טורים

רשומות משחק: רעב הדמדומים


מפגש ראשון:

קלרג, הגמד אביר נקם ולילה, העלפית הדרואידית, חברו יחד דרך גלדת ההרפתקנים של טיאר לעבוד על חוזה לאבטחת "מפגש הדמדומים", התכנסות הסוחרים החשובה ביותר בשנה, הנערכת בקרחת היער שבמרכז עמק הדמדומים, על גבול סליסטל, כשבוע רכיבה מטיאר.
המקום מאוכלס רוב ימות השנה ע"י סוחרים חולפים ולכן מכיל חומת עץ, שערים ומספר מבני קבע. אך במשך שבוע אחד בשנה המקום הומה אדם וניתן לקנות בו את הסחורות הטובות ביותר בנפה הצפונית של היבשת.
כשהגיעו לשם, הלכו לראות את מפקח תחנת הסחר, אציל זוטר מטיאר שהופקד כמפקח על התחנה למשך השנה. התברר שהמפקח רואה בגורלו כגורל גלות והוא הפך להיות שתיין וגרגרן נהנתן שלא עושה כלום מלבד לשתות, לאכול ולעשן טבק. כשניסו לתשאל אותו על תפקידם במערך האבטחה של התחנה, אמר להם רק "לכו לשער".
כך עשו, הלכו לשער המזרחי של התחנה. התחיל לרדת גשם.
בשער הם פגשו בשני שומרים אחרים, יושבים על בולי עץ ומשחקים במשחק לוח. קלרג שאל לגבי מחסה מפני הגשם, לכך השומר השיב ש"יורד כאן גשם 12 שעות ביום, לרוב, תתרגלו להיות רטובים". לילה הציעה שילכו לשבת תחת עץ מחוץ לשער, וכך הם עשו.
לאחר מספר שעות, הבחינו השניים באי שקט במחנה. הם נכנסו חזרה ופנו לבדוק על מה המהומה. הם נגשו לשני סוחרים שהתלחשו ביניהם, האחד מספר לשני ש"מישהו מת בשער המערבי". מיד הם פנו ללכת לשם, כאשר ההמולה גוברת ככל שהם מתקרבים לשער. בקרבת השער, הם החלו לראות שכל אנשי האבטחה של המחנה מחזיקים בנשקיהם שלופים ובעמדות קרב.
כשהגיעו לרחבת השער, ראו פרצה בחומה משמאלו וכעשרה אנשי משמר נאבקים ביצור שנראה כמו דוב, רק גדול פי 3 ומכוסה במה שנראה כמו זפת. אכן הייתה גופה משוסעת ליד השער, ומסביב לדוב פצועים רבים ודם.v הגשם התחזק.
המפקח של התחנה הופיע, אך שראה את פשר המהומה, פניו האדומות מרוב שתייה הפכו חיוורות כסיד והוא צנח על האדמה, מעולף.
קלרג הציע לקחת את אחד מכדי הוויסקי של המפקח, להציתו ולזרוק על הדוב. הם ניסו לעשות זאת, אך הזריקה לא כוונה כראוי והכד הצפוצץ משמאל החיה האכזרית, גורם לכוויות קשות למספר מאנשי המשמר שנלחמו בדוב. לאף אחד לא היה ממש זמן לשים לב מי זרק את החפץ הבוער, כי הדוב לא הרפה ממתקפתו.
לילה העלתה רעיון לנסות ולקשור את הדוב. השניים מצאו מישהו נוסף מאנשי המשמר וספרו לו על הרעיון. הוא לקח אותם לאוהל הציוד ויחד הם קשרו מספר חבלים לאבנים. אז הם לקחו את החבלים ובמאמץ משותף הצליחו לזרוק את החבלים מעל לדוב ולחזקם עם יתדות.
הדוב הוכנע, אך המשיך לתקוף עם לסתו את האנשים שניסו להתקרב אליו. קלרג לקחת את האורגוש הנאמן שלו וראשית כרת את טלפיו של הדוב.אז, החלה הבהמה לדמם, אך מה שיצא ממנה לא נראה כדם, אלא כאותו רפש שכיסה אותה. נוצרה סביב הבהמה שלולית של רפש, שאף הגיע לפצועים השוכבים מסביב, ונראה שהרפש מנסה לתפוס בהם. לילה מיד משכה את הפצועים למקום מבטחים.
לאחר שטלפיו נכרתו, לקח אחד מאנשי המשמר גרזן והכה בראש החיה, אשר מתה מיד. מכל גופה החל לצאת רפש וגופתה החלה להירקב במהירות רבה. קלרג החליט לקחת דגימה מהרפש. לילה ניסתה לחשוב האם בנושאי הידע שלה מהטבע היא מכירה דבר כזה, אך כל מה שעלה בדעתה הוא ש"אז לא טבעי". הם ניסו לתת לקוסם לבדוק את הרפש, אך הוא סיכם שזה פשוט "לא, לא קיים".
