רגעים אחרונים של אושר

הטלפון במשרדו של הארדין צלצל. הייתה זאת שעת דמדומים, שמש שקעה לאיטה במימי הים התיכון, הכבישים היו מלאים במכוניות של אנשי עסקים החוזרים הביתה מיום עבודה מפרך. אך לא יונתן הארדין. כמו בכל יום אחר, הוא נשאר במשרד עד השעות הקטנות של הלילה, מנהל את העולם.
ואז צלצל הטלפון והוא היה בהלם. הייתה הוראה ברורה שלא להעביר לו שיחות אחרי השעה חמש. לקח לו כמה שניות להבין שהצלצול מגיע מקו החירום. הוא הרים את השפופרת בחרדה גלויה.
"הלו?"
"הלו? הגעתי למשרדו של סגן הנשיא?"
"תלוי מי שואל."
"מדבר מפקד אתר טילים באר-שבע, כבוד הנשיא ביקש ממני למסור לך שהוא נעל את עצמו בחדר הבקרה."
"הוא עשה מה?"
"הוא נעל את עצמו בבקרת שיגור הטילים, באתר הטילים באר-שבע, והוא רוצה לדבר איתך."
"תעביר לי אותו."
"תכף ומידי אדוני."
נשמעה מוזיקת רקע עליזה, וכעבור כמה שניות נשמע קולו העייף של כבוד נשיא הפדרציה אלון פלד.
"מה אתה חושב שאתה עושה?"
"סליחה?"
"מה לעזאזל אתה עושה באתר הטילים באר-שבע?"
"אה, כן. תשמע, הארדין…"
"אל תתחיל איתי במשחקים, פלד, אני רוצה תשובה עכשיו."
מצידו השני של הקו נשמעו רחשי עצבנות, שנרגעו לאחר כמה רגעים.
"אתה לא תדבר אלי כך, הארדין! אני עדיין הנשיא הממונה עליך, לא משנה כמה חברים טובים אנחנו, ואתה לא תזלזל בי!"
"כן המפקד, אבל אני באמת לא מבין מה עובר בראשך."
"מה שעובר בראשי כרגע, הארדין, הוא איך לעצור את צבא הקואליציה שעומד לחצות את הגבול הירדני תוך שעה."
"מה? מה אמרת?"
"מה ששמעת, הארדין. החזית הרוסית הייתה רק פעולה הסחה. האמריקאים כפויי הטובה האלו גיסו כוח ניכר בגבול העיראקי והם צועדים ברגעים אלו לעבר ירושלים. אני צריך להסביר לך, הו כבוד סגן הנשיא, מה יקרה עם ירושלים תיפול?"
"לא… לא אדוני."
"יפה, אני רואה שלא נפלת על הראש אחרי הכול."
"לא אדוני, אבל אני עדין לא מבין מה הקשר לאתר הטילים? אתה צריך להיות פה, לדבר עם המפקדים, להחזיר אותם הביתה, זה לא ייקח יותר מכמה שעות."
"אתה צודק, הארדין, זה לא ייקח יותר מכמה שעות. אבל זה עדיין יותר מידי. האמריקאים יגיעו הנה תוך שעה, ולנו ייקח לפחות שלוש שעות להחזיר את הכוחות מהחזית הרוסית. כל מה שיישאר מהבירה זה איי חורבות."
"אז מה אתה מציע?"
"אני מציע לך להתחיל להחזיר את הכוחות."
"יעשה. ובכל זאת, מה אתה עושה באתר הטילים?"
"אני נותן לנו את הזמן שאנחנו צריכים."
"לא… אתה לא תעז!"
"כן, אני כן. אם זה מה שדרוש בשביל להציל את המדינה הזאת."
"אבל אדוני, אנחנו עלולים להסתכן בדבר גרוע בהרבה מסתם מלחמה! אם אתה תשגר את הטילים הללו, אנחנו עלולים להתחיל מלחמה גרעינים, בה אין לנו שום סיכוי לנצח."
"להפך, הארדין. במלחמה גרעינית יש לנו סיכוי גדול בהרבה לנצח מאשר בעוד מלחמה קונבנציונאלית. הרשה לי להזכיר לך שבקושי שרדנו את מלחמת הים השחור."
