הדרך לקריירה כמעצב משחקים רצופה בהסחות דעת

אני מניח שכל שחקן תפקידים צובר לאורך השנים הרבה מאד תוכן. חלקנו פחות יצירתיים ויש לנו רק דפי דמות מפוזרים, או כמה הרפתקאות פשוטות, אבל אני כבר מהחודשים הראשונים כשחקן תפקידים התחלתי בגדול – כתבתי עולמות שלמים עוד לפני שידעתי שיש דבר כזה עיצוב משחקים.

היום, כמעט 12 שנה אחרי ("התחלתי" לשחק בסוכות 2000, בגיל 13) יש לי תקיות על גבי תקיות של תכנים, החל מסתם נתוני משחק לדמויות, דרך היסטוריות מפורטות, הרפתקאות, שיטות משחק ועולמות ברמה כזו או אחרת של שלמות. בנוסף יש לי ספרייה ענפה של חומרים שאנשים אחרים כתבו.

בשביל רוב האנשים ספריית המשחקים שלהם (הוירטואלית והפיזית) נשארת בגדר תחביב. יחד עם משחקי הלוח בארון, סרטי ה-DVD ועבודות הסימנריון, יש להם גם דמויות והרפתקאות שהם כתבו למשחקי תפקידים. בשביל רוב האנשים המשחק הוא תחביב ותו לא – אולי יום אחד הילדים שלהם ימצאו עניין בהם, אבל מלבד זאת אין להם שימוש.

כשהייתי בן 16 הגעתי להחלטה הגורלית שמה שאני רוצה לעשות עם החיים שלי זה לפתח משחקים. הדגש היה, כמובן, על משחקי מחשב. באותה תקופה הייתי שקוע עמוקות בכתיבה ותכנון של מכאניקה למשחק האסטרטגיה ה"אולטימטיבי" שלי, יחד עם רקע היסטורי ועלילה עבורו. במשך השנים הבאות כל מה שעשיתי בעניין היה להמשיך לפתח את המשחק הספציפי הזה.

ב-2009 הייתי סטודנט באוניברסיטת בן גוריון כשהחל מבצע עופרת יצוקה. על באר שבע נפלו טילים, הלימודים בוטלו ואני שהייתי במשך שבועיים אצלי משפחתי בקיבוץ כינרת. זאת הייתה הפעם הראשונה ש"לקחתי ברצינות" את השאיפה לפתח משחקים והתחלתי לחקור לעומק. בפעם הראשונה נתקלתי בקונספט של "מעצב משחקים" ובראייה לאחור הבנתי שזה מה שאני עשיתי לאורך השנים ומה שאני שואף לעשות בעתיד. באותה התקופה כלא הייתי מחובר כלל לעולם משחקי התפקידים השולחניים (למעשה, הנטישה שלי החלה במהלך השירות הצבאי) והייתי ממוקד כולי במשחקי מחשב.

שום דבר לא קרה במהלך השנתיים הבאות. למדתי והתחלתי לעבוד, פתאום ה"קריירה" המידית שלי בתור מקדם אתרים הפכה להיות מוקד חיי. בשלב מסוים קבלתי תפקיד נחשק במשרד הפרסום הותיק "מקאן-אריקסון" ושכחתי כמעט לחלוטין ממשחקים. אמרתי לעצמי שאני אחזור לזה עוד כמה שנים, אחרי שאסיים עם הלימודים לתואר הראשון (שבינתיים נעצרו כמעט לחלוטין) ובנתיים מיצבתי את עצמי כאחד ממקדמי האתרים הבולטים ביותר בארץ, כולל השתתפות כמרצה בכנס SMX בירושלים בינואר 2012.

La Marca del Este juego de rol

זאת הייתה גם נקודת המפנה. בשבילי, להגיע לפסגת התחום המקצועי שלי כל כך מהר גרם לאיבוד עניין. העבודה שלי הפכה לטרוויאלית ולאחר מכן משעממת. מבלי שתהיה לי מוטיבציה אמיתית להתקדם בתחום, התחלתי למצוא בו הרבה פגמים. התעוררות הפתאומית הזו גרמה לי לחשוב מחדש על סדרי העדיפויות שלי ולחזור להתמקד בעיצוב משחקים. זה היה גם אחרי יותר משנה שעקבתי אחרי תחום המשחקים ביוטוב בתור ערוץ הבידור העיקרי שלי (אני לא רואה טלויזיה מסחרית בכלל) ונחשפתי להרבה מאד רעיונות, גישות ודעות של אנשים שונים בנוגע למשחקים שלהם. צפייה בריצות מלאות של משחקים ביוטוב נתנה לי תובנה עמוקה יותר לצורה בה השחקן מבין את המשחק.

בין לבין המאורעות הללו, התחלתי להבין איך הדברים שכתבתי כנער קשורים באופן הדוק למטרות אותן אני שואף להשיג. במהלך השנים שעבדתי על אתרי אינטרנט ראיתי איך מיומנויות הכתיבה אותן תרגלתי כתחביב מהווה כשרון ראלי בעולם העבודה וכיצד אותן מכאניקות פסיכולוגיות בהן משתמשים כדי להשפיע על שחקנים יכולות לשמש כדי להשפיע על הגולש שמגיע לאתר האינטרנט ולו אתה רוצה למכור את המוצר שלך. במובן מסוים, השנה האחרונה גרמה אצלי לסגירת מעגל.

אז לאן הולכים מכאן?

