סיכום ביגור 13, פאנל קריירה ועוד

ביום חמישי האחרון, חול המועד פסח, יצאתי בשעת בוקר מוקדמת מביתי לכיוון מודיעין להשתתף בכנס המרכזי של משחקי התפקידים בישראל – ביגור. זאת הפעם ה-13 בה נערך הכנס אך הפעם הראשונה מזה עשור שאני מגיע אליו. הפעם הקודמת הייתה בביגור 3 כשהייתי בכיתה ט' – סחבתי איתי חבר מבית הספר, הגענו לשני ימי הכנס כולל לינה במקום והרצתי בו שלושה משחקים (אותם ניתן למצוא במאגר ההרפתקאות).

אי אפשר לומר שהחרמתי בעשור האחרון את ביגור באופן ספציפי אלא הנטייה שלי לא להגיע לכנסים, עליה דברתי בעבר בהקשר של דרקוניקון. כשנכנסתי לתחביב משחקי התפקידים נהגתי להגיע לרוב הכנסים שהתרחשו בצפון, כי כל החברים מהאינטרנט שדברתי איתם על משחקי תפקידים הגיעו גם וחלק גדול מחוויית הכנס עבורי הייתה המפגש החברתי. מה גם שהכנסים היו המקום העיקרי שהיה לי באמת לשחק, כי לא הצלחתי לשחק עם קבוצה באופן קבוע.

מאז התבגרתי, אותו גרעין החברים התפזר לכל עבר, בתקופת התיכון הייתה לי קבוצת משחק קבועה כשלוש שנים ואיפה הרצון להגיע לכנסים הלך ונעלם. מה גם שעד לפני כשנה כמעט והתרחקתי מתחום משחקי התפקידים לחלוטין, כך שהעניין לא היה רלוונטי.

בדרקוניקון האחרון למדתי דבר חשוב – במצבי הנוכחי, לבוא לכנס אומר שאני צריך לתכנן מראש חלק ספציפי של הכנס להשתתף בו, ולא להתחייב לאירוע כולו. זאת טעות שעשיתי אז, כשהרצתי שלושה סבבי משחק רצופים לאורך היום וחזרתי הביתה בהרגשה רעה.

והאמת שלא התכוונתי במקור להגיע לביגור 13 בכלל, אך אחרי כנס GameIS בדצמבר עלתה לי המחשבה לפתח פאנל שיעסוק בשילוב תחום המשחקים בקריירה. הניצוץ הראשוני הגיע מהרצאתו של חגי אלקיים בנושא "עיצוב משחקים אמפירי" שבה בין השאר הוא דיבר מעט על החוויה שלו בלקחת מיומנות הנחיית משחקים ויישום שלה בתחום העיסוק המקצועי שלו, שאינו קשור ישירות למשחקים בכלל. מפה לשם העניינים התגלגלו ואחרי כחודשיים הצלחתי לגייס צוות מנצח עבור הפאנל. פתאום הייתה לי תוכנית לביגור והתחלתי דווקא להתרגש מהכנס.

בבוקר יום חמישי היו לי סידורים שאחריהם תכננתי לעלות על הרכבת למודיעין. הסידורים הסתיימו מוקדם מהצפוי והגעתי למתחם הכנס כשעה מוקדם יותר מהתוכנית. בדרך לשם גליתי שהרכבת למודיעין עוברת במנהרה מתחת לרחובות העיר לפני התחנה הסופית והיות שזה קו שאני לא מכיר קצת חששתי שהרכבת נעצרה פתאום למספר דקות באמצע המנהרה, כשחושך מוחלט מסביב, אבל בסוף התברר שסתם חיכינו שרכבת אחת תעבור והכול היה בסדר.

הגעתי למתחם הכנס קצת לפני סוף סבב הבוקר והסתובבתי בין האזורים השונים שהיו פזורים בין בנייני הכיתות. פגשתי את צוות חץ הזמן בדוכן שלהם, קניתי ספר לשחקן של מבוכים ודרקונים יד שנייה מחבר לפורום והסתובבתי עם מצלמת הוידיאו לצלם קצת מהאווירה של הכנס – בשלב מסוים גם ניגש אלי מישהו מהעמותה לבקש שאצלם דברים ספציפיים כחומר יח"צ עתידי.

ואז הגיעה ההפסקה בין סבב הבוקר לצהריים והתחלתי לפגוש יותר אנשים שאני מכיר, מה שמביא אותי לנקודה הראשונה שהפכה מבחינתי את ההגעה למוצלחת – מסתבר שאני עדין מגיע לכנסים בעיקר כדי לפגוש אנשים. גרעין האנשים שאני נפגש איתם היום שונה לחלוטין ממה שהיה לפני עשור, באופן די טבעי, אבל האנשים שפגשתי הם הסיבה העיקרית לדעתי שהחוויה שלי מהכנס הייתה חיובית (זאת נקודה שעולה לאחרונה בדיונים בעמותה, על הצורך בקהילה, אבל לא אכנס לזה כרגע).

