-תעשייתית קרועה ומפוצלת: מצד אחד עומדת האצולה – אנשי עסקים ואזרחים מכובדים, הנהנים מפירות העיר בעודם חוטאים בגזענות והעבדה פושעת של השכבות החלשות יותר, כשמנגד פועלת מחתרת של פועלים ("Vox Populi" – "קול האנשים") השואפת להפיל את המשטר ולכונן שוויון מלא. העובדה השנייה היא שאליזבת', הילדה אותה הוא אמור להחזיר בתמורה למחיקת חובותיו, אינה ילדה רגילה – היא אסירה בביתה שלה, מבודדת משאר העולם בפסל זהב ענקי – ויש לה כישרון על טבעי קטן: פתיחת קרעים ברצף הזמן-מרחב. כשרון קטן זה מאפשר לה לעבור ליקומים מקבילים, לראות דברים שקרו או יקרו, ואפילו להחזיר אתה אביזרים וציוד.

 

שילוב של שתי העובדות האלו מציב את Booker במרכזו של המאבק, תוך גילוי פרטים אפלים על הנפשות הפועלות, על עצמו, על אליזבת', המורדים וכל היתר.

 בשלב זה חשוב להדגיש את טיב היחסים עם אליזבת'. מדובר בדמות משנה שהייתי מציע ליוצרי משחקים ללמוד ולחקות: היא אמנם לא נלחמת בדומה ל-NPCs המטומטמים המאפיינים משחקי FPS, אך יש לה תפקיד לא קטן. ראשית, היא מוצאת דברים. בעיצומו של קרב, אליזבת' עשויה למצוא ולזרוק לכיוונכם תחמושת יקרה, power-ups וכולי – כשהכישרון העל-טבעי שלה מאפשר לה לזמן לשדה הקרב אלמנטים דוגמת מאגרי תחמושת ועמדות נשק, חומות שניתן להסתתר מאחוריהן, נקודות עיגון המאפשרות לקפוץ לאוויר וליהנות מיתרון הגובה, תותחים רובוטיים שילחמו לצדיכם וכן הלאה. ברגע אחד, הימצאותה של הילדה בשדה הקרב עלול להפוך מהפסד צורב לניצחון, בזכות פעולה זריזה.

מחוץ לקרב, היא דואגת לקידום העלילה, פריצת מנעולים, הכוונה ואף עוקצנות מתוסרטת היטב. אהבתי את העבודה שאין צורך לדאוג לה או להגן עליה – כך שהיא אלמנט שמוסיף ולא גורע. שאפו!

לאורך המשחק, לא תגלו אלמנטים חדשניים מבחינת המשחקיות. מי ששיחק במשחקי Bioshock הקודמים ירגיש בבית – כוחות מיוחדים, מספר מצומצם של כלי נשק ו-gameplay מאוד סטנדרטי. אני סבור שהסיבה לכך היא כדי שהשחקן יוכל להתרכז בעולם ולא בגורמים שוליים כמו מספר סוגי הנשק. Irrational Games לא המציאו שום גלגל מחדש מבחינת משחקיות, אבל המציאו עולם שלם מבחינת העלילה – וזהו מוקד המשיכה הראשי.

Bioshock Infinite Review

ככל שתתקרבו לסיום המשחק, תתקשו להפסיק: Bioshock Infinite יותיר אתכם במתח לגלות מה קורה עם הדמויות, מהם הסודות אותם קולומביה מסתירה וכיצד הכול מסתדר בסופו של דבר. לא מדובר במתח שנובע מהחשש שמשהו יקפוץ עליכם מעבר לפינה, אלא סקרנות אמתית – אלמנט נדיר במשחקים כיום. כשתגיעו לסוף, הגיוני שתישארו עם פה פעור. המסקנות הסופיות כתובות ומבוצעות טוב כל כך – שאני באופן אישי פניתי לפורומים ולסרטוני הסבר ב-YouTube כדי לראות אם אנשים אחרים יצאו עם אותן מסקנות כמוני. בכך מתבטאת ההצלחה של Bioshock Infinite – הוא כה מעניין, שאני הייתי רוצה להבין עוד ולגלות עוד דברים שפספסתי בעולם הזה.

לסיכום, הייתי ממליץ לקנות ולשחק ב-Bioshock Infinite. מדובר בחוויה נדירה במינה, דוגמא ומופת ל-storytelling במשחקי מחשב והצלחה שתילמד במשך שנים רבות. רמת הפירוט והאמינות של העולם החלופי הזה משכנעת ביותר והעלילה לא תאפשר לכם לעזוב עד שתגיעו למסקנות הסופיות. בהצלחה!


פשה קגן הוא מקדם אתרים ביום, חובב גאדג'טים וסלולרים בלילה. פשה חובב כל דבר טכנולוגי – ואם אפשר, אז שיהיה נייד ושיהיה חכם.