ובכן, זוהי בעצם הנקודה אליה רציתי להגיע בפוסט הזה. בשנה האחרונה למדתי הרבה והגדלתי את ההבנה שלי בתחום המשחקים בכלל ובעיצוב-משחקים-כקריירה בפרט. היום יש לי ראייה הרבה יותר טובה של הנתיב בו אני צריך ללכת על מנת להגיע אל היעד שהצבתי לעצמי, אי שם בגיל 16.

בתור התחלה הקמתי את אתר האינטרנט שאתם נמצאים בו עכשיו. כן, היו לי אתרי אינטרנט לפני כן – הגדול והמוכר שבהם היה "המרתף הקפוא" שריכז את רוב הכתיבה שעשיתי לאורך השנים. הבעיה עם המרתף הייתה שעבורי הוא היה מעין "פח זבל". מלכתחילה הסיבה שבניתי אותו הייתה כי יושבים לי דברים במחשב ואין סיבה לא לחלוק אותם עם אנשים אחרים. אבל האתר לא היה מעולם פרויקט שהשקעתי בו הרבה. החומרים שעלו אליו לא עברו עריכה משמעותית עבור "הציבור הרחב". לו"ז העדכונים שלו מעולם לא היה קבוע והיו שנים שהאתר שכב בלי שנכנסתי עליו פעם אחת.

אבל הוא עשה את העבודה שלו – יש כמה עשרות (אולי מאות?) אנשים שהשתמשו בתוכן שהעלאתי למרתף ואיפלו היו שואלים אותי שאלות מידי פעם.

ההבדל המהותי בין המרתף הקפוא לאתר הנוכחי הוא הגישה. אני לוקח את האתר שלי עכשיו בתור חלק אינטגרלי מהעבודה שלי – הוא חלק בלתי נפרד מנתיב הקריירה שאני צועד בו. זה לא פח זבל אליו אני זורק את הדברים הישנים שנמצאים במחשב שלי (ובכן, החלקים האלו עדין שם – אבל הם לא העיקר). האתר IceL.me הינו חלק מהמיתוג והאישיות שאני רוצה לסגל לעצמי בתור איש מקצוע בתחום המשחקים.

דבר שני, ולא פחות חשוב, הוא שהצטרפתי כחבר בשתי עמותות בישראל: גיים-איז (gameis.org.il) – עמותת תעשיית המשחקים הדיגיטליים בישראל והעמותה למשחקי תפקידים בישראל (roleplay.org.il).

למה זה חשוב? ישנן שתי סיבות מהותיות לרצות להיות חלק מארגון גדול יותר שמנסה להשיג מטרות דומות  – היכולת ללמוד מנסיונם של אחרים והיכולת לתרום חזרה וללמד אחרים. חשוב לי לא רק להתקדם בעצמי אלא גם לעזור לאנשים אחרים שרוצים להגיע למטרות דומות לצעוד בנתיב שלהם. אם אוכל לתרום אפילו לנער בן 16 אחד שמחליט שהוא רוצה ליצור משחקים ולעזור לו להגשים את השאיפה הזאת, עשיתי את שלי.

ולבסוף, אנחנו מגיעים לעיקר.

ביום חמישי הזה (9/8) מתקיים כנס דרקוניקון, עליו כבר כתבתי (ועוד אכתוב, הרבה) בהרחבה. אחרי הכנס, אני מתכוון להקדיש את השנה הקרובה לכתיבת ספרי משחק.

אחרי מספר נסיונות להרים פרויקט לפיתוח משחק מחשב ממשי הגעתי להבנה (הברורה) שכרגע חסרות לי יכולות טכניות רבות על מנת לעשות זאת. אבל, אין סיבה שאני אמשיך לשבת בשוליים, אלמד חומר תיאורתי ללא ביצוע עבודה בשטח. היום אני בן 25 ואין זמן טוב יותר מהווה לקחת את עצמך ברצינות ולהתחיל לעבוד על הדברים שבאמת מעניינים אותך.

אז במקביל לעבודת היום שלי (עדין בתחום האינטרנט, זה משלם את החשבונות) החל מחודש זה אני מתחיל לעבוד על שני ספרי משחקי תפקידים. הראשון, בשפה האנגלית, הוא נסיון לעשות משהו קצת יותר "בשביל עצמי" – משחק מד"ב רובוטי-קרב (Mecha) סינמתי, אותו אני אנסה לשווק לקהל הבינלאומי.

המשחק השני הוא יותר מיוחד מכיוון שאני מכוון אותו לקהל הישראלי ואני הולך להשתמש בעולם המערכה הותיק ביותר שכתבתי, ואנור. המטרה היא לייצר ספר משחק, מעין "רשומון" לעולם המערכה שישלב חוקים למשחק "חרבות וכשפים" מבוסס מקצועות בדומה למבוכים ודרקונים ויהווה נקודת פתיחה כלשהי לשחקנים מתחילים.

שני הספרים ימכרו בשלב ראשון בפורמט דיגיטלי ויעלו פחות מ-100 שקלים. את הספר באנגלית יתכן שאוכל להציע בפורמט Print-on-demand, אבל זה לא הדבר הראשון שאני חושב עליו כרגע.

אז, זהו זה. יש לי הרבה עבודה, אבל אני מרגיש בעל יותר מוטיבציה משהייתה לי בארבע השנים האחרונות. לאורך החודשים הבאים אעלה לאתר פוסטים בפורמט "יומן פיתוח" במטרה לחלוק עמכם, הקוראים, אני המסע שאני עובר.

דרך צלחה לכולנו.

(אה, כן, בנוסף אני מתחיל קורס עיצוב גרפי. השנה הקרובה הולכת להיות מעניינת).