לפתע החל הרפש לזחול חזרה אל עבר היער. גופת הדוב הפכה לשלולית שלבשר מרקיב. רגלו של האיש הפצוע, בה נגע הרפש, הפכה להיות מתה ורקוב. לילה הציע לשרוף את כל מי שנגע בו הרפש, היא מהידע שלה על הטבע הבינה שהדוב היה מת מזה שבועות, אך מאמציהם היו לשוא ואף אחד לא היה מוכן לשמוע על כך.
הם ניסו לפנות לקצין השומרים, גובלין בשם זויק, בבקשה לתגבורת במטרה לצאת ולחפש את מקור ההתקפה, אך הם נענו בשלילה.
בלת ברירה, יצאו לבדם אל היער והתחכו אחרי נתיב הריקבון שהותיר אחריו הרפש. לאחר זמן מה התפצל הנתיב למספר מקומות ולילה החליטה לשלוח את בן הלוויה שלה, הינשוף, לתצפת. אך גם כעבור שעה לא חזר, והם החליטו להמשיך קדימה.
כעבור עוד זמן, הם עברו נקודה בה גשם הזלעפות שירד כל אותו הערב לפתע נחלש. גם הצמחיה הדלדלה. התיק של קלרג נע בפראיות והוא ראה שהבקבוקון עם דגימת הרפש נע בפראיות. הוא החליט לשחרר אותה כדי שתוביל אותם הלאה.
ואכן, כמה מאות מטרים קדימה, הם הגיע לקרחת יער שעמדה בדיוק בעין הסערה ובמרכזה עץ ענק יחיד מכוסה ברפש וסביבו מספר חיות יער ענקיות, גם הן נגועות ברפש בדומה לדוב מהמחנה.
קלרג התקרב עד שהחיות החלו לנהום באזהרה לעברו. הוא לקח אבן וזרק אותה לעבר הרפש שעל העץ. יד אנושית יצאה מהרפש ותפס את האבן, מוחצת אותה ומפוררת אותה לאבק. הרפש נחצה לשניים, יוצר זוג כנפי עטלף היוצאות מגבו של בן האנוש, שעטוי בשריון שנראה עשוי מרפש קשיח, עיניו לבנות לחלוטין ושיערו שחור ומטונף. החיות באו אליו והוא ליטף אותן.
קלרג שאל "מה אתה", והדמות ענתה "אני האדון של המקום הזה".
לילה שאלה "למה אתה תוקף את המחנה?" והדמות עתנה, "כדי להרוג, כדי להרוג, כדי לשלוט," והיא הושיטה את ידע קדימה, והרפש שעליה יצר גרזן שחור, "ואני אהרוג אתכם," הוא אמר.
לילה וקלרג חששו להיכנס לקרב כנגד היצור, בעוד כל החיות עומדות לידו ועשויות לסייע. לפתע לילה ראתה תזוזה בין העצים ונצנוץ של מתכת, והסבה את תשומת ליבו של קלרג לדבר. בשבריר שנייה, הם ראו הבזק של תנועה, ואז כל החיות נחתכו ונפלו על הקרקע, מתות.
הדמות מהעץ הושיטה את ידה השנייה קדימה וגרזן נוסף נוצר בה, "צא החוצה…" הוא קרא אל האורח הנסתר.
לילה ולקרג החלו לרוץ לעבר המקום בו הם ראו את התזוזה, אך הדמות האפלה הסתערה אליהם וחתכה אותם בגבם. כשהיא פנתה להתקיף אותם פעם נוסף, קפצה מהעצים אישה שהחזיקה בשתי חרבות וחסמה את המתקפה.
החל קרב פראי, האישה מנסה לפגוע באיש האפל, אך שריון הרפש שלו פעם אחר פעם סגר את החתכים שנגרמו לו. גם קלרג ולילה ניסו לפגוע בו, אך ללא הצלחה. אז, לילה הטילה לחש שיצר כדור להבות מתגלגל שפגע באיש האפל והצליח לחדור מבעד להגנותיו. הרפש שכיסה אותו התפורר לאפר והאיש נפל על האדמה מעולף.
האישה החזירה את חרבותיה לנדניהן וכיסתה את האיש בגלימה. קלרג רצה להנחית את מכת המוות, אך האישה אסרה אליו ואמרה לו שזה לא עניינו ושהיא מודה להם על העזרה אבל היא תסדר בעצמה מכאן. לפני שהיא הספיקה לסיים את דבריה, חוד רפש עלה מהאדמה במהירות וחדר דרך ליבה. בנשימותיה האחרונות אמרה להם "קחו אותו לטלפירן".