בין תחביב למקצוע: עתיד אתרי התוכן בישראל

במקור התכוונתי לפרסם הודעה קצרה בנושא בפייסבוק, ואז גיליתי שאני כבר כותב 100 מילים ויותר וידעתי שהמקום הנכון עבור התוכן הזה הוא בבלוג.

זמן מה התלבטתי האם להגיב או לשתף את הפוסט הזה באישתון ולבסוף החלטתי שכן. אני לא אוהב את אתר אישתון, דעותי שונות מידי מהדעות אותן הוא מציג. אבל אני מאד תומך במודל אותו הוא מציג כדי לכלכל את עבודתו.

עכשיו כבר ידוע לכל מי שעוסק בתקשורת בכלל וניו-מדיה בפרט שפרסום הוא כבר לא המודל העסקי שישא את העיתונות קדימה אל העתיד. פרסום הפרינט כמעט ומת ופרסום הדיגיטל מדשדש.

אתרים רבים, ביניהם אני וחברי, מחפשים אחר מודלים אלטרנטיביים המאפשרים רווח כלכלי מיצירת תוכן. חנן ואני דברנו על זה בתוכנית השבועית מחודש דצמבר. אסי אייס, עורך וואללה-אישי, דבר על כך גם הוא באותה התקופה.

נהוג לחשוב שמדובר בתופעה ישראלית בלבד, כי ישראלים רגילים שאינטרנט זה חינם. אבל את המגמה אנחנו רואים בכל רחבי העולם – אצלנו היא פשוט קצת יותר דומיננטית, כי טרם התחלנו לראות שירותי אינטרנט בתשלום נמוך.

לדוגמה, בארה"ב ניתן לבחור בחלופה לטלוויזיה בכבלים, Netflix, עבורה תשלמו כ-40 ₪ בחודש ותוכלו לראות את כל הסדרות והסרטים שרק תירצו. מה המצב בישראל? תוכלו לשלם 250 שקלים לחברות הכבלים והלווין, או להתחבר לעידן פלוס ולראות 6 ערוצים.

אם כן, הרעיון הזה, שיש חלופה "זולה" לדברים שבד"כ הם יקרים, לא נפוץ בישראל. הגולש הישראלי התרגל שהתוכן באינטרנט הוא חינם ואף מתגאה במיומנויות ומומחיותו להשיג דברים בחינם כאשר בפועל הם אמורים לעלות כסף.

אז יושבים אנחנו, יוצרי התוכן שלא נתמכים על ידי תאגיד מדיה או חברת הפקה, ושוברים את הראש איך להתפרנס קצת מהדבר שאנחנו נהנים ממנו. וכנראה שלא רק אנחנו, אלא גם הגולשים שצורכים את התוכן שלנו – כי בעידן האינטרנט אנחנו יכולים למדוד בדיוק רב מי צפה בתוכן ומה הוא עשה בתוך האתר.

אז תוכן יש, וצרכנים יש, אבל כסף אין. האם נגזר על ה"בלוגרים" להיות חובבים לעד?

ישנם היום מספר מודלים עסקיים אלטרנטיבים לצריכת תוכן ללא פרסומות:

חומת התשלום (או מנוי חובה) – חלק מהתכנים זמינים לכולם, רוב התכנים זמינים רק למנויים משלמים. בישראל חלוץ השיטה הוא עיתון הארץ, שגובה כעת 50 ₪ לחודש על מנת לקבל גישה לכל תכני האתר.

פרסום מוטמע/ אקטיבי – השיטה פחות מפותחת בישראל כיוון שאין הרבה הצע של חברות עם תוכניות כאלו. בד"כ מדובר בקישורי שותפים (אפילייט) המוטמעים בכתבות עצמן עבור מוצרים המופיעים בכתבה הרלוונטים באופן ברור לגולש שצורך את התוכן. בניגוד לפרסום הסנטדרטי, שהוא פרסום פאסיבי ובעל האתר לא יודע האם באמת הגולש יתעניין במודעה שתוצג או לא (בד"כ לא).

שימוש נכון ושקוף בשיטה יכול להניב תוצאות טובות, מצב של win-win (כנסו שוב לקרוא את הקוד האתי בוואללה-אישי). שימוש לא נכון או מסווה של השיטה יגרום לגולשים ממורמרים.

מנוי לפי בחירה ("תרומה") – לדעתי, השיטה הטובה ביותר. היא הפכה פופולארית ו"נהוגה" עם עלייתו של Kickstarter ושאר פתרונות מימון ההמונים. העיקרון הוא שבעל האתר מציע לאנשים לתרום מכספם לתמיכה באתר. הם מחליטים איזה סכום הם מעוניינים לתרום, ובעל האתר מצידו מתחייב לדברים ספציפיים בתמורה לתמיכה.

זה הנתיב שלקח אישתון, וזאת הסיבה בגללה מצאתי לנכון לפרסם את הסיפור הזה. אישתון בחר שלא לעשות מימון דרך פלטפורמה קיימת בעיקר מסיבות כלכליות (אותן הוא מזכיר בפוסט שלו) וכנראה שבצדק, בהסתמך על קהל הגולשים הפוקדים את האתר.

עליית חורים ברשת החדשחורים-ברשת יצאו בקמפיין מימון פורמאלי והצליחו לגייס 209,000 ₪, מה שאפשר להם להשיק את הגרסה המחודשת והמוצלחת של האתר. ואללה-אישי ניסה לגייס באמצעות קמפיין פורמאלי במימונה שלצערנו נכשל, אך כעת גם מציע אפשרות לתמיכה באתר עצמו (שוב, תחזרו לפוסט אליו קישרתי בהתחלה). אצלי ב-Icel.me יש כפתור של מערכת Flattr המאפשרת לעשות את אותו הדבר, אם כי עד כה לא ראיתי ממנה הכנסות כלשהן (כמובן שהתנועה שאני מקבל היא אחוזון מוואללה-אישי או חורים-ברשת. יש לאן לשאוף).

כן הצלחתי, בעזרת אנשים טובים רבים, לגייס מעל 8,000 שקלים להוצאת ספר משחק התפקידים של ואנור. שונה-אבל-דומה, קצת.

האם אתם צריכים לתמוך באישתון? אם אתם נהנים מהתכנים באתר, כמובן שכן. אם באמת מדובר באדם שמקדיש לאתר זמן השקול למשרה מלאה ומעבר לכך, ליצירת תכנים אותם אתם צורכים- כן, אתם צריכים לשלם עבור התוכן הזמן. בדיוק כמו שלכם משלמים כאשר אתם יושבים במשרד ומייצרים "עבודה" בתור שכירים, ועוד יותר אם אתם יושבים במשרד ומייצרים "עבודה" בתור עצמאים או בעלי חברה משלכם.

אשמח לשמוע את דעתכם על הנושא בתגובות.

עדכון: ומסתבר שהנושא הזה ממשיך לעלות אצלי כל כמה חודשים.