בסבב הצהריים השתתפתי בסדנא של מיכאל גורודין ודניאל פידלמן תחת הכותרת "ליצור עולמות פנטזיה, כיצד לא." בקצרה, הרעיון שהם העבירו הוא שההיסטוריה האנושים גם ככה מלאה בכל כך הרבה דברים מופלאים והמידע שיש לנו עליה כל כך מפורט שרוב הסיכויים שלא נצליח להמציא יש-מאין משהו טוב יותר ולפיכך כדאי להתבסס על ההיסטוריה בכתיבת עולמות פנטזיה. במהלך הסדנא התנהל דיון על אירועים היסטוריים ספציפיים ואיך אפשר "לצבוע" אותם כך שיראו כמו מערכת פנטזיה ולקראת הסוף התחלקנו לקבוצות ובנינו בסיס לקמפיין שהתבסס על פריטים היסטוריים שהוכנו מראש ע"י המנחים. התוצאות היו שלוש מערכות שונות מאד אחת מהשנייה שהתבססו על אותו המקור ולדעתי כל אחת מהן הייתה יכולה להיות מעניינת מאד.

עבורי לפחות לא מדובר ברעיון חדש. השתמשתי הרבה פעמים בחומר שלמדתי ומוכר לי כבסיס לדברים שכתבתי. הסדנא בעיקר חיזקה את העיקרון שבדבר ונתנה כלים פרקטיים לעשות את זה טוב יותר. לא הייתי חושב לבד להפוך את דריזט למורי מתקופת הכיבוש המוסלמי בספרד. בפעם הבאה שארצה לשלב מלחמת אזרחים בואנור, כנראה שאחפש מידע על אירועים היסטוריים שכאלו ואשלב חלקים מהם בעלילה.

בתקווה שרשומות הסדנא יעלו בשלב כזה או אחר לרשת, ואז אוכל לקשר אליהן.

לאחר מכן עוד הפסקה, עוד דיבורים עם חברים וקצת מנוחה. החום הנורא ששרר בצהריים נשבר מעט והיה קריר יותר. עוד לקח חשוב שלמדתי בביגור – אם יש לך קרחת, כדאי למרוח קרם הגנה או לחבוש כובע. יצאתי מהכנס עם כוויות כואבות בקרקפת וככל הנראה גם לקיתי במכת חום. לא נעים.

טכנית ההפסקה הזאת עדיין הייתה על חשבון סבב הצהריים, כי הסדנא מראש תוכננה להסתיים מוקדם (ואף האורכה קצת, כי בהתחלה הייתה בעיה לוגיסטית עם הכיתה). בהפסקה האמיתית בין סבב הצהריים לערב קיימנו את פאנל משחקים בדרך לקריירה.

בהתחלה היינו עם שלושה אנשים והתבאסנו – פאנל של שישה אנשים עם קהל שהוא חצי מזה, לא הכי כיף. אבל אחרי כעשר דקות ושליחת אנשים להודיע שבכלל יש דבר כזה פאנל קריירה התמלא החדר כמעט ברובו ובשיא הפאנל היינו עם כ-15 איש בקהל. חלקם יצאו בשלב זה או אחר, שזה טבעי לחלוטין באירועים מסוג זה.

הפאנל היה מוצלח. זאת הייתה התחושה האישית שלי שסיימנו (רגע אחרי שרצתי לשירותים. כליטר וחצי מים במהלך פאנל של שעה וחצי, בעיקר כדי לטפל בכאב הראש) אך זאת גם התחושה שקבלתי לאחר מכן מתגובות של אנשים שהגיעו להקשיב וגם מהמשובים של משתתפי הפאנל. למעשה אנחנו שוקלים לעשות סיבוב נוסף באייקון, בתקווה עם יותר אנשים.

בתור מנחה הפאנל הגעתי אליו בתחילה עם קצת חששות. מעולם לא עשיתי אירוע מהסוג הזה ולכן לא ידעתי בדיוק איך הוא ילך. נסינו להכין חלק ממנו מראש – לחשוב סדר הדברים, על שאלות מנחות ועוד פרטים מהסוג הזה והם אכן עזרו בהתחלה כי הייתה לי הכוונה. אך מרגע שהדברים התחילו להתגלגל כבר פחות הייתי צריך את חומרי העזר ויותר זרמתי בטבעיות עם הדיון. השתמשתי בנקודות שחברי הפאנל נגעו בהם בשביל להרחיב את הדיון הלאה.

אבא שלי מעביר קורסים ומרצה כבר יותר מעשור והוא אוהב שיש לו בכיתה תלמיד על תקן ליצן, כי הוא מצליח להשתמש בתגובות של אותו האדם כדי לגלגל את השיעור הלאה ולהסביר נקודות שאולי היו יבשות יותר בסיטואציה אחת. במקרה של הפאנל, היה לנו את אורי עם סיפורים הזויים שגרמו לקהל לפרוץ בצחוק והפך את האווירה לקלילה יותר, מה שטרם רבות לדעתי להתקדמות הדיון ולאווירת האירוע באופן כללי.