"אדוני, אתה בעצמך אמרת בפגישה המשרד הביטחון בשנה שעברה שלאמריקאנים יש מספר גדול בהרבה של טילים וראשי נפץ, מסוגים שונים, מאשר שיש לנו."
"וזה היה נכון- לשנה שעברה. אחרי אותה פגישה אני דאגתי לצמצם את הפער הזה. עכשיו יש לנו מספיק נשק לשטח את מרבית מהערים הגדולות בעולם. אתה תמצא את כל הפרטים בצוואה שלי."
"מה זאת אומרת צוואה?!"
"מה אתה לא מבין? מחר באותה שעה עורך הדין שלי יזמן אותך ועדים נוספים להקראת הצוואה שלי, בא כתובים כל הפרטים הקטנים והסודיים ששמרתי לעצמי במהלך כהונתי הארוכה."
"כנראה אני סתם קשה קליטה, אבל אני באמת לא מבין למה נצטרך לפתוח את הצוואה שלך, כל עוד אתה חי."
"אתה לא קשה קליטה הארדין, אתה פשוט מסרב להאמין. אתה באמת חושב שאחרי מה שאני הולך לעשות אוכל להמשיך בחיי?"
"וכי למה לא? אתה עושה את מה שאתה עושה כי להגן על מה שבנית, על האנשים שמאמינים בך. אולי אני לא מסכים עם השיטות, אבל המטרות לא רעות כשלעצמן."
"בדיוק- כשלעצמן. אבל תסתכל לאחור למה שהוביל לאירועים בהם אנחנו דנים כעת- נתפסנו לא מוכנים ע"י כוחות הקואליציה בגלל ששלחנו את הצבא להילחם ברוסיה. ולמה שלחנו אותם…"
"כי קיבלנו דוחות המורים על פעילות צבאיות חשודות מהצד הרוסי…"
"נכון חלקית. הסיבה העיקרית שהצבא עכשיו ברוסיה היא כי אני פקדתי עליו לצאת לשם."
"וכי יכול להיות אחרת? אתה הנשיא, אתה מקבל את ההחלטות."
"נכון בהחלט. אבל למה קיבלתי את ההחלטה הזאת, הארדין? אתה זוכר מה אמרתי לך באותו יום, שפקדתי על הגנרלים שלנו לשלוח את הצבא לחזית הרוסית?"
"במעורפל…"
"אמרתי, 'לא אתן לרוסים האלו להרוס את מה שיצרתי. לא אתן להם לאיים על שלטוני'"
"זה היה משהו כזה."
"אתה עדין לא מבין, הארדין. הסיבה לכל הבלגן הזה היא אני. הגאווה שלי. בגללה שלחתי את כוחותינו לרוסיה, בניגוד לעצות שקיבלתי מכל היועצים, כולל עצמך. בגלל שלא הייתי מוכן שמישהו יחשוב אפילו להראות עוצמה צבאית וכלשהי, קרוב כול כך לגבולותינו. אבל בניגוד למה שנאמר בתקשורת, הארדין, זה לא היה בגלל הרצון להגן של הקונפדרציה. זה היה בגלל הרצון האגואיסטי שלי להראות שאנחנו הכי חזקים- שאני האדם החזק ביותר עלי אדמות."
"זה, כבר זלזול, אדוני. אתה לא יכול לצפות ממני להקשיב ולהאמין למה שאני שומע."
"אתה תמים הארדין. חשבתי שאחרי זמן כל כך רב במחיצתי אתה רואה מעבר לתעמולה הזולה שמופצת בין ההמונים. אני לא האדם הנהדר ביותר בעולם. וכנראה שגם לא החזק ביותר. ביום הזה, כאן, בעיר הולדתי, אני מתכוון לתת לנו את טיפת האושר האחרונה שאני מסוגל לה. אהיה שלום, הארדין."
"לא, אדוני…"
נשמע קול נפילת השפופרת, ולאחריה צעדים. בבעתה, הקשיב הארדין דרך שפופרת הטלפון הפתוחה כיצד מודיע המחשב באתר הטילים על השיגור. ולאחר מכן, את קול טעינת האקדח.

וירייה.