בסופו של דבר אני חושב שהצלחנו לשמור על איזון של אווירה טובה, דיון רלוונטי והגעה לתובנות – בפידבקים שקבלתי אחרי פרסום הפאנל היה חשש שיהיו הרבה "דיבורים באוויר" בלי הרבה עומק ואני חושב שעמדנו במשימה בצורה יפה.

הפאנל נערך במשך שעה וחצי, כולו צולם בוידאו וזמין לצפייה בערוץ היוטיוב שלי (בשלושה חלקים, היות והוא היה קצת כבד מידי בשביל לעבד ולהעלאות בבת-אחת).

לסיום אני רוצה לגעת בעניין שנובע מביגור אבל לא התרחש בכנס עצמו.

בינואר נערך מפגש שולחן עגול בנושא "העמותה – למה ומה" שנועד לאפיין את מצב תחום משחקי התפקידים בארץ ולהבין מה העמותה למשחקי תפקידים צריכה לעשות ולאן הפעילים רוצים לקחת אותה. מפגשי השולחן העגול הם מפגשי שהעמותה מארגנת אך אינם סגורים לחברי עמותה בלבד, וזאת לאור העובדה שרבות מהפעילויות בתחום בארץ נערוך על ידי מתנדבים שאינם קשורים ישירות לעמותה וצריך לתת להם מקום להשמיע את קולם.

השולחן העגול עבר ובתחילת מרץ פורסם הסיכום שלו בפורום העמותה, שאומנם משך מעט דיון אך לא יותר מידי, ורובו התנהל בין אנשים שגם ככה מעורבים בעניין ועורכו אותו בצורה כזאת או אחרת שוב.

אחרי ביגור, לעומת זאת, התחיל להיערך דיון הרבה יותר ערני שאף הביא לפרסום של פוסטים מאת אורי ליפשיץ וערן אבירם בבלוגים שלהם, שמבחינתי מהווים קריאת חובה למי שמתעניין תחום משחקי התפקידים מעבר לקבוצה האישית שלו.

אני מניח שאני חוזר כאן לנקודה המקורית שלי, מדוע ביגור היה מוצלח מבחינתי. אני חושב שהקהילה היא מה שהופך את משחקי התפקידים למעניינים מעבר למשחק נטו והכנס היווה מוקד לאותה הקהילה מה שהפך אצל חלק מאנשים ליותר מסתם פגישה בין חברים אלא גם במה למחשבות ודיונים.

ביגור ככל הנראה עורר משהו אצל אנשים שהיה רדום קודם לכן. זה לא שלא נעשו ניסיונות לתת במה ייעודית לצורך כך, כך משום מה הכנס היה מוצלח יותר מאותם ניסיונות. שמעתי אנשים שאומרים שהסיבה לקח היא בגלל שהכנס עצמו אינו "מאורגן" על ידי העמותה אלא מהווה איזושהי קרקע ניטראלית בין כל קבוצות הפעילים השונות שלקחו חלק בכנס.

באשר אלי, אין לי מילות חוכמה להרחיב מעבר למה שנכתב בפורום ובבלוגים של החברים השונים. התרומה שלי לתחום משחקי התפקידים מתרכזת בשני ערוצים: סיקור באמצעות האתר הזה, שמגיע גם לאנשים שאינם שחקני תפקידים מסורתיים, ופיתוח התעשייה המסחרית באמצעות הוצאת הספר שלי, התחברות לכותבים אחרים ומתן תמיכה למי שזקוק לה – לשם כך גם דעתי שכל תהליך הפקת הספר יהיה שקוף, כי אני מאמין שכדי לפתח תעשייה מסחרית יש לפתח את הכלים והדיסציפלינות השונות שקשורות לאותה התעשייה.

אבל על כך בפעם אחרת. גם ככה כתבתי כבר יותר מידי בפוסט הזה.

אשמח לשמוע את דעתכם על הנושאים שעלו וחוויותיכם האישיות מביגור.

עד הכנס הבא.

  • תיקון משמעותי , כנס ביגור הוא כנס של העמותה , ממומן ע"י העמותה , מאורגן ע"י העמותה ואין בו חלק נטראלי כלל וכלל . מעבר לכך הכנס השנה דווקא נראה לי פחות מוצלח מבשנה שעברה , וזאת דווקא בגלל הקהילה ,. כן אלה שהגיעו הם בהחלט הקהילה שלי , ומי שאני רוצה לראות כקהילה שלי , אבל לי לפחות היו חסרים רבים וטובים , ששיכים לאותה קהילה , ונפקדו מעיני ולא הגיעו לכנס השנה .

    • ברור שמבחינה טכנית זה נכון. ועדין, מה שכתבתי הוא הרושם שקבלתי מהאנשים שהגיבו אחרי הכנס.
      וזה בסדר אם ההתרשמות שלך היא שונה. סך הכל, לא הייתי מעורב בכנסים כמעט